"שלוש שניות בלבד. זה הזמן שלוקח למוח שלנו להחליט אם זה 'זה', או לא 'זה'. שלוש שניות על סמך מראה חיצוני כמובן. יש לנו מוח במעיים, והוא מקבל החלטות מאוד מהר. רק אחר כך החלק הרציונלי אמור לעשות שם סדר עם כל התחושות ולקבל החלטה מבוססת יותר", אומרת דוקטור ליאת יקיר, ביולוגית, מרצה וחוקרת ביולוגיה של הרגשות, מגישת הפודקאסט Brain Story ומחברת הספר "קיצור תולדות האהבה".
ליאת הגיעה ל"סקס אפיל" כדי לספר מה קורה לנו במוח בזמן שאנחנו מדפדפות באפליקציית היכרויות, על בסיס מה אנחנו בוחרות אם לעשות סווייפ ימינה או שמאלה, וכיצד אפליקציות משנות את דפוסי החיזור והמיניות שלנו.
סקס אפיל
לוקח לנו 3 שניות להחליט אם בא לנו לשכב עם מישהו | #151
41:01
(האזינו לפרק החדש של סקס אפיל עם ד"ר ליאת יקיר)
בואי נתחיל מהבסיס - הורדתי עכשיו טינדר ואני מדפדפת ורואה תמונות של כל מיני בנים. אילו סיגנלים המוח שלי קולט, ואיך אני מחליטה תוך שלוש שניות אם מישהו לימין או לשמאל, לחיים או למוות?
"זה די מטורף שככה בחרנו להכיר, אבל כל עולם האפליקציות הזה נקרא 'קפיטליזם לימבי'. המערכת הלימבית היא המערכת הרגשית, זאת מערכת שמונעת בעיקר על ידי הורמון הדופמין, שהוא מרכז העונג.
"בין הרקות ומאחורי העיניים יושבת לה מערכת שמנהלת לנו את החיים ואת עולם הצריכה. העולם הקפיטליסטי מכוון אל החלק הזה, כי החלק הרגשי, המוח הרגשי, הלימבי הזה, פועל פי שבע יותר מהר מאשר האזור הרציונלי, החושב והמווסת, שצריך פי שבע יותר זמן למחשבה ולעיבוד. ואז, אם הצלחנו לפנות ישר לגרעין העונג, כאילו, למרכז הדופמינרגי שבתוך המערכת הלימבית - עושים כסף".
אז בעצם האלגוריתם של אפליקציות סטייל טינדר מכוון לשם מבחינה מדעית.
"מה זה מדעית, זה ברמה של חוקרי מוח שעובדים ומתכנתים את האפליקציות. העיקרון הוא פשוט, זה עובד ממש כמו מכונות מזל. דופמין הוא הורמון העונג והמוטיבציה. הוא מייצר את ההרגשה הטובה והוא מאוד ממכר. זאת מערכת שחשוב מאוד להכיר אותה כי היא מנהלת לנו את החיים. דופמין הוא המטבע של המוח. כל דבר שאנחנו עושים בחיים זה כדי לקבל טיפות של דופמין אל תוך מרכז העונג במוח הרגשי, הלימבי הזה".
"כל מה שקשור לרגע האורגזמה, ממכר אותנו. זאת אומרת, למצוא פרטנר, להיות ראוי, להיות ראויה, להיראות טוב, לקנות בגדים, לעשות קוסמטיקה, לעשות ספורט - אנחנו עושים את כל אלו כדי לקבל דופמין ומתוך תקווה להשיג סקס"
אז מהות החיים היא להשיג עונג.
"להשיג עונג ולצבור כמה שיותר הנאות. המערכת עובדת כל הזמן על קבלה של הדופמין. אחריו יש ירידה, נפילה, שמטרתה לעודד אותך לחפש אחר הדבר הבא. השגת אוכל, השגת זכר, נקבה, הלאה, הלאה לדבר הבא. המערכת הזאת מאוד רגישה. בעצם הרמה הגבוהה ביותר של דופמין מופרשת באורגזמה. בשביל זה באנו לעולם.
"המוח מתוכנת על ידי הגנים להעביר אותם לדור הבא, אז המנה הגדולה הגבוהה ביותר תגיע כשתעשי את הפעולה הזאת של הכנסת גנים. לכן כל מה שקשור לרגע הזה, לרגע האורגזמה, ממכר אותנו. זאת אומרת למצוא פרטנר, להיות ראוי, להיות ראויה, להיראות טוב, לקנות בגדים, לעשות קוסמטיקה, לעשות ספורט".
לכן סקס מנהל את העולם כי כולנו מכורים לדופמין.
"בדיוק. לכן, אם את רוצה למכור משהו, את תשימי ציצים בפרסומת, ותשדרי למוח הקדום של הצופים שאם הם יקנו את המוצר, בסוף תחכה להם הבטחה למיניות".
"המוח שלנו מוצף ונמצא במצב של אביוז"
"אז הרמה הגבוהה ביותר של דופמין זה סקס, והרמה השנייה הגבוהה היא אוכל", מסבירה ד"ר יקיר. "זאת אומרת, אפליקציות כמו וולט עובדות על אותו עיקרון כמו אפליקציות היכרויות, הן מכוונות לאותו אזור במוח. אני אראה לך תמונות של אוכל שנראה כמו שיותר מגרה וטעים, ואנסה למכר אותך לזה.
"למה טעים? כי בטבע היה חוסר, מחסור. רוב הפירות היו מגעילים, אז עד שנתקל במשהו שומני, טעים, בשרי, ידעת שעלייך לאכול ממנו כמה שיותר, כי אחר כך לא יהיה עוד. אותו דבר עם מין, כך המוח בנוי. המוח לא השתנה מאז שיצאנו מאפריקה, ואנחנו בעצם מציפים אותו בהרבה מאוד גירויים. עכשיו, ככל שהגירוי הוא יותר גדול, גבוה ומהיר, כך אנחנו מתמכרים אליו יותר. עכשיו, ברגע שעושים סווייפ באפליקציה, מופרש דופמין, ומתחילה מערכת הציפייה. אם יש מאצ', את מקבלת הרבה דופמין כי התגמול אינו צפוי, זה ממש כמו מכונות מזל".
אני יודעת שהיום אפליקציות בנויות כך שבהתחלה הן מראות לך את האנשים שמדורגים הכי גבוה באפליקציה, את הפרופילים הכי נחשקים, ואז את אומרת לעצמך, "וואו, יש פה המון אנשים שווים באפליקציה", עד שמהר מאוד את מתמכרת. אלא שעם הזמן, את מקבלת פחות ופחות אנשים מתאימים, אבל את כבר מכורה לחיפוש, לסווייפים ולציפייה שתקבלי שוב פרופיל נחשק כמו בהתחלה.
"זה מטורף כי זה ממש לומד אותך. גם הכניסו לשם Machine learning, הם לומדים את המשתמש והמודל העסקי הוא כמה זמן את נשארת באפליקציה ולא האם מצאת דרכה זוגיות. כשמבינים את המוח, יודעים בדיוק מה לתת לו ואיך.
"הבעיה היא שהסיפור עם המערכת הדופמינרגית הזאת הוא שכשעושים לה אביוז, ואנחנו כרגע נמצאים בהרעלת דופמין מוחלטת, כנראה בכל תחום בחיים שלנו, אז את רק מתרחקת מהמצב המיוחל של האושר. את מתרחקת מאושר, מתרחקת מאהבה, כי המערכת של הדופמין היא כמו נדנדה.
"זאת אומרת, מצד אחד יש הנאה אך בצד שני כאב. ככל שההנאה יותר חזקה, הכאב אחר כך, הריקנות, התסכול, הבור הזה הופך לנפילה. ואז, מה את עושה כדי לתקן את הנפילה? את צריכה יותר הנאה, יותר דופמין, יותר מאצ'ים, יותר להיכנס לאפליקציות, וזה בדיוק מה שרואים אחר כך – את רואה אנשים עם יותר חרדה חברתית, יותר דיכאון, יותר תסכול, יותר ייאוש, יותר ביקורתיות.
"ברגע שעושים סווייפ באפליקציה, מופרש דופמין, ומתחילה מערכת הציפייה. אם יש מאצ', את מקבלת הרבה דופמין כי התגמול אינו צפוי, זה ממש כמו מכונות מזל"
"אחרי הרבה זמן באפליקציות אנשים כבר יהיו למודי אכזבות. הם יחוו יותר דייטים כושלים, יחוו גוסטינג, יחוו פערים בציפיות בין אנשים שהציגו את עצמם בצורה מסוימת והתגלו כאחרים. וזה מגביר בדידות וייאוש ויוצר קושי אמיתי להיקשר בצורה עמוקה, כי אנחנו לא בנויים לכל ההצפה הזאת".
זה ממש טראגי. את תראי באמת אנשים שנמצאים שנים באפליקציות ללא כל הצלחה, מלאים בייאוש.
"אנחנו עושים אביוז למערכת כל כך מדהימה, כל כך רגישה, כל כך חשובה, והתוצאות לטווח הארוך הן הרסניות. זה גורם לנו להפסיק להאמין באהבה, לא להאמין באנשים, אנשים חווים פגיעות מיניות, ואני לא מדברת על אונס, אלא על סיטואציות שבהן את לא מכירה מספיק בן אדם, הוא לא מכיר אותך ויש איזושהי ציפייה שנבדוק את זה במובן המיני, ואז מתאכזבים ונפגעים.
"אני אגב חושבת שהמהירות ללכת למין נובעת בדיוק בגלל המחסור במידע על הבן אדם, כי בדו-ממד את מקבלת תמונה והתקשרות מאוד שטחיות. ההתקשרות הדיגיטלית היא מאוד שטחית, גם בוואטסאפ וגם בתוך האפליקציה, אין היכרות עמוקה, ואז כשנפגשים לא יודעים שום דבר, וממהרים לשכב. את תראי יותר גברים שדוחפים למין בתחילת ההיכרות, כי יש הבדל בין מוח נשי למוח גברי".
(צפו בפרק של סקס אפיל בגרסת היוטיוב)
לא אמרו שזה לא נכון יותר?
"די, אני לא יכולה שאומרים את זה. יש הבדל בגלל שההורמונים של גבר אינם ההורמונים שיש לאישה. רגש הוא שינוי במצב התודעה בעקבות הפרשת כימיקלים. זאת ההגדרה של רגש. הורמונים משנים תודעה, הורמונים משנים צורת חשיבה, ויש לזה היגיון אבולוציוני. ההורמונים של אישה וגבר הם לא אותם הורמונים.
"גם יש לזה היגיון אבולוציוני. את לא אמורה לפתוח רגליים לכל בן אדם שמגיע, את לא. כנקבה, בטבע אין פוסטינור, אין גלולות, כל אינטראקציה מינית מסתיימת בזה שאת הולכת לתת השקעה מטורפת של הגוף שלך עם היריון, לידה. ואיזה מחיר הזכר משלם?"
אולי הוא יצטרך לשלם מזונות בעתיד אם הוא יכניס אותך להיריון או שהוא מסתכן במחלת מין.
"המחיר שלו הרבה יותר קטן. זאת אומרת, האסטרטגיה הזכרית הבולטת ביונקים היא הפצת זרע. כמה שיותר נקבות, כמה שיותר פוריות, כמה שיותר צעירות, כמה שיותר. אנשים אומרים לי, 'די, אנחנו כבר לא באפריקה', סליחה, אנחנו כן. תסתכלי מה קורה באפליקציות – גברים שולחים הודעות לכולן, נשים לעומת זאת פחות פונות. גברים מנפחים את עצמם, גם נשים מנפחות לעצמן את השפתיים כדי להיראות יותר פוריות, אנחנו עדיין באפריקה מבחינת הרגלי החיזור שלנו".
גם יותר גברים עושים מנויים בתשלום.
"נכון, ואם גבר פחות עונה על מודל היופי, כי הוא לא נראה הכי טוב, הוא ממש סובל. הוא יכול לשלוח עשרות הודעות ולא לקבל אף תשובה. ואז, כשהוא כבר מגיע לדייט, אז לפעמים התחושה מהצד הגברי היא שקשה לעצור. כלומר הוא כבר כל כך להוט שיקרה משהו, שיהיה סקס, עד שהוא ממש יחתור לשם".
אבל מה עובר לי במוח כשאני רואה תמונה של מישהו - איך אני יודעת אם אני נמשכת או לא?
"אז קודם כל, יופי הוא לא סובייקטיבי, יופי הוא מתמטי. סימטריה היא יחס הזהב של הפנים. בעצם משדרים למוח שלנו בשדר עתיק שההתפתחות העוברית הייתה תקינה. זה הדבר הראשון שהמוח קולט. אז קודם כל נסתכל על הפנים, אחר כך נסתכל על העיניים, ואז נסתכל על הגוף. יש מערכת של איסוף נתונים, ותוך שלוש שניות בלבד המוח הקדום שלנו יחליט אם אנחנו נמשכות או לא.
"המוח מחפש את המוכר, אלא אם הייתה לנו חוויה רעה עם המוכר ואז נרצה לתקן. המוטו של המערכת הלימבית, המערכת הרגשית והמהירה הזאת, הוא מהירות על חשבון דיוק. זאת אומרת, צריך לקבל החלטה מהירה עכשיו, לכן זה מכניס את המוח למצב הישרדותי ואוטומטי.
"המוח גם צורב אכזבות פי שש יותר מחוויות חיובית. למעשה, כדי לתקן חוויה שלילית צריך איזה שש אינטראקציות חיוביות. אנחנו כל כך ממוקדים בביקורת כי המוח ההישרדותי לא נח על זרי הדפנה, וככל שנחווה יותר חוויות שליליות, את תשמעי יותר הכללות. 'כל הגברים אותו הדבר', 'כל הנשים ככה', ואז הלב סגור. וכשהלב נסגר, גם אם יבוא הבן אדם הכי מדהים בעולם, לא נוכל לראות את זה.
עצוב.
"לכן החטא הכי גדול בעיניי הוא שאנחנו בוחנים על פי מראה חיצוני. אני לא אומרת שהוא לא חשוב, כי ביולוגית 90 אחוז מהמידע נכנס דרך העיניים, שהן האוטוסטרדה של המוח. הכביש הכי מהיר זה עצב הראייה שמחבר לתוך הקורטקס הראייתי, אבל בסוף, אנחנו יודעים שהתכונות שבאמת מנבות הצלחה בזוגיות הרבה יותר קשורות לאיכויות הנפשיות של האדם ולא ליופי החיצוני.
"95 אחוז מהמידע שאנחנו מקבלים על אדם קשור לאמצעים לא מילוליים. אנחנו לומדים על אדם דרך העיניים, טון הדיבור, שפת הגוף, הבעות הפנים והריח שלו, ואת כל המידע הזה אין לנו באפליקציות. לכן אנחנו חיים וחיות בעידן מאוד בודד ומאוד מתוסכל ובאמת מיואש אפילו, והכול בגלל המסכים. לעומת זאת, כשאת פוגשת אדם מחוץ לאפליקציה, דברים קורים. ההורמונים משנים את התפיסה. קרה לך פעם שראית בן אדם שבהתחלה לא היה נראה לך כזה טוב, ואז הכרת אותו וראית בן אדם מקסים, ופתאום הוא נראה לך יפה יותר?"
בטח. את גם שומעת את זה המון – "הוא לא מישהו שהייתי עושה עליו סווייפ ימינה, אבל הוא מדהים ואנחנו מאושרים יחד".
"לכן אני ממש קוראת לצעירים לחזור להכיר כמו פעם. יש כל כך הרבה אופציות - אם זה באוניברסיטה, במקומות עבודה, במקומות בילוי. בני אדם הם חיה חברתית. אנחנו יונקים, אנחנו חיים בקבוצות. כשאנחנו נפגשים אנחנו ישר שואלים אחד את השני איפה שירת בצבא, איפה טיילת, אנחנו מחפשים את נקודות הדמיון.
"אנחנו צריכים לייצר אוקסיטוצין, אוקסיטוצין מרחיב את הלב, ואמרנו שאם הלב סגור, גם עם מיליון אנשים באפליקציה, הלב לא ייפתח"
"אגב, בניגוד לאפליקציות ששם מאוד קל לעשות למישהו גוסטינג כי אין לי שום מידע עליו, אני אדבר אלייך אחרת אם אדע שיש לנו חברים או מכרים משותפים, ובישראל זה מאוד קל כי זאת מדינה קטנה. אני פחות אעשה גוסטינג לאדם שהכרתי וכבר ניהלתי איתו שיחה, בטח אם חברה הכירה בינינו.
"כשיש שידוך של חבר משותף, מראש יש יותר עומק כי כבר יש בינינו נקודת השקה מסוימת. בגלל זה אני אומרת שממש שווה לחזור לארח כזה ימי שישי, שבת. דתיים עושים את זה הרבה. אנחנו צריכים לייצר אוקסיטוצין, אוקסיטוצין מרחיב את הלב, ואמרנו שאם הלב סגור, גם עם מיליון אנשים באפליקציה, הלב לא ייפתח. אך ברגע שפוגשים אנשים ונמצאים בחברותא ולא נמצאים לבד בבית ופותחים את האפליקציה, הלב נפתח יותר.
"עוד דרך להכיר שאני ממש ממליצה עליה היא בחתונות. אנשים הרי מראש מתלבשים יפה וכל האווירה היא שמחה, מקודשת, אפילו רוחנית. זה אירוע כל כך כל כך מכונן וכל כך טוב להכיר בו, ליצור בו היכרויות".
כבר שמעתי על חתונות שבהן נותנים לרווקים צמידים בצבע מסוים, ואז את יכולה לדעת שהוא פנוי וגם היא פנויה, ואפשר אפילו מראש להושיב אותם באותו שולחן, וכבר יצרת ביניהם אינטראקציה ופתח להיכרות.
"מושלם, אז לזוגות שמתחתנים – קחו את זה בחשבון. זה ממש לייצר לעצמכם מקום בגן עדן".
סקס אפיל הוא פודקאסט המיניות של ynet יחסים, בהנחיית לורי שטטמאור, עורכת הערוץ. מוזמנים ומוזמנות לעקוב אחרינו בספוטיפיי, באפל פודקאסטס, ביוטיוב, בטיקטוק ובכל מקום אחר שבו אתם נוהגים ונוהגות להאזין לפודקאסטים שלכם. רוצים לדבר איתנו? בואו לקהילה שפתחנו בפייסבוק - "סקס אפיל - הקבוצה לדיונים".
