מחר (ב') צפוי להיערך בכנסת, לראשונה, כנס לציון יום הנראות הטרנסי הבינלאומי. את האירוע יזם ח"כ יוראי להב הרצנו (יש עתיד), יו”ר השדולה הגאה בכנסת, על רקע מתקפה פוליטית, תקשורתית וחברתית מתמשכת כלפי הקהילה הטרנסית בארץ ובעולם. "ביום הנראות הטרנסי אנחנו מרימים את הראש בגאווה", אמר להב הרצנו. "אנחנו רואים אתכם ועומדים לצדכם".
מחקר רחב היקף, שערך המכון הישראלי לחקר מגדר ולהט"ב בדצמבר 2024, חושף נתונים מטרידים שממחישים את עומק ההדרה, הפחד והייאוש של הקהילה הטרנסית בישראל: 78% מהטרנסיות והטרנסים בישראל מעל גיל 18 חשבו ברצינות על התאבדות, ו-38% אף ביצעו ניסיון אובדני בפועל.
המחקר חושף גם נתונים מטרידים על מצבם הבריאותי של חברי הקהילה: 48% מהטרנסים ציינו שמצבם הבריאותי אינו טוב, 16% דיווחו שהוא גרוע, 38% חוו יחס מפלה מרופאים ומאנשי צוות רפואי, ו-48% נמנעו משירות רפואי שנזקקו לו – מחשש ליחס מפלה. זה לא נגמר כאן. גם מחוץ למערכת הבריאות הטרנסופוביה נפוצה: 23% דיווחו שחוו אפליה במוסדות המדינה, 19% חוו טרנספוביה בצבא ו־18% טרנספוביה בבית הספר. אפילו בבית – 19% חווים טרנסופוביה לעיתים קרובות או כמעט תמיד.
"הקהילה הטרנסית סופגת מתקפות קשות בשנה האחרונה, שמטרתם להביא לדה לגיטימציה כנגד אוכלוסייה, שכל מטרתם לחיות בשקט ובשלווה עם המגדר שלהם.ן ולהרגיש בטוחים במרחב הציבורי והאישי", מסרו בתגובה למחקר גורמים מהאגודה למען הלהט"ב. "הקהילה הטרנסית בישראל ניצבת במאבק בשל הניסיונות לערער את עצם קיומם.ן, אך לא ניתן ולא נאפשר לכוחות פוליטיים ואינטרסנטים לעוות את המציאות. הקהילה הטרנסית כאן כדי להישאר, אנחנו הגב שלהם.ן ועומדים לצידן.ם גם בזמנים הקשים".
אחד המשתתפים המרכזיים באירוע שיתקיים מחר הוא רוי אוחנה, בן 31 מחולון, השוטר הטרנס הראשון בישראל. רוי הוא שוטר סיור המרצה על מגדר וקבלה בתחנות משטרה בכל הארץ ומקדם שינוי מבפנים. אלא שעד שהצליח לקבל את עצמו, הוא עבר מסע שלם. ילדותו, למשל, עברה עליו בבדידות גדולה ובפחד. "שמעתי שהקהילה הגאה זה משהו נורא, שאנשים שם משוגעים", הוא נזכר. "ידעתי שאני לא משוגע – אז מה אני?"
התחושה, לדבריו, הייתה שהוא עוטה על עצמו תחפושת תמידית. "כל הזמן הרגשתי שאני לא אני. לא פעם ולא פעמיים חשבתי שאני לא רוצה לחיות. לא הייתי פוגע בעצמי, אבל גם לא הייתי נלחם על החיים שלי אם משהו היה קורה לי". לבד בלילה, הוא מספר, ניהל משא ומתן עם אלוהים. "הייתי מדבר איתו מגיל צעיר ואומר לו: או שאתה הופך אותי לבן כשאני קם בבוקר – או שאני לא מאמין בך יותר".
עכשיו, במשטרה, הוא מצליח לנפץ סטריאוטיפים. “אני משרת כתף אל כתף עם שוטרים – ופתאום אתה לא הגדרה, אתה בן אדם". אבל גם היום הקשיים לא נעלמו. "אני מאוד אוהב את עצמי, אבל רחוק מקבלה עצמית מלאה. אני חי בגוף שלא תמיד מרגיש לי שלי. ההתמודדות היא יומיומית, ממקלחות ציבוריות ועד לזוגיות".
בזוגיות האחרונה שלו, עם אישה סטרייטית, הבין אוחנה שרוב מערכות היחסים דורשות ממנו לצאת מהארון מחדש. "אבל אני לא מוותר. שמתי את רוי בצד, בשביל הקהילה. אני לא רוצה להיות סמל, רק לפתוח דלת ושמאחוריי ייכנסו עוד".
"הדרך לחברה הישראלית עוברת דרך השירות והשתתפות"
מעיין גרוס, בת 39 מבית שמש, משרתת כלוחמת מילואים בחטיבה 228 של הנח"ל הצפוני. את תהליך ההתאמה המגדרית החלה בגיל 30. "ידעתי שאם אשנה את סעיף המין בתעודת הזהות, ישחררו אותי מהמילואים. אז בחרתי לא לשנות, כדי להמשיך לשרת כלוחמת".
את שמה הקודם: נתן חיים, השאירה בתעודת הזהות, מבחירה. "אני לא מתביישת בעבר. מה הייתי אומרת לנתן חיים? שהוא עשה את ההחלטות הכי טובות שיכול היה. ושאני גאה בו".
גרוס מדברת בפתיחות גם על הפערים בתוך הקהילה הגאה. "הומואים ולסביות נמצאים יותר בעמדות השפעה, טרנסים פחות". כשהיא מדברת על נוער טרנסי, היא חשה שליחות. "גם אני הייתי שם. גם אני חשבתי שאין לי מקום. אבל משם צמחה גם ההחלטה שלי להתחיל את התהליך". לדבריה, "הדרך לחברה הישראלית עוברת דרך התרומה, השירות וההשתתפות. ככל שנהיה יותר חלק ממנה – יהיה קל יותר להכיר בנו".
