אני לא יודע את מי להאשים בכך שבמשך חצי שנה הייתי צרכן זנות — את עצמי, את החבר שדרדר, או את החינוך החרדי שקיבלתי, אבל דבר אחד ברור לי: אם זנות לא הייתה חוקית, לא אני ולא הנשים שפגשתי היינו נאלצים להתנתק מהגוף שלנו לפחות שלוש פעמים במהלך כל סוף שבוע.
החודש אישרה הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת החוק לאיסור צריכת זנות. הרשת געשה ורעשה, כשצד אחד טוען שהחוק מעביר מסר חשוב לפיו זנות היא תופעה פוגענית כלפי מרבית האנשים שמעורבים בה, ומאידך אסורה ומגונה. חלק מהמרואיינות במחקר שתומך בכך, ציינו כי לו הייתה להן אפשרות אמיתית אחרת – הן לא היו רוצות להיות מעורבות בזנות.
הצד השני שמתנגד לחוק החדש, רואה זנות כדרך לגיטימית לפרנסה. נשים שעוסקות בזנות ומצדדות בחופש העיסוק שלהן, מדגישות כי הזנות מאפשרת להן עצמאות כלכלית והן חשות כי המדינה מפקיעה מהן את זכות הבחירה, ומגבילה את האפשרות שלהן להתפרנס מגופן. יש מי שתיארה את עצמה כמי שנותנת שירות המסייע ללקוחות להרגיש טוב יותר עם עצמם. לדעתה ולדעת המתנגדות, החוק החדש אינו לגיטימי, והוא פוגע בהן ובצרכנים כאחד.
כגבר ששילם את המחיר הכבד של צריכת זנות, אני רוצה לפנות למתנגדות ולמתנגדים לחוק, אלו הזועקים את זעקת חופש העיסוק, ולהשמיע את הקול שלי למען מיניות בריאה יותר בישראל.
אתם מבינים, הייתי שם, ראיתי את זה והרחתי את זה, ותנו לי להגיד לכם שגם החדרים וגם המסדרונות של בתי הבושת לא מריחים ולא נראים כמו חגיגה של פמיניזם, חופש עיסוק ובחירה חופשית. הם מריחים מאלכוהול, בושה, ייאוש וחוסר אונים, ונראים בדיוק כמו שהם מריחים.
"כל מי שנמצא שם יודע בדיוק מה קורה בראש של האחר ומבין אותו היטב - לא הצלחנו להתחיל עם מישהי במועדון כי פחדנו או חווינו דחייה. זה כואב לנו, אנחנו מרגישים לוזרים, אז באנו לקבל פיצוי ולקנות אשליה של תחושה טובה יותר"
גברים יושבים בשקט במסדרון. כשהנשים מסתובבות, העיניים שלהם עליהן. כשהמסדרון ריק, הם משפילים את מבטם כדי לא לפגוש את העיניים של הגברים שלידם, לא של היוצאים ולא של הנכנסים. כל מי שנמצא שם יודע בדיוק מה קורה בראש של האחר ומבין אותו היטב - לא הצלחנו להתחיל עם מישהי במועדון, כי פחדנו או חווינו דחייה. זה כואב לנו, אנחנו מרגישים לוזרים, אז באנו לקבל פיצוי ולקנות אשליה של תחושה טובה יותר. מיותר לציין למה זו אשליה.
והנשים? אני כמובן לא במקום שלהן כדי לתאר את החוויה מהצד השני, אבל את העיניים העצובות שלהן אני מכיר היטב. לפחות את העיניים של מי שפגשתי במשך חצי שנה. את הגופים שלהן אני דווקא לא זוכר. אני בקושי זוכר את רגעי האמת של האקט הנוראי הזה כי הייתי מנותק לחלוטין, אז אני יכול רק לדמיין שאם אני הייתי מנותק, אז הן, שמשהו נכנס לגוף שלהן, היו עוד יותר מנותקות, בדיוק כמו ששורדות רבות מתארות.
"אתה תיכנס איפה שפנוי, או שנלווה אותך החוצה. הבנת?"
גם אני חשבתי פעם שהעסק הזה מתנהל על חופש בחירה, לכן הרשיתי לעצמי לבקש את הזונה המועדפת עליי, ולא להיכנס לחדר הפנוי הראשון. אני זוכר את המקרה הזה כמו אתמול. זה קרה בתקופה שכבר הייתי רגיל לסצנת הזנות, ופתאום חשבתי לעצמי שאני רוצה לבחור את האישה שאיתה אשכב. מגיע לי. אני לקוח קבוע ומגיע לי לבחור את המוצר שלי.
כן, ככה התייחסתי לנשים, כמו אל מוצר. זה מה שקורה כשאתה משלם כסף על משהו, זה הופך להיות בדיוק כמו כל מוצר, וכצרכן אתה רוצה לקבל תמורה ראויה לכסף שלך.
"אני בקושי זוכר את רגעי האמת של האקט הנוראי הזה כי הייתי מנותק לחלוטין. אני יכול רק לדמיין שאם אני הייתי מנותק, אז הן, שמשהו נכנס לגוף שלהן, היו עוד יותר מנותקות"
החדרים כולם היו תפוסים, והתפללתי שהזונה הבאה שתתפנה תהיה זאת מהחדר הצדדי - אישה שהייתה צעירה יותר, נראתה כמישהי שפחות סובלת וככזאת שיכולתי לדמיין איך אני פוגש אותה באיזה בר ומתחיל איתה. לצערי, הדלת של החדר הצדדי נשארה סגורה, ומצאתי את עצמי מנהל משא ומתן עם הזונה הפנויה ועם הגבר שכנראה ניהל אותה.
"או שתיכנס לחדר הפנוי או שתעוף מכאן", הוא אמר. היה לי ברור שהמשא ומתן הזה הסתיים. נכנסתי לחדר הפנוי. מה זה משנה כבר, גם ככה אני מנותק בכל זמן האקט, וכנראה שגם היא.
מאז, במשך תקופה, הפסקתי לפנטז על האישה המועדפת עליי ופשוט נכנסתי לאיפה שאמרו לי. הדבר האחרון שאתם רוצים הוא לעורר פרובוקציה במקום כזה, ולעצבן את השומרים.
פעם אחת נשבר לי והחלטתי להילחם על הזכויות שלי כצרכן. חלאס, אני לא פראייר. זאת הייתה הפעם האחרונה שאי פעם נכנסתי לבית בושת - הייתי צריך לברוח משם כי בעוד רגע הייתי חוטף מכות מהגברים שהיו שם.
האמת היא שלא ממש עזר לי שברחתי, כי שלושת הגברים איגפו אותי משלושה כיוונים, והייתי צריך להתחבא מאחורי איזה פח באמצע הלילה ולהתקשר לחברים שלי שיבואו להציל אותי. זה הדבר היחיד הטוב שיצא לי מ"זכות הבחירה" בזירה הזאת. שוב, אני לא יודע מה קורה כשאישה מסרבת לשכב עם מישהו, אבל חגיגה של חופש ובחירה בטוח אין שם.
"אבוש, תעזוב אותי. אני רוצה להיות זונה"
לנשים האלה קוראים רותם, שירז, מאיה או כריסטינה. יש להן שמות בדיוק כמו של הבנות של שזועקות את זעקת הלגליזציה. אבל אם זנות תהיה חוקית, זה המשפט שהורים ישמעו מהבנות שלהם: "אבוש, תעשה טובה ותעזוב אותי בשקט. אני רוצה להיות זונה. זה חוקי".
אם נשאיר את הזנות כאפשרות חוקית, אנחנו בעצם נותנים לגיטימציה לכל האסון הזה ומאפשרים לו להמשיך לקרות. אנשים מחברים באופן טבעי בין חוק למוסר - "אם זה חוקי, כנראה שזה בסדר". אם הזנות תישאר לגיטימית, יהיה לנו קשה מאוד לשכנע את שירז שזה לא הדבר הטוב ביותר עבורה, בטח כשהיא חייבת עכשיו כסף מהיר וזמין.
גם אותם נערים שמסתובבים אבודים בתל אביב, בדיוק כמו שאני הייתי לפני עשור, יקחו את קיצור הדרך הזה, ויטפלו בשאלה "נו, מתי זיינת?" דרך עוד ביקור בבית בושת.
לכולנו קשה להתמודד בחיים האלה, במיוחד בתחום המיניות ובמיוחד אם חטפנו טראומה אחת יותר מדי. אנחנו פצועות ופצועים, וכשיש יש לנו קיצור דרך חוקי כמו זנות, אנחנו כנראה ניקח אותו. אני לקחתי.
לפני חמש שנים חבר שמעולם לא היה עם אישה, התייעץ איתי בנושא. אמרתי שתמיד יש את האפשרות המהירה ללכת לזונה ולסיים אחת ולתמיד עם הטייטל הזה של "בתול". כלומר, אפילו אני, שעברתי את מה שעברתי וידעתי שזאת העצה הכי גרועה שיכולתי לתת לו, עדיין ראיתי את האפשרות כלגיטימית.
אני עד היום לא מבין איך לא אמרתי לו בתוקף לא ללכת, ולפעמים אני אפילו מלקה את עצמי על זה. הסיפור נגמר בזה שהוא הלך לזונה ולא עמד לו. מעניין למה.
אבל האמת היא שהרבה מעבר למערכת היחסים הנוראית שבין הזונה לצרכן, לגליזציה של זנות משפיעה גם על מי שמעולם לא ידרוך בדלת של בית בושת ועל מי שלעולם לא תהיה זונה. כשהחברה מקבלת זנות כלגיטימית, היא מעבירה מסר שמיניות היא עסקת חליפין, משהו שקונים, במקום קשר עמוק בין שני אנשים שבוחרים לחלוק אהבה.
המסר הזה מחלחל אל הדייטים והסטוצים. רק בשבוע האחרון שמעתי משלוש נשים, דרך שיחות רנדומליות על מיניות, שאחרי סטוצים הן מרגישות שהגוף שלהן מחולל. ככה זה כשיש תרבות של סיפוק צרכים דרך אובייקטים ולא דרך מפגש עמוק בין שני אנשים.
לסיום, הלוואי שנדע כולנו מיניות בריאה ומודעת. הלוואי שאף אחת ואף אחד לא ירגישו שהגוף שלהם מחולל ושנדע רק אהבה, שלום ועונג. ובא לי להגיד תודה לכל מי שפועלת ופועל בישראל למען מיניות מודעת. בזכות התוכן שלכן קיבלתי את המיניות שלי בחזרה.
