"כשצפיתי בסדרה 'מתה לסקס' קלטתי שהסדרה מאוד אמיתית ומאוד אותנטית, ולא בכדי כי היא מתבססת על חייה האמיתיים של מולי קוצ'ן שנפטרה מסרטן. בתור מי שמטפלת בחולי וחולות סרטן ומייעצת להם על מיניות, ראיתי שהרבה מהתמות שהסדרה משקפת קורות גם אצל החולים והחולות שמגיעים אליי", אומרת לנה קורץ-אלמוג, פסיכותרפיסטית, מטפלת במיניות וזוגיות, מתמחה במצבי חולי, יועצת מינית באגודה למלחמה בסרטן ובעלת קליניקה לטיפול פסיכותרפיסטי-אינטגרטיבי.
סקס אפיל
מתה לסקס: הקשר שבין מין למוות בהשראת הסדרה | #158
41:11
(האזינו לפרק החדש של "סקס אפיל" על הקשר שבין מין למוות)
"בימינו סרטן הוא כבר מושג מאוד רחב", מסבירה קורץ-אלמוג. "המחלה הזאת עברה הרבה מאוד שינויים לאורך השנים. אפשר אף להגיד שמחלת הסרטן של לפני 70-50 שנה היא לא מחלת הסרטן של היום, כי עבור הרבה אנשים היא הפכה למחלה כרונית, אולם הסדרה מזכירה לנו איך גם מוות וגם מיניות הם שני נושאים מורכבים, שאנשים מתקשים מאוד לשוחח עליהם. גם מטפלים וגם מטופלים ימנעו מלגעת בנושא המיניות, כי זה נושא שדורש איזושהי פתיחות, איזושהי הסתכלות והתבוננות פנימה".
נכון, אלו ממש נושאים שאנשים יעדיפו להתעלם מהם. אפילו זוגות שחיים שנים רבות יחד לא תמיד מעזים לשוחח על המיניות שלהם. כך גם עם מוות - אנשים יודעים שהמוות מרחף מעליהם ושהם לא בני אלמוות, והם עדיין יעדיפו להתעלם מהנושא הזה.
"חלק מהחוזק של הסדרה הוא שהיא מאלצת אותנו לפגוש את שני הנושאים הגדולים האלה, שמהווים חלק גדול מהעיסוק שלי ביום-יום. אני קוראת לזה 'טיפול אקסטרימי', כי גם אותי זה לוקח למקומות האלה יחד עם המטופלים שלי".
"ארווין יאלום שהוא סופר ופסיכיאטר אמריקאי, עוסק המון במוות ובמיניות, והוא טבע את המושג 'חוויית הגבול'. הוא טוען שאנשים שהידיעה על המוות יותר קרובה אצלם בחיים, כמו אצל מולי בסדרה, פוגשים את חוויית הגבול, שמאפשרת להם רגע, גם אם זה בלא-מודע, להתבונן פנימה.
"זה מה שקורה למולי בסדרה 'מתה לסקס', שפתאום מרגישה שהיצר המיני שלה התעורר. הניסיון שלה לחוות אורגזמה לראשונה בחייה וליהנות ממין טוב ומספק, בא ממקום של איחוי וריפוי המיניות שלה. זה משהו שנראה אצל הרבה אנשים שקרובים למוות - שדווקא בשלב הזה ירצו להרגיש כמה שיותר בחיים. כלומר, המפגש עם המוות מאפשר לנו יותר להתקרב לחוויה של חיות ובכללה למיניות טובה יותר".
"הסדרה 'מתה לסקס' מזכירה לנו איך גם מוות וגם מיניות הם שני נושאים מורכבים, שאנשים מתקשים מאוד לשוחח עליהם. גם מטפלים וגם מטופלים ימנעו מלגעת בנושא המיניות, כי זה נושא שדורש איזושהי פתיחות, איזושהי הסתכלות והתבוננות פנימה"
"בסדרה הדחף של מולי לחוות מיניות אחרת ולהרגיש שרואים אותה, מאיץ בה להתגרש", מסבירה קורץ אלמוג. "גם זה משהו שאפשר לראות אצל חולים סופניים לפעמים. בכלל, כשזה מגיע לזוגיות, יש כל מיני סוגים של מערכות יחסים. יש זוגות שחיים בסימביוזה מסוימת. בחדר הטיפול נצייר את זה בתור שני עיגולים, האחד בתוך השני.
"הבעיה עם הסימביוזה הזאת היא הגעה למצב של הזדהות יתר - כשקשה לה וכשהיא בטיפולים, הראש של בן הזוג שלה מכוון רק למה שהיא שמרגישה ולאיך לדאוג לה. הוא סועד אותה בעצם מתקופת המחלה הראשונה שלה, כי בסדרה אנחנו מגלים שהיו לה מספר סבבים של המחלה.
"אז בסבב הראשון הוא ממש סעד וטיפל בה, והבעיה הייתה שהוא הפסיק לראות אותה כישות מינית. בהזדהות יתר אנחנו מרגישים אשמה, אנחנו מרגישים קושי, אנחנו לא חווים עוררות מינית. זה כל כך הפוך ממקום אחר, נפרד ועצמאי, שמאפשר גם ליהנות".
במיניות גם צריך להחפיץ את הצד השני במובן מסוים, ואם אני כל כך דואגת לו כי הוא במצב קשה עכשיו, אני לא אהיה מסוגלת לחשוב עליו עכשיו מחשבות מיניות.
"נכון, יש פה קונפליקט רגשי שקורה לא מעט, והרבה פעמים אנחנו צריכים רגע להבין איך אפשר לייצר הפרדה. השילובים האלה של להיות גם בן זוג מזדהה ואוהב, וגם בן זוג שנהנה מינית הם שילובים לא פשוטים, זה להיות גם וגם. אלו קונפליקטים שאנחנו אמורים לחיות איתם בשלום, אבל זה לא פשוט.
"אני נזכרת באיזשהו זוג שבא אליי, והאישה אמרה לי, 'ברור שהוא לא רוצה אותי. אני אחרי ניתוח שד בלי פטמה'. בטיפול ראינו שזה לא שהוא כבר לא נמשך אליה, אלו באמת הרגשות המעורבים האלה שנוצרים בסיטואציות כאלו - 'איך אני יכול לגעת בה כשהיא כל כך שברירית'.
"אני חושבת שהנושא הזה של סוף החיים מאלץ אנשים ללמוד לחיות בשלום עם הגם-וגם הזה. גם לטפל וגם לדעת לאפשר לצד השני ליהנות ולהרגיש שהוא עדיין יצור מיני. אגב, לא פעם עניינים מיניים ובעיות במיניות לא מופיעים לראשונה בסוף החיים. הם מלווים את הזוג לאורך כל החיים, אבל בסוף החיים יש פתאום איזושהי הזדמנות לתיקון".
80% מהחולים רוצים לדבר על המיניות שלהם עם הצוות הרפואי
במחקר שערכה לנה בשיתוף עם האגודה למלחמה בסרטן ובית החולים תל השומר, יצא לה לראיין 35 חולי וחולות סרטן על האופן שבו הם רואים את החיים האינטימיים שלהם. מסתבר שחלק מהמרואיינים קוראים למפגש המיני "קבלת שבת".
"הם אמרו שהם קוראים לזה 'קבלת שבת' אבל היום 'קבלת השבת' הזאת כבר לא כוללת מין. זה משהו אחר, אבל הם עדיין שומרים על השם הזה, על המפגש האינטימי. מצד שני, הייתה לי מרואיינת שיש לה סטומה בבטן, שהיא פתח מלאכותי שנוצר על ידי ניתוח, ודרכו מבצעים פיום של מערכת העיכול או השתן לדופן הבטן.
"למרות הסטומה, היא ובן הזוג שלה חיפשו טיפים והתעניינו מה עליהם לסדר כדי שהיא תוכל להרגיש הכי נוח כדי לקיים יחסים למרות הסטומה. הקשר המיני והפתוח שהיה להם תמיד, גם נשאר בסוף החיים.
"באופן דומה ראינו שאם המיניות של החולים הפסיקה להתקיים עוד לפני הסרטן, מכל מיני סיבות, ואנחנו יודעים שזה יכול לקרות, אז היא לא העסיקה אותם גם בשלב זה של החיים, אבל אלה שכן נהנו ממיניות מיטיבה לפני – רובם בעיקר רצו לדבר על הנושא הזה ואפילו להיפרד ממנו.
"אני נזכרת באיזשהו זוג שבא אליי, והאישה אמרה לי, 'ברור שהוא לא רוצה אותי. אני אחרי ניתוח שד בלי פטמה'. בטיפול ראינו שזה לא שהוא כבר לא נמשך אליה, אלו באמת הרגשות המעורבים האלה שנוצרים בסיטואציות כאלו - 'איך אני יכול לגעת בה כשהיא כל כך שברירית'"
"מבחינתי, עצם זה שאנחנו כמטפלים יכולים לאפשר את השיחה הזאת, זה דבר ענק. אבל ההפתעה הכי גדולה של המחקר מבחינתי היא ש-80% מהמרואיינים העידו שהם רוצים לדבר על מיניות עם המטפלים שלהם, גם אם הם לא רוצים לשנות שום דבר כרגע. פשוט חשוב להם לשוחח עם הצוות הרפואי על הנושא הזה, שזה חידוש מאוד גדול".
בסדרה מולי מספרת שהיא מעולם לא חוותה אורגזמה. עד כמה זה נפוץ ממטופלות שגם לא חוו אף פעם אורגזמה, להיזכר לקראת סוף החיים שהן מעוניינות לחוות את זה?
"אני בהחלט יכולה להגיד שפגשתי כמה כאלה, ובאמת הבקשה שלהן הייתה לדעת איך זה מרגיש. יש נשים שרואות אורגזמה בתור מתנה ורוצות לקבל אותה, ויש נשים שמבחינתן אורגזמה היא דרך להרגיש נשית, ואם לא חוויתי אורגזמה אז אני לא באמת אישה במלוא מובן המילה, אני לא באמת נורמלית, לא רגילה.
"אני חייבת להגיד ששיחות כאלו עם מטופלות מאוד מרגשות אותי, כי אנחנו נכנסות דרכן לדברים הכי עמוקים והכי אישיים. במקרה כזה אני אעזור לאישה להבין מה היא בעצם צריכה כשהיא רוצה אורגזמה - אם היא צריכה להרגיש נשית או מהן הסיבות שעומדות מאחורי הרצון הזה, כי לפעמים אנשים לא יודעים למה הם רוצים דברים מסוימים.
"לאחר מכן, אנחנו נדבר על מיינדפולנס. באיטליה למשל יש ממש קבוצות נשים שעוזרות להגיע לאורגזמה בעזרת מיינדפולנס, אימון על איך להיות בכאן ועכשיו, איך להשליך את המחשבות הצידה. הרי אחד הדברים שהכי מקשים על הגעה לאורגזמה זה להיות רגע מחוברת לעצמי ושהתודעה שלי תהיה נקייה ונטולת הפרעות. אנחנו ננסה לראות איך האישה יכולה ללמוד לשחרר שליטה, שזה גם מתקשר לסדרה, כי הנושא של חוסר שליטה עולה בגדול לקראת סוף החיים.
"גילינו ש-80% מהחולים רוצים לדבר על מיניות עם המטפלים שלהם, גם אם הם לא רוצים לשנות שום דבר כרגע. פשוט חשוב להם לשוחח עם הצוות הרפואי על הנושא הזה, שזה חידוש מאוד גדול"
"הייתה לי למשל מטופלת שציירה את עצמה שוכבת על מיטה בחדר ניתוח, כשהידיים שלה קשורות, אבל היא לא סובלת, היא מתמסרת לגמרי לטיפול. היא סיפרה לי שהאישה בציור מרגישה אושר עילאי ברגעים האלה, למרות שהיא קשורה, דווקא מתוך המקום הזה שמסכים להתמסר לגמרי ולשחרר לחלוטין".
תמה אחרת שמופיעה בסדרה "מתה לסקס" היא הטראומה המינית שעברה הדמות הראשית, מולי קוצ'ן, בילדות שלה. גם בתמה הזאת לנה נתקלת בחדר הטיפול המיני: "הייתה לי מטופלת שלקראת המוות ביקשה להרגיש תשוקה עם בעלה. זה היה מאוד מאתגר מאחר שהתשוקה הזאת הייתה כבויה אצלה המון שנים בגלל טראומה מינית שהיא עברה. זאת אומרת, היא חוותה תשוקה בחייה, אבל כלפי גבר אחר ולא כלפי בעלה. הם היו זוג מאוד טוב, אבל תשוקה לא שיחקה שם תפקיד".
אז איך עושים את זה בשלב כה מאוחר של היחסים?
"קודם כל, ניסינו להבין למה היא מראש בחרה בו. אחר כך עבדנו על כך שהוא אומנם בא לידי ביטוי בצבע מסוים, אבל זה לא כל מה שיש בו. הוא יכול להיות גם משהו אחר, ופה היה תהליך טיפולי של גילוי של מי הוא עוד. ואז הם ניסו לעשות משהו אחר בזהירות, מאוד-מאוד בזהירות. כלומר, להתחיל לקיים יחד יחסים באופן אחר מזה שהם התרגלו אליו".
את מכירה אבל נשים שפתאום פתחו אפליקציות והתחילו לעשות סטוצים או מין מרובה משתתפים או דברים שנחשבים לאקסטרימים, דווקא בגלל הקרבה למוות?
"כן, בהחלט. אבל עולה לי דווקא זוג של נטורליסטיים שאהבו מאוד ללכת למסיבות עירום, ובאו אליי אחרי שהיא עברה ניתוח לכריתת שד, כדי להתייעץ איך הם יכולים לחזור למסיבות האלה. דמייני בריכה גדולה של אנשים ערומים ופתאום יש מישהי בלי שד. אז הם אכן ערכו מסיבה כזאת בסוף, ואחר כך היא באה ואמרה לי, 'תקשיבי, זאת הייתה חוויה מדהימה כי כולם פשוט חיבקו אותי'. אז בהחלט אנשים אוזרים אומץ בשלב הזה של החיים".
איך את באמת עוזרת לחולים ולחולות ליהנות מהמיניות שלהם בימים האחרונים, בהנחה שרבים מהם כבר לא כל כך יכולים לתפקד מינית, אם זה בגלל תרופות מסוימות שמדכאות זקפה או יכולת להגיע לאורגזמה?
"אז אני קודם כל רוצה להגיד שיש פה באמת תחום רחב של טיפול שהוא נקרא לזה יותר טכני, ומתחיל קודם כל באמת בלראות באיזה חלק של היום הם מרגישים פחות עייפים או פחות כאובים, ואם הם כאובים אז אנחנו קודם כל מציעים להם לקחת תרופות נגד כאב.
"אם הם יותר עייפים בערב, אז כדאי לקיים יחסים בבוקר, ואם התנוחה הזאת קשה להם, אז כדאי רגע למצוא תנוחה אחרת. ויש כמובן את התרופות שאפשר לתת, אם זה לזקפה או משחות לנרתיק. גם לא חייבת להיות חדירה, כמובן. אני חושבת שבשלבים האלה אנשים רבים נפתחים גם לנסות לממש כל מיני פנטזיות ומשחקים שקודם הם אולי חששו מהם".
"לפעמים דווקא כשיוצאים מהמסגרת נוצרת תחושה של ניסים", מסכמת קורץ-אלמוג. "זאת האפשרות פתאום להבין דברים על עצמי, ליצור קשרים או לעזוב קשרים, לשים יותר גבולות שאולי בעבר לא הצבתי. עבורי, כמטפלת, להיות במקומות האלה ולעזור לאנשים לסיים משהו בצורה הכי מיטבית שאפשר, זה מאוד מרגש, ואני חושבת שזה מה שמשך אותי למקצוע הזה. זה מרחיב את הלב ועוזר גם לי להבין שאנחנו לא פה לנצח, ושהחיים קורים עכשיו".
סקס אפיל הוא פודקאסט המיניות של ynet יחסים, בהנחיית לורי שטטמאור, עורכת הערוץ. מוזמנים ומוזמנות לעקוב אחרינו בספוטיפיי, באפל פודקאסטס, ביוטיוב, בטיקטוק ובכל מקום אחר שבו אתם נוהגים ונוהגות להאזין לפודקאסטים שלכם. רוצים לדבר איתנו? בואו לקהילה שפתחנו בפייסבוק - "סקס אפיל - הקבוצה לדיונים".
