יש סרטים שיוצאים מהם וחושבים על העלילה. יש סרטים שיוצאים מהם וחושבים על החיים. הסרט "ההזמנה" גרם לי לחשוב על חדר הטיפולים שלי. בדרך החוצה מהקולנוע שמעתי אנשים מדברים על סקס. על הפרובוקציה, על גבולות ועל פנטזיות. אני מצאתי את עצמי חושב דווקא על השתיקות.
בלי לחשוף את העלילה ובלי לעשות ספוילרים - אומר רק זאת: "ההזמנה" מתחיל כמו קומדיה על ארוחת ערב בין שני זוגות. בהדרגה, השיחה מתרחקת מהנימוסים ומהחיוכים ונוגעת בתשוקה, קנאה, פחדים, סודות ופגיעות. הסרט משתמש במיניות כפיתיון, אבל למעשה מספר סיפור עמוק הרבה יותר, על תקשורת בין בני זוג. באותו רגע הבנתי שלא באמת הגעתי לראות סרט על סקס. הגעתי לראות סרט על תקשורת.
גלריה
סת' רוגן ואוליביה ווילד מתוך "ההזמנה". לא סרט על סקס, אלא על תקשורת זוגית לקויה
(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)
אחרי יותר משלושים שנה כרופא שיקום וכמטפל מיני, אינני זוכר כמעט זוג שהגיע אליי בגלל "בעיה במין" בלבד. הם אומרים: "אין לנו סקס", אבל כמעט תמיד, ואחרי זמן קצר, מתברר שהמשפט הזה הוא רק הכותרת. הסיפור האמיתי התחיל הרבה קודם, כשהשיחות הפכו לרשימות משימות. כשההתעניינות באדם שמולך התחלפה בתחושה שכבר יודעים עליו הכול. כשהעלבון נשאר באוויר. כשהמגע נעלם, או שהוא נשאר אבל הפך לעוד משימה.
מתוך עשרות שנות טיפול הלך והתגבש אצלי מודל שאני ממשיך לפתח גם היום, שנקרא "פירמידת התקשורת הזוגית-מינית". מודל זה נולד מתוך שאלה פשוטה שחזרה שוב ושוב בקליניקה: מדוע זוגות רבים מגיעים בגלל בעיה במין, אבל הפתרון כמעט אף פעם אינו מתחיל במין? עם השנים, הבנתי שהמין הוא רק קצה הקרחון. או אם תרצו, פסגת הפירמידה. כדי להבין מה קורה שם למעלה, צריך להתבונן במה שמחזיק אותה למטה.
פירמידת התקשורת הזוגית-מינית
בבסיס נמצאת התקשורת היום-יומית. כל אותן שיחות קטנות שמנהלות את החיים: מי לוקח את הילדים, מה קונים בסופר, מי משלם חשבונות ומתי מגיעים לארוחת שישי. זו התקשורת שמאפשרת לנהל בית, אבל היא לבדה אינה מספיקה כדי לקיים זוגיות.
מעליה נמצאת התקשורת האישית. כאן כבר לא מדברים רק על החיים, אלא על האדם שחי אותם. מה מרגש אותך? מה מטריד אותך לאחרונה? מה השתנה בך? למה אתה מתגעגע? זו הנקודה שבה מפסיקים לראות רק את בן הזוג וחוזרים להכיר את האדם.
השכבה הבאה היא התקשורת האינטימית המילולית. זה המקום שבו כבר צריך אומץ. לומר "נפגעתי", "אני מפחד", "אני מתבייש", "אני זקוק לך", או "אני חושש שכבר אינך רוצה אותי". אלה משפטים שרבים מאיתנו מתקשים לומר גם לאדם הקרוב ביותר.
פרופ' רפי חרותי. מודל הפירמידה בטיפול מיני-זוגיצילום: ינאי יחיאלמעל נמצא את התקשורת האינטימית הגופנית. לא סקס, אלא מגע שמבטא קרבה. חיבוק שנמשך עוד רגע. יד שמחפשת יד אחרת. ליטוף, מבט, נשיקה שאין לה מטרה מלבד להיות יחד.
רק אחר כך מגיעה התקשורת המינית - היכולת לדבר על תשוקה, על רצונות, על גבולות, על מה נעים ועל מה פחות, על פנטזיות ועל חששות. ובפסגת הפירמידה נמצא את המין עצמו.
אחת הטעויות הנפוצות היא לחשוב שאם המין נמצא בפסגה, הוא גם החשוב ביותר. בעיניי, ההפך הוא הנכון. הפסגה בולטת לעין, אבל דווקא הבסיס הוא שמחזיק אותה. כאשר אחת השכבות שמתחתיה נסדקת, גם המיניות מתחילה להיפגע. לעיתים די בכך שבני זוג יתחילו לשקם את השיחה ביניהם, כדי שגם מה שקורה בחדר השינה יתחיל להשתנות.
זוג אחד הגיע משום שכמעט לא קיימו יחסי מין. הם היו בטוחים שהבעיה היא ירידה בחשק, אבל במהלך השיחה התברר שכבר חודשים הם לא אכלו יחד ארוחת ערב אחת בלי טלפונים, לא שאלו באמת איך עבר עליהם היום ולא תיקנו פגיעות קטנות שהצטברו
זו הסיבה שבזמן הצפייה ב"ההזמנה" מצאתי את עצמי מחייך. לא משום שהסרט מכיר את המודל שלי, אלא משום שהוא כמעט מדגים אותו. השיחה מטפסת בהדרגה מן היום-יום אל האישי, משם אל הפגיעות, ורק בסוף אל המיניות. באותו רגע גם הבנתי שהסרט אינו מספר סיפור על סקס. הוא מספר סיפור על הדרך שמובילה אליו.
פירמידת התקשורת הזוגית-מינית
(תרשים: נטע פור אייזנברג)
בקליניקה אני רואה זאת שוב ושוב. זוג אחד הגיע משום שכמעט לא קיימו יחסי מין. הם היו בטוחים שהבעיה היא ירידה בחשק, אבל במהלך השיחה התברר שכבר חודשים הם לא אכלו יחד ארוחת ערב אחת בלי טלפונים, לא שאלו באמת איך עבר עליהם היום ולא תיקנו פגיעות קטנות שהצטברו. המין לא היה הבעיה. הוא היה הסמן לכך שהקשר איבד בהדרגה את הקרבה.
במקרה אחר פגשתי זוג שהתמודד עם פגיעה גופנית משמעותית לאחר תאונה. התפקוד המיני אכן נפגע מסיבות רפואיות, אבל מה שהחזיק את הקשר היה דווקא היכולת שלהם לדבר על המבוכה, להתאבל יחד על מה שאבד ולגלות מחדש דרכים אחרות להיות קרובים. התפקוד השתנה, אבל האינטימיות נשמרה.
שני הזוגות האלה מלמדים שהמין אינו עומד לבדו. הוא מושפע מכל מה שנבנה מתחתיו. המודל אינו טוען שכל קושי מיני נובע מתקשורת לקויה. הדרך שבה בני זוג מדברים על הקושי, היא שתקבע במידה רבה אם הם יתמודדו איתו יחד או יתרחקו זה מזה.
המהות של טיפול מיני טוב
אולי זו הסיבה שהדמות שהכי עניינה אותי בסרט הייתה דווקא הסקסולוגית (שההשראה לדמותה היא ידידתי, המטפלת אסתר פרל, אשר שימשה כיועצת ליוצרי הסרט). היא כמעט אינה מלמדת טכניקות. היא אינה מחלקת עצות. היא עושה משהו הרבה יותר חשוב: היא מאפשרת לאנשים לומר את מה שלא אמרו במשך שנים. בעיניי, זו תמציתו של טיפול מיני טוב. לא ללמד אנשים לעשות סקס טוב יותר. אלא לעזור להם לחזור ולפגוש זה את זו.
ברוב מערכות היחסים, המשבר אינו מתחיל במיטה. וגם הריפוי, כמעט תמיד, אינו מתחיל שם
אני עדיין ממשיך לפתח את מודל פירמידת התקשורת הזוגית מינית, משום שאני מאמין שהוא מעניק שפה פשוטה להבנת אחד התחומים המורכבים ביותר בחיינו. במקום לשאול רק "למה אין סקס?", הוא מזמין אותנו לשאול שאלה אחרת: "באיזו שכבת תקשורת נעצר המסע?"
אם הסרט הזה יעשה משהו טוב, אני מקווה שהוא לא רק יגרום לאנשים לדבר על מיניות, אלא יעודד אותם לשאול עוד שאלה, להקשיב עוד דקה, ולהעז לומר בקול משהו שנשאר שנים בפנים. כי ברוב מערכות היחסים, המשבר אינו מתחיל במיטה. וגם הריפוי, כמעט תמיד, אינו מתחיל שם.
אנשים נוטים לחשוב שהמין הוא שיא הזוגיות. אני חושב שהוא בעיקר ההד של השיחה שהתקיימה או לא התקיימה, הרבה לפני שכבו האורות.
פרופ' רפי חרותי, מומחה ברפואת שיקום, FECSM, מטפל ומדריך מיני מוסמך, מנהל ומייסד – מרכז "אישי" – בית לטיפול מיני, פרטני וזוגי – בפריסה ארצית וראש התוכנית ללימודי מיניות האדם בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב.
