"המקום הזה של אוטונומיה ושל בחירה לאנשים שעברו פגיעה, הוא מאוד-מאוד קריטי, והלכות טהרת המשפחה ממש מגרדות את הפצע הזה, כי לאישה מסורתית או דתית זה לא בדיוק בחירה, זה האופן שבו מיניות מתקיימת. זה לא ששואלים אותך עכשיו - בא לך לטבול? בא לך לעשות את הבדיקות האלה? לא, יש כאן חובה חיצונית, וזה גם מה שעלה בתמות של המשתתפות במחקר - שהנושא של בחירה מול חובה הוא מורכב", אומרת שולמית שפרבר, מטפלת מינית מוסמכת וחוקרת מיניות וטראומה במעבדה לחקר המיניות באוניברסיטת חיפה.
שולמית חזרה ל"סקס אפיל" כדי לספר איך פרקטיקות של טהרת המשפחה עלולות להפוך לטריגר אצל נפגעות תקיפה מינית, ומה בכל זאת ניתן לעשות כדי למזער נזקים.
"אני ופרופסור עטרת גבירץ מידן מהמעבדה לחקר המיניות בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, ערכנו מחקר שעוסק במפגש בין הלכות טהרת המשפחה, שמירת נידה ומקווה לבין נפגעות טראומה מינית", מסבירה שפרבר. "אנחנו יודעים שבטראומה מינית הפגיעה היא בגוף. הזירה של הטראומה היא הגוף, לכן כל מה שקשור לגוף, לגופניות ולמיניות, עלול להיות טריגרי ומציף, וזה מה שהמחקר שלנו בדק.
"צריך להבין שאחת מתוך שלוש נשים עברה פגיעה מינית, לפי הנתונים של איגוד מרכזי הסיוע. ישראל היא מדינה מסורתית, זאת אומרת שיש לנו לא מעט נשים ששומרות את הלכות טהרת המשפחה ויש להן רקע של פגיעה מינית.
"בטראומה מינית הפגיעה היא בגוף. הזירה של הטראומה היא הגוף, לכן כל מה שקשור לגוף, לגופניות ולמיניות, עלול להיות טריגרי ומציף, וזה מה שהמחקר שלנו בדק"
"אני אסביר קצת על הלכות טהרת המשפחה למי שלא מכיר או מכירה: לפי החוק המקראי, בזמן הווסת בני זוג לא אמורים לקיים יחסי מין, לא אמורים להיות יחסים אינטימיים. זה אגב לא משהו שהוא ייחודי לדת היהודית. בהרבה דתות בזמן הדימום יש איזושהי התרחקות, גם באסלאם. ואז, ברגע שנפסק הדימום, לאחר שבעה ימים האישה הולכת וטובלת במקור מים. רק אחרי הטבילה בני הזוג יכולים לחזור לקרבה אינטימית.
סקס אפיל
הצד הכואב והלא מדובר של הלכות טהרת המשפחה | #178
55:25
(האזינו לפרק המלא של "סקס אפיל" על הצד הכואב והלא מדובר של הלכות טהרת המשפחה)
"בהלכה היהודית יש לנו בעצם השתלשלות הלכתית", מסבירה שפרבר. "יש לנו את הציווי מן התורה ויש את החכמים, ולאורך הדורות נוספו עוד ועוד הלכות ואיסורים. דוגמה אחת היא למשל חומרא דרבי זירא, שאומר שזה לא שברגע שנגמר הדימום טובלים וחוזרים לקרבה אינטימית - אלא כשהאישה חושבת שנגמר הדימום, היא עושה בדיקה וגינלית, בודקת שאכן נפסק הדימום, ואז במשך שבעה ימים, כל יום היא בודקת את עצמה בבדיקה וגינלית באמצעות בד לבן.
"רק אם בכל שבעת הימים האלה באמת רואים שאין דם, ביום השביעי היא הולכת אחרי השקיעה וטובלת, ורק אז בני הזוג יכולים לחזור לקרבה אינטימית. זאת אומרת שבמקום שבוע, זה הפך ל-14 יום".
"יש גם הלכות שונות ומגוונות סביב הטבילה", היא אומרת. "למשל, לפי ההלכה צריך שלא תהיה שום הפרדה בין הגוף לבין המים. עוד מנהג הוא שיש מישהי שנקראת בלנית שנמצאת במקווה ותפקידה להסתכל ולבדוק שאת טובלת את כל גופך וכל שערך בתוך המים. שוב, זאת לא ההלכה, אלו מנהגים שהשתרשו בקהילות ישראל".
למה חשוב להבין את זה?
"כי בסוף אני רוצה שכל אישה שבוחרת ורוצה לקיים את ההלכה הזו, או שזה חלק מהקשר הזוגי שלה, תדע שיש מנעד. שיש הרבה דרכים לקיים את מצוות טהרת המשפחה, וברגע שטראומה מינית מעורבת, היא צריכה לדעת שיש לה הרבה אפשרויות שהיא יכולה להשתמש בהן כדי להפוך את זה למצווה שטובה לה, שנעימה לה, שמשמחת אותה, ולא כזאת שמשחזרת לה את הטראומה. לכן מאוד חשוב להבין שיש מדרג הלכתי, שיש הרבה 'פליי' בתוך הדבר הזה, וחשוב לי שנשים דתיות ומסורתיות שרוצות לשמור, ידעו שאם קשה להן, יש פתרונות".
"אני רוצה שכל אישה שבוחרת לקיים את ההלכה הזו, תדע שיש מנעד. היא צריכה לדעת שיש לה הרבה אפשרויות שהיא יכולה להשתמש בהן כדי להפוך את זה למצווה שטובה לה, שנעימה לה, שמשמחת אותה, ולא כזאת שמשחזרת לה את הטראומה"
איך התנהל המחקר?
"ביקשנו מ-88 נפגעות לספר על החוויה שלהן מהממשק שבין שמירה על טהרת המשפחה, מקווה, הלכות ונידה, לאור העובדה שהן עברו פגיעה מינית, כשממוצע הגילים של הנשים שהשיבו לשאלון שלנו עומד על 36. זה נשאל כשאלה פתוחה שבה כל אחת יכולה היתה לכתוב בצורה הכי אינטואיטיבית, הכי אסוציאטיבית, פשוט לכתוב על החוויה שלה. שאלנו גם - אם הייתה לך מורכבות ומצאת גורמי חוסן ודברים שעזרו לך בהתמודדות הזו - בואי תספרי לנו עליהם. גם כאן הכתיבה היא אסוציאטיבית ואינטואיטיבית.
"את התשובות ניתחנו לעשר תמות שחזרו על עצמן, כשמה שעלה הרבה מאוד בתשובות זה נשים ממש שאמרו - היי, רק עכשיו כשאת שואלת, אני מתחילה לחבר בין המתח והחרדה כלפי הימים הכל כך לחוצים האלה, לבין העובדה שעברתי פגיעה מינית. זאת אומרת הרבה נשים בכלל לא עשו את החיבור.
שולמית שפרבר. אצל נפגעות תקיפה מינית הגוף הוא זירת הטראומה
(צילום: אלעד ליפשיץ)
"גילינו שיש הרבה נשים שאת כל ההלכות ואת כל המצוות ואת כל הפרקטיקות שקשורות לטבילה עושות מתוך דיסוציאציה (מצב נפשי שבו נוצר נתק בין המודעות של האדם לבין חלקים מעצמו, כגון מחשבות, רגשות, זיכרונות או תחושות גוף, ל"ש). זה היה ממצא שמצאנו, שיש לא מעט נשים שאומרות - אני אוהבת את המצווה הזו, היא חשובה לי, אני רוצה לקיים אותה', אבל אז הן נכנסות ל'טייס אוטומטי'. הן כבר לא שם מבחינה רגשית. דיסוציאציה היא בעצם עדות לכך שמשהו כאן מציף מדי, משהו מדי מטרגר, אני לא יכולה להכיל את זה, אז אני מתנתקת".
"לדיסוציאציה יש מחירים מאוד מאוד כבדים", מבהירה שפרבר. "כשאנחנו נכנסות לדיסוציאציה ולניתוק, אנחנו פחות יכולות להגיד מה מתאים לנו ומה לא מתאים לנו, אנחנו פשוט נעשה את זה כדי איכשהו לעבור את זה".
זירת הטראומה
לדבריה, התמה שעלתה הכי הרבה, עם בערך 64% מהמשיבות לשאלון, עוסקת בטריגרים טראומטיים. "אצל שורדות פגיעה מינית הגוף והמיניות הם זירת הטראומה, לכן כל דבר שקשור לגופניות ולמיניות יכול להזכיר להן את זה".
איפה זה בא לידי ביטוי בהלכות טהרת המשפחה?
"הלכות טהרת המשפחה הן הלכות שמבוצעות בגוף. זה מתחיל בזה שזה דימום, זה דימום פיזי, זה הגוף שלך, זה באיברי המין. זה ממשיך בבדיקות הטהרה שהן קודם כל חדירה לגוף שלא את בחרת בה, היא חלק מפרקטיקה הלכתית שנכפית עלייך. זה גם מגע עם איבר המין. עבור הרבה שורדות, איבר המין עצמו עבר פגיעה, ויש שם הרבה זיכרונות טראומטיים, אז בדיקות הטהרה עשויות להיות מורכבות".
"מצאנו שאצל שורדות פגיעה מינית יש המון מחשבות אובססיביות והתנהגויות קומפולסיביות סביב הלכות טהרת המשפחה. לדוגמה נשים שנכנסות להיסטריה בזמן ההתנקות - 'רגע, אבל שפשפתי מספיק טוב? אין עליי שום לכלוך שנשאר? צחצחתי שיניים כמו שצריך'"?
גם נושא הטבילה בנוכחות בלנית עלול להיות מטרגר, מעידה שפרבר, לכן חשוב לה להזכיר שזה לא בהלכה, ויש אפילו פסיקה של בג"ץ שקבעה שנשים יכולות לטבול לבדן, ללא עין חיצונית שמשגיחה עליהן. "עבור אישה שעברה פגיעה מינית, אפילו עצם החשיפה להיות בעירום עלולה להיות טריגרית. גם המגע עם המים - עצם ההתנקות לקראת הטבילה בשביל שלא תהיה חציצה - כל העיסוק הגופני הזה, עלול להיות טריגרי, ולהזכיר חוויות שקשורות לפגיעה".
דבר שני שגם עלה המון במחקרן של שפרבר ופרופ' גבירץ מידן הוא או-סי-די סביב הלכות טהרת המשפחה, כי אלו הלכות שיש בהן המון פרטים. "מצאנו שאצל שורדות פגיעה מינית יש המון מחשבות אובססיביות והתנהגויות קומפולסיביות סביב הלכות טהרת המשפחה. לדוגמה נשים שנכנסות להיסטריה בזמן ההתנקות - 'רגע, אבל שפשפתי מספיק טוב? אין עליי שום לכלוך שנשאר? צחצחתי שיניים כמו שצריך?"
למה זה קורה?
"זה קורה כי בפגיעה מינית הרבה פעמים - וזה עוד ממצא שמצאנו והוא מתחבר לכאן - תחושה בסיסית של זיהום. קשה להבין שלא הייתה לך שליטה על הסיטואציה. הרבה יותר קל להגיד, 'זה קרה באשמתי באיזשהו אופן'. לכן הרבה נשים שעברו פגיעה מינית מרגישות שהן מזוהמות. טקסי הניקיון האלה וטקסי הטהרה בעצם מתלבשים על תחושות פגימות וזיהום קודמות, ויש שם איזשהו חיבור לא טוב".
"אני חושבת שמדריכות כלות או רבנים - חשוב שהם יגידו לאישה - 'זה לא שאת פגומה, זה לא שאת מלוכלכת, זאת איזשהו שפה סימבולית, היא לא קונקרטית'"
כשאת מציגה את זה כך, אני נזכרת שהרבה פעמים רואים בסרטים נשים שנפגעו מינית, עושות מקלחת מטורפת ומנקות באובססיביות ממש כל איבר ואיבר. קצת כמו ניסיון לנקות כל זכר למה שקרה.
"ממש כך ואני גם אוסיף שיש עוד ממצא שמתחבר לזה - השפה ההלכתית. השפה הדתית של טומאה וטהרה - יש נשים נפגעות שזה גם מאוד טריגרי עבורן. השפה הזו של טומאה וטהרה מתחברת לתחושת פגימות בסיסית. צריך להבין שהמושגים האלה בשפה המקראית וההלכתית הם משהו רוחני.
"אישה יכולה להיות מצוחצחת אחרי מניקור-פדיקור, חמאם טורקי שקרצפו אותה - והיא עדיין תהיה טמאה. כי מהי טומאה? הכוונה היא שהיה פוטנציאל לחיים אבל הביצית לא הופרתה. לכן הרבה פעמים השפה הדתית וההלכתית מתלבשת אצל נשים נפגעות על איזושהי תחושת זיהום אינהרנטית שהן סוחבות איתן מאז הפגיעה. לכן אני חושבת שמדריכות כלות או רבנים - חשוב שהם יגידו לאישה - 'זה לא שאת פגומה, זה לא שאת מלוכלכת, זאת איזשהו שפה סימבולית, היא לא קונקרטית'".
תמה נוספת שעלתה במחקר היא עניין יחסי הכוח שחוזר על עצמו בהלכות טהרת המשפחה. "היום ידוע שרוב הפגיעות המיניות מתרחשות בתוך יחסים של אמון וסמכות. מישהו שהנפגעת הכירה", אומרת שפרבר. "זה יכול להיות מדריך, מורה, בן משפחה, או רב ואז יש יחסי כוח והיררכיה.
"בתוך הלכות טהרת המשפחה יש כל מיני חלקים שעלולים להפגיש נשים עם יחסי כוח. לדוגמה, אישה שבאה לטבול במקווה ויש שם בלנית שמסתכלת בזמן שהאישה ערומה ונכנסת למים. תחשבי כמה היררכיה יש כאן - הבלנית היא בעלת הבית, זה המקום שלה, בעוד הטובלת מגיעה מבחוץ. הבלנית בבגדים, הטובלת ערומה. הבלנית גם אומרת האם הטבילה כשרה, כך שיש כאן מישהי חיצונית שמאשרת אותה.
זה מתחבר לעוד תמה שעלתה במחקרן של שפרבר וגבירץ מידן - תחושה של החפצה. "מישהי חיצונית שמסתכלת על הגוף שלי כשאני לא לבושה, ומאשרת את הטבילה שלי. יש נפגעות שתיארו זאת כתחושה של החפצה, תחושה של הפקעת השליטה. אחד החלקים הכי טראומטיים של פגיעה מינית זה אובדן השליטה והאוטונומיה. השליטה והאוטונומיה של האישה נלקחו ממנה על ידי הפוגע, ופתאום להיות בסיטואציה שמישהי אחרת מסתכלת על הגוף שלך, מסתכלת על הטבילה ואומרת 'כשר או לא כשר', זה מאוד מפעיל נפגעות.
"או למשל נשים ששואלות את הרב שאלות הקשורות להלכות האלה. תחשבו כמה טריגרי זה שנפגעת צריכה לפנות לרב על דברים שקשורים לגוף שלה, שוב פעם יחסי הכוח וההיררכיה. יש מישהו חיצוני, גבר, שפוסק אם אני יכולה להמשיך בתהליך הטהרה או לא".
אז מה אפשר לעשות מפה?
"מה שחשוב לי זה קודם כל לנרמל את התחושות, כי גילינו שהרבה נשים מרגישות את זה והן לאו דווקא מודעות לסיבה שהן מרגישות מפוחדות או חרדות. לכן, אם אתן מאזינות לנו עכשיו, חשוב לי שתדעו שזה נורמלי וזה בסדר, והרבה נשים מרגישות ככה.
"עוד משהו שחשוב לי להגיד פה הוא שיש נשים רבות שחוות ממש כאבים בחדירה או אפילו בעת קירוב של עצם לפות שלהן, ואז רק המחשבה להכניס פיסת בד פנימה, עלולה לייצר חרדה. כלומר, עצם הבדיקות האלה לנשים מסוימות עלול להיות טריגרי, בטח אם חלק מהפגיעה כללה חדירה, ואז זה ממש שחזור של הטראומה. פתאום מישהו אומר לך בזמן מאוד-מאוד ספציפי להכניס לגוף שלך משהו שאת לא רוצה. זה מורכב. אז חשוב לדעת שבמקרה כזה, ממש לא חייבות לעשות בדיקות.
"אצל נפגעות תקיפה מינית הגוף והמיניות הם זירת הטראומה, לכן המרחב של הבחירה והאוטונומיה והרצון של הנפגעת כל כך קריטי"
"עוד דבר - הזכרתי קודם את המצב של דיסוציאציה. אז היה אצלי לפני כמה שנים בטיפול זוג חרדי, ובשלב מסוים הם קלטו שהאישה חווה דיסוציאציה בליל הטבילה, ובן הזוג אמר לה, 'אם כך, אנחנו נמצא פתרון אחר' - וזה היה מהמם. היא אמרה לו, 'תקשיב, מה שאני צריכה זה שבליל הטבילה כשאני חוזרת מהמקווה, לא ניכנס בכלל לחדר שינה. קודם כל נשב על הספה, נחזיק ידיים, תזמין לי איזה משהו טעים', והם בלילה של הטבילה החליטו שהם לא מקיימים יחסי מין באופן קבוע. הם מחכים עם זה כדי שתהיה הדרגתיות, כדי שזה לא יהיה מאפס ל-100. זה היה פשוט יפהפה".
"אצל נפגעות תקיפה מינית הגוף והמיניות הם זירת הטראומה, לכן המרחב של הבחירה והאוטונומיה והרצון של הנפגעת כל כך קריטי", מסכמת שפרבר. "לכן חשוב כל כך לחפש פתרונות יצירתיים שישיבו את האוטונומיה ואת הריבונות ואת הבחירה לנפגעת. זו ההחלמה, זה הריפוי, וזוגות יכולים למצוא למצוא כל מיני פתרונות יצירתיים ונפלאים, מרגע שיש להם מודעות למצב.
"לפעמים אין מודעות ואז עלולות להיווצר פגיעות בתוך הקשר עצמו, למשל שחזורים לא מודעים של הפגיעה שהאישה חוותה. היה אצלי זוג שהגיע, שתוך כדי טיפול הבין שמגע מרפרף הוא סוג המגע שהאישה עברה בפגיעה שלה, ובכל פעם כשבן זוגה, טיפוס עדין, היה נוגע בה באופן הזה, היא חוותה טריגרים. מרגע שזה דובר, הוא למד שמה שהיא צריכה זה מגע אדמה, מגע יותר חזק, וכך היא נשארת נוכחת ולא מתנתקת. המודעות היא מה שיכול להביא לריפוי.
"לסיום אני רוצה להזכיר שהדבר הכי חשוב זה 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם', בריאות הנפש היא דבר חשוב ויש פתרונות! אז אישה שמקיימת את הלכות טהרת המשפחה חשוב שהיא תדע שאפשר לשחק עם זה. אם את מתכווצת או מופעלת מהכנסת פיסת הבד - אז אפשר לעשות פחות בדיקות. יש נשים שאמרו שמאוד הלחיץ אותן לטבול בלילה, נגיד נשים שעברו את הפגיעה בלילה, אז הן קיבלו היתר לטבול ביום השמיני בשעות היום.
"הרבה דיברו על הנושא של הבלנית - יש כאלה שרוצות שהבלנית תהיה שם, אבל שהנוכחות שלה תהיה מינימלית, שהיא נגיד לא תהיה בחדר הטבילה כשהאישה נכנסת למים, שהיא רק תיכנס אחרי ורק תסתכל שהשיער של האישה במים. יש כאלה שרוצות לטבול בלי בלנית, זה גם הלכתית כשר.
"הייתה מישהי שהיה לה איזשהו טריגר סביב פלורסנטים, גם משהו שקשור לפגיעה, אז היא גילתה שהיא יכולה להתקשר לבלנית, להגיד לה שהיא מגיעה אחרונה, והבלנית שלה היתה מכסה את האזור בנרות. כלומר, היא נתנה לה לטבול לאור נרות וזה עשה לאישה שקט.
"חשוב לי גם לציין את המקום של התמיכה של בן הזוג. זאת אומרת לבוא להגיד, 'אני בצד של האישה שלי, אני איתך בזה וננסה לחפש פתרונות ביחד. אם את רוצה לקחת גלולות כדי שלא יהיה לך וסת, אני איתך, אם את רוצה לטבול ביום השמיני, אני איתך. כל גמישות הלכתית שאפשרית, אני איתך. לא להגיד, 'התורה היא מעל אשתי', כי זה לא נכון".
ב-14.8 יתקיים פודקאסט לייב של "סקס אפיל", כחלק מאירוע התרמה להוסטל לנוער להט"ב במצוקה. בואו לקחת חלק בשידור שלנו. כל הפרטים כאן
