"הרבה אנשים שיש להם פטישים שונים, חוששים שהם לא יוכלו למצוא בן/ת זוג. זה לא נובע רק מהחשש שיש מעט אנשים סטטיסטית שהם פטישיסטים, אלא מתוך חשש אחר מדחייה ביחסים. במקרה כזה, הייתי שואל את הבן אדם - 'אם לא היה לך פטיש, מה היה מונע מבעדך להיכנס ליחסים?'. לפעמים הם יגידו, 'כלום', ולפעמים הם יגלו שיש עוד דברים.
"הייתי גם מבקש מאנשים עם פטיש לשאול את עצמם אם הם היו מוכנים להיות ביחסים שהמיניות בהם היא לא מספקת או שאולי עדיף להם לחכות לפגוש את המישהו או המישהי שהם פתוחים מספיק וגם מתאימים להם", אומר שי שפיצן, עובד סוציאלי קליני ומטפל מיני וזוגי, מייסד "המרכז למיניות אלטרנטיבית", ומחברת סדרת הספרים הדיגיטליים, "שולטים בחומר" שעוסקים ב-BDSM. שי הגיע ל"סקס אפיל" כדי לספר הכול על פטישים מיניים.
סקס אפיל
להימשך לכפות רגליים: איך נוצר פטיש מיני? | #156
41:31
(האזינו לפרק של סקס אפיל על פטיש מיני)
קודם כל, מה זה פטיש מיני?
"פטישיזם מוגדר כעוררות מינית משמעותית, מוגברת ועקבית מאיזשהו חפץ או איבר בגוף, שבדרך כלל לא מקושרים עם מיניות. ב-DSM, שהוא ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקני, פטישיזם עדיין מוגדרת כפרפיליה. כלומר, כעניין מיני לא רגיל, אבל הוא כבר לא מספיק לבדו כדי להיחשב להפרעה".
"כל כמה שנים יש עדכונים לספר וההגדרה בהחלט השתנתה לאורך השנים", מסביר שפיצן. "בעבר הדבר הזה היה מספיק כדי ממש להגדיר את הבן אדם עם איזושהי הפרעה שבהחלט היו עליה השלכות. למשל, השלכות משפטיות, או כשהיית יושב מול נניח צוות רפואי באיזשהו מוסד והיו מסתכלים עליך אחרת".
אז אם אני למשל בהליך גירושים מאוד מכוער מבן זוג, אני יכולה להגיד "יש לו פטיש כזה וכזה", וזה יפגע בו?
"בארצות הברית באמת השתמשו בזה בעבר סביב גירושים, עם כל מיני עניינים כמו משמורות ודברים כאלה, ואולי אפילו כעילה לגירושים. היום זה פחות תופס, אלא אם מדובר במקום שמרני מאוד. בישראל אגב פחות נסמכים על ה-DSM ויותר על ה-ICD, ובגרסה האחרונה שלו כבר לא מופיע פטישיזם. המטרה עכשיו היא להתייחס לנושא בצורה יותר הוליסטית ולבדוק אם יש שם התנהגות כפייתית, או אם נעשים דברים שהם לא בהסכמה".
"בעבר לספר על מישהו שיש לו פטיש היה מספיק כדי להגדיר אותו כבעל איזושהי הפרעה, שבהחלט היו עליה השלכות משפטיות, או כשהיית יושב מול נניח צוות רפואי באיזשהו מוסד והיו מסתכלים עליך אחרת"
מן הסתם, התעניינות מינית ספציפית בחפץ מסוים - היא לכשעצמה לא אמורה להזיק לאף אחד או לפגוע בשום אדם.
"נכון, אבל זאת תפיסה קצת יותר מתקדמת היום של מיניות שמבקשת בכלל לשאול מהי מיניות נכונה, טובה ובריאה. מבחינה היסטורית, מי שהגדיר את הפטישיזם בסוף המאה ה-19 היה רופא קתולי בשם קראפט אבינג (Krafft-Ebing), שכתב מין קטלוג ענק של סטיות עם השם הסקסי 'פסיכופתיה סקסואליס', ובתוכו הוא הגדיר כל מיני דברים שהוא ראה אותם כסטייה, כמו הומוסקסואליות ואוננות".
הומוסקסואליות אכן נחשבה לסטייה גם בספר ה-DSM עד לא לפני הרבה שנים.
"נכון, והפרפיליות האלה כמו פטיש, סדיזם ומזוכיזם, נשארו שם אפילו יותר שנים. בעצם רק ב-2013 עשו את ההבדלה הזאתי בין עניין מיני 'לא רגיל' במירכאות, לבין הפרעה פרפילית, שזה משהו שכולל דחק רגשי שלא קשור בסטיגמה, ובעצם גם התחילו להתייחס לכל העניין הזה של הסכמה, ועד כמה - אם בכלל - זה פוגע בתפקוד ובחיי היום-יום".
מהם הפטישים הכי מפורסמים שאנחנו מכירים ואילו פטישים אף אחד לא מכיר?
"הכי נפוצים זה כל מה שקשור ברגליים, בין אם זה נעליים ובין אם זה כפות הרגליים עצמן או גרביים, או כל מיני דברים באזורים האלה. אחרי כן יש לנו כל מיני סוגים של דברים שקשורים באריגים – עור, תחרה, לייטקס, הבד של הגרביונים, ואז גם כל מיני איברי גוף אולי, וכל מה שאת יכולה לחשוב עליו אני מניח, כל חפץ שנמצא בסביבה שלנו יכול לעבור כפטיש".
סיפרת לי בשיחה מוקדמת שיש מישהי שהתחתנה עם חומת ברלין ומישהי שהתחתנה עם מגדל אייפל.
"נכון, אז יש יש שתי נשים שיש עליהם סרט דוקומנטרי, ואישה שהתאהבה באמפייר סטייט בילדינג, בבנייני התאומים, אבל זה לא פטיש אלא מין קטגוריה נפרדת שנקראית 'אובג'קטום סקסואל' וזאת כבר משיכה רומנטית לעצמים. יש שם ממש מערכת יחסים שמורגשת כהדדית עם האובייקט הזה".
איך זה שאף אחד לא התחתן עם הכותל עדיין?
שי צוחק ואומר: "אולי זה קרה ואנחנו לא יודעים".
"הזאולוג קונרד לורנץ ראה שברווזים ואווזים עוקבים אחריו כשהם בוקעים מהביצה אם הוא נמצא לידם, ובגלל שנעל מגפיים, הם עקבו אחר המגף שלו. כשהם הגיעו לבגרות מינית, הוא שם לב שהם מנסים לשגל את המגף שלו"
איך נטייה פטישיסטית נוצרת?
"במיניות אנחנו מסתכלים תמיד במבט ביו-פסיכו-סוציאלי, ולכן יש מבחר השערות ותיאוריות שמגיעות מכל מיני זרמים. אחת מהן מגיעה מהרובד הביולוגי: אם ניקח פטיש לכפות רגליים, אז האזור במוח שאחראי על החישה של הרגליים מאוד קרוב לאזור שאנחנו חשים בו עונג מיני, והמחשבה היא שאולי הדבר הזה התגלגל ככה שאני מרגיש את המיניות ברגל ואני תופס את האיבר הזה כמיני.
"אבל זה הסבר קצת קל מדי, קצת שטחי מדי, הוא לא מסביר הרבה מאוד פרטים אחרים. אבל אם דיברנו על האובג'קטום סקשואל - אז שם מצאו שיש תפוצה מאוד בולטת של אנשים על הרצף האוטיסטי. יש תכונה שנקראת סינסתזיה, מעין ערבוב חושים. אלו אנשים שאומרים 'אני יכול לטעום צבעים'. אז אנשים על הספקטרום האוטיסטי יותר נוטים לעשות האנשה של דברים, כמו לראות בספרה שמונה אישה שמנמנה ושופעת. כלומר, להעניק תכונות אנושיות למילים, למספרים ולאותיות".
בוא ננסה רגע להגדיר מה ההבדל בין משיכה רומנטית למשיכה מינית.
"פטיש הוא קודם כל מיני באופי שלו. אני לא מחפש את האובייקט הזה למערכת יחסים. לצורך העניין, אני חושב שנעלי עקב הן סקסיות ואני אולי צריך אותן לגירוי מיני, אולי אני צריך אותן בשביל להגיע לסיפוק מיני, אבל אני לא בהכרח רוצה מערכת יחסים ספציפית עם הנעל הספציפית הזאת. אבל לפעמים זה יכול לבוא ביחד, אני גם נמשך ואני גם רוצה זוגיות עם הנעל.
"אם נחזור ללמה אנשים מפתחים פטיש, אז יש את הפסיכולוגיה ההתנהגותית, שם יש שני מושגים שאולי קשורים לזה. הראשון זה 'החתמה'. החתמה היא בעצם הנטייה הטבעית של הצאצא לעקוב אחר הדמות המטפלת שלו, והדבר הזה מיתרגם אחר כך למשיכה מינית.
"קונרד לורנץ שהיה זיאולוג, טבע את המושג הזה. הוא ראה שברווזים ואווזים עוקבים אחריו כשהם בוקעים מהביצה אם הוא נמצא לידם, ובגלל שנעל מגפיים, הם עקבו אחר המגף שלו. מה שקרה הוא שכשהם הגיעו לבגרות מינית, הוא שם לב שהם מנסים לשגל את המגף שלו, ומשם הגיע הנושא הזה של הטבעה מינית. מחקרים נוספים עסקו בנשים מעשנות ובנשים בהיריון וראו שילדים עד גיל חמש שהאימהות שלהם או עישנו או היו בהריון, נטו בבגרותם יותר להימשך לנשים כאלו. זה גם די הגיוני, כי כאילו זאת הדמות המטפלת שלי. אם גדלתי סבבה והכול עבד, אז הגיוני שאני אחשוב שכדאי לי להימשך לסוג כזה של נשים.
זה לא קצת פשטני?
"זה גם קצת פשטני וגם באמת המיניות של בני האדם היא לא חד-מימדית וחד-כיוונית, ויש אנשים רבים שיימשכו דווקא למודלים הפוכים מההורים שלהם.
"המונח השני בגישה ההתנהגותית הוא 'התניה', שזה איזשהו צימוד בין גירוי לתגובה. אנחנו זוכרים את הכלבים של פבלוב - אותו ניסוי מפורסם עם הפעמון, שנתנו לכלבים אוכל וצלצלו בפעמון, ואחר כך הפסיקו לתת אוכל אבל עצם הצלצול בפעמון כבר גרם להם לרייר.
"אז בעצם אומרים שזה יכול לקרות לנו גם עם מיניות. אם אנחנו חוזרים שוב לרגליים, אז עבור התינוק שזוחל - מה מייצג את ההורים? הרגל. הוא עוקב אחר הרגל שלהם. זה מה שהוא רואה בטווח הראייה שלו. אולי הוא משפשף את הפין שלו בזחילה תוך כדי, וכך האסוציאציה הזאת נוצרת. שוב, מאוד פשטני, ואי אפשר לבדוק את זה באמת על בני אדם, אבל אצל חיות בדקו את הדברים האלה".
איך בודקים משיכה כזאת אצל חיות?
"אז יש כל מיני מחקרים, הרבה פעמים על חולדות או על שלווים יפנים. למשל לקחו חולדונים זכרים, הלבישו להם ז'קט ואז הפגישו אותם עם נקבה לזיווג. ואז ראו שאחרי כמה זיווגים כאלה, החולדונים האלה לא יכולים לקיים יחסי מין אם הם לא לובשים את הז'קט".
אני מדמיינת חולדון עם ז'קט עור כזה כמו אלביס.
שי צוחק ומבהיר: "זה לא ז'קט כזה אלא יותר כמו אפודת עבודה. הרבה פחות סקסי מז'קט עור. ניסוי אחר נעשה על שלווים. שמו להם כזה כפתור שפותח שער שהם יכולים להגיע דרכו לזיווג עם נקבה, ואז ראו שחלק מהם התחילו להזדווג עם הכפתור, כי הם קישרו בין הדברים האלה.
"עכשיו אצל בני אדם ניסו גם את הדבר ההפוך - להכחיד כל מיני נטיות, בטח אצל הומוסקסואלים, והשתמשו למשל בשוקים של חשמל. במקום להכחיד את הנטייה, החוקרים גילו שחלק מהגברים פשוט התחילו להתגרות מהשוק החשמלי. כך שאי אפשר לשנות נטייה מינית, אבל אנחנו כן יודעים מכל מיני מחקרים שהמפגשים המיניים הראשונים שלנו עשויים להשפיע על המיניות שלנו.
5 צפייה בגלריה
חולדות. ניסויים על חולדות וחולדונים עד היום מתרחשים בשדה הטיפול המיני
(צילום: Ihor Hvozdetskyi, Shutterstock)
"עוד תיאוריה היא התיאוריה הפסיכואנליטית, שאומרת שיש לנו דחף מיני והדחף הזה מחפש לצאת לכל מיני מקומות. אם נניח ראו אותנו מאוננים ונענשנו על כך, או כשההורים שלנו הלכו ועשו את הדבר הזה שאנחנו לא יכולים להיות חלק ממנו מאחורי הדלת, ואולי כעסו עלינו כשהתעניינו או לא משנה מה, אז אנחנו מחפשים לאן להפנות את הדחף שנוצר בתוכנו, ואובייקט זה מקום בטוח. הוא לא יהיה אגרסיבי כלפינו, הוא לא יאשים אותנו. זה מוריד חרדות. כמובן שזה קצת יותר מורכב מזה, אבל נראה לי שזה מעביר את הרעיון הפסיכואנליטי.
זה מאוד מעניין וגם מראה שהאנושות התעניינה בנושא לאורך השנים, אף על פי שהוא מאפיין - כמה אחוזים באוכלוסייה?
"אוקיי שאלה טובה. אין תוצאות עקביות, אבל אצל גברים זה נע בין 2 ל- 25 אחוזים. אני מניח שככל שאנחנו מדברים על משהו שהוא יותר אקסקלוסיבי, אז האחוזים יותר קטנים. אצל נשים אנחנו מדברים על 4 אחוזים, כשחלק מהמחקרים דיברו אפילו על 14. מה שבטוח הוא שבכל מחקר כזה, תמיד הפער בין גברים לנשים הוא משמעותי. כלומר, נוטה לכיוון הגברים. אגב, מבחינה מגדרית למשל נמצא שגברים הם יותר פטישיסטים, ובאובג'קטים סקסואל אנחנו נמצא יותר נשים".
אני מניחה שזה בגלל שגברים הם יותר ויזואליים, כמו שיותר גברים צופים בפורנו.
"נכון שגברים נוטים יותר לגירוי חזותי כמו שאמרת, וגם גברים בדרך כלל נחשפים מוקדם לכל מיני גירויים מיניים, בין אם זה כי מותר לנו, למשל כי זה יותר לגיטימי לבנים להתעניין בנושא. עוד הסבר הוא שגברים נוטים להיות יותר פתוחים למין אקראי.
"התיאוריה האחרונה היא תיאוריית ההיקשרות, כשהרעיון הוא שאנחנו בעצם לומדים מהדמויות המטפלות שלנו איך יחסים מתנהלים כשאנחנו קטנים, ואז אנשים שאולי למדו שכדאי להם להימנע מאנשים, יעברו לאוביקטים".
הדפוס הנמנע מתרחש בדרך כלל כשהדמות המטפלת הזניחה את התינוק, והוא לומד שהוא צריך להסתדר בכוחות עצמו.
"נכון. הוא לומד שהוא יכול לסמוך רק על עצמו כי הדמות המטפלת לא תטפל בו, ואז אני מרגיש שזה מסוכן עבורי להיכנס לקשרים רומנטיים כי אני עלול לאבד בתוכם את העצמאות שלי. לפי התיאוריה הזאת, זה יכול להוביל לפטישיזם, בגלל שהאובייקט כאמור לא ישלול אותם, והוא מקום בטוח להפנות אליו את ההשתוקקות שלי. יש גם השערות שהמקור הוא טראומטי, אבל חוץ ממחקר אחד או שניים שמצאתי, אין קשר סטטיסטי בין נטייה פטישיסטית לבין הימנעות או טראומה.
"לכן במרחב הטיפולי את כל השאלות האלה של ה'למה', היום אנחנו כבר פחות שואלים. אנחנו שואלים למה על מחלה כשאנחנו רוצים לדעת איך לרפא אותה, או איך למנוע אותה, אבל פה אנחנו לא מבקשים לרפא אף אחד".
"דווקא קבלה של הנטיות האלה, ואפילו חבירה לעוד אנשים, שהם גם פטישיסטים, זה משהו שמאוד משפר את הרווחה הנפשית"
זה מביא אותי לשאלה לגבי איך היחס הטיפולי השתנה לאורך השנים, כי אני יודעת למשל שבפסיכיאטריה ובסקסולוגיה יטפלו רק אם האדם יכריז שיש לו בעיה. אם אדם שוכב למשל רק פעם בשנה, אבל מבחינתו אין עם זה בעיה, אז אין שום סיבה "לרפא את זה" במירכאות. אז אם אדם נמשך לחפצים והוא מצליח להסתדר בחיים, ולמצוא אנשים שזורמים איתו עם זה, אז הוא מראש לא יפנה למוסד הטיפולי.
"נכון, וזה המצב האידיאלי, אבל לצערי, רוב המטפלים לא מתעדכנים חדשות לבקרים בכל עדכון של הקטלוגים הפסיכיאטריים וקוראים מאמרים השוואתיים, אלא מסתמכים על מה שהם למדו בתואר, והרבה פעמים גם על הערכים המוסריים שלהם. הרבה פעמים יש לנו באמת סוג של הטעיה כזאת אצל מטפלים, שעדיין יראו בדבר הזה כמשהו בעייתי.
"לכן, באופן כללי אפשר להגיד שהיחס השתפר, אבל זה עדיין לא שם. כשאני בא להרצות מול אנשים מהשדה הטיפולי, חלקם עדיין יזכירו את התיאוריות האלה או ימחזרו אותן, במקום להסתכל על המצוקה האישית של האדם ואפילו לעזור לו לקבל את הנטיות שלו, כי בסוף אנחנו כן יודעים שדווקא קבלה של הנטיות האלה, ואפילו חבירה לעוד אנשים, שהם גם פטישיסטים, זה משהו שמאוד משפר את הרווחה הנפשית. לצערי, הרבה ינסו אולי 'לרפא' את זה, או מה שנקרא - לעזור להם להרחיב את המנעד".
להרחיב את המנעד זה לאו דווקא שלילי.
"לאו דווקא שלילי, אבל גם לאו דווקא חיובי, כי הנחת היסוד היא שהמנעד לא מספיק רחב או לא מספיק טוב כפי שהוא. שוב, זה באמת תלוי בהגדרה האישית של האדם, אבל אני חושב שבעבודה הטיפולית נרצה להבין יחד מהם המקורות. כלומר, למה אתה רוצה לשנות את זה. לפעמים אנחנו נראה שמערבבים את הנטייה עם בעיה אחרת.
"נרצה גם לראות אם יש התנהגות כפייתית ולא מוסכמת. אם הבן אדם נניח נמשך למכוניות והוא הולך בלילה בפרהסיה ומתחיל להשתפשף על מכוניות של אנשים, אז יש פה בעיה, אוקיי? אבל הבעיה היא לא המשיכה עצמה. בהתנהגות היא קרימינלית - זה לא הפטיש שהוא הבעיה, זה מה אני עושה איתו. זה כמו שעם אונס הבעיה היא לא שהוא נמשך לנשים, אלא איך אתה מתנהג ואיך אתה רואה את הצד השני".
נגיד יש לי נטייה פשיסטית, האם אני יכולה בכלל להתעלם ממנה?
"זה מאוד תלוי באדם, ואני חושב שהמטרה שלנו צריכה להיות שהדבר הזה כן יוכל לבוא לידי ביטוי בתוך קשרים, כל עוד הוא מוסכם וטוב לשני הצדדים. לעיתים יש סטיגמה מאוד חזקה על הדבר הזה, וזה המוקד של העבודה. כאילו, מה זה אומר עליי שאני פטישיסט? או מה זה אומר על בן/ת הזוג שלי? ואז העבודה תהיה על הדינמיקה של היחסים גם בלי קשר למיניות, ואני אשאל את הזוג - מהם התשוקות שלכם, מה אתם עושים יחד".
באיזה שלב בדייטינג היית ממליץ למישהו עם נטייה פטישיסטית כזה לספר על כך לצד השני?
"אני חושב שזה בשלב שבו אנחנו מתחילים לדבר על מה אנחנו אוהבים מבחינה מינית, ואגב אם אין לכם שלב כזה - אז כדאי שיתחיל להיות, כי לפעמים ההנחה היא אוטומטית ש'סקס נראה ככה וככה' - ומעניין לנו שכך גם הצד השני חווה את הדברים? אז אני חושב שכשמתחילים לדבר על מיניות, שווה להעלות בעדינות את הדברים האלה. אפשר למשל לשאול האם היית מוכנה לשלב את הדבר הזה במין שלנו, או להתחיל בעקיפין. אפשר להגיד, 'אגב, אני נורא אוהב לעשות מסאז' ברגליים. מה דעתך?'. אבל לא הייתי משאיר דברים יותר מדי עמומים לאורך זמן".
סקס אפיל הוא פודקאסט המיניות של ynet יחסים, בהנחיית לורי שטטמאור, עורכת הערוץ. מוזמנים ומוזמנות לעקוב אחרינו בספוטיפיי, באפל פודקאסטס, ביוטיוב, בטיקטוק ובכל מקום אחר שבו אתם נוהגים ונוהגות להאזין לפודקאסטים שלכם. רוצים לדבר איתנו? בואו לקהילה שפתחנו בפייסבוק - "סקס אפיל - הקבוצה לדיונים".
