"החברה האתיופית היא חברה יחסית שמרנית. יש לה עושר תרבותי, קהילתיות, תמיכה מלאה במעברי החיים - אם זה התבגרות, נישואים ולידה, ותחושה שאין דבר כזה דבר להיות לבד, אבל אין בה שיח על מיניות", אומרת הבתם דסה סנבטו, יזמית ומנחה למיניות בריאה למבוגרים ולנוער, שרצה יחד עם אמה ואחותה בהרצאה שמדברת על שלוש נשים, שלושה דורות של תרבות, זוגיות ומיניות.
הבתם, נשואה ואמא לארבעה מפתח תקווה, עלתה לישראל כשהייתה בת ארבעה והגיעה ל"סקס אפיל" כדי לדבר על מיניות בחברה האתיופית, נושא שכמעט ולא מדובר. "נושא המיניות בחברה האתיופית הוא מאוד מוגדר מראש. לפחות באתיופיה היית חייבת להינשא בתולה, ובגיל צעיר", היא מסבירה.
"הכול מוכוון חתונה וילדים, בזמן שגירושים למשל הם מאוד לא מקובלים. יש את זקני העדה, הקסים, שבאים ובעצם מגשרים בין בני הזוג, וגם הקהילה תעשה הכול כדי שהזוג יישאר יחד ולא יתגרש".
סקס אפיל
מיניות בחברה האתיופית | #159
38:23
(האזינו לפרק של "סקס אפיל" על מיניות בחברה האתיופית)
מה לגבי מה שנקרא "הדרכת כלות", שתפקידה להסביר לנערה הצעירה שעומדת לאבד את בתוליה על יחסי אישות?
"אז באתיופיה לא הייתה הדרכת כלות, הייתה תמיכה. את שומעת שאת הולכת להשתדך, אבל לא אומרים לך את זה באופן ישיר ואת גם לא רואה אותו כי מדובר בשידוכים שנסגרים בין המשפחות, ואין פגישות מקדימות בינך לבין החתן. רק בחתונה את רואה אותו וזה מעמד מאוד מרגש".
ממש חתונה ממבט ראשון.
"הם בעצם לוקחו את הגרסה מהקהילה שלנו", היא אומרת וצוחקת. "אז באמת יש מלא חשש אבל אין שיח. לא מדברים איתך. הלמידה שלך נעשית דרך הסתכלות. נגיד, אימא שלי אמרה לי שאחותה הגדולה שהתחתנה אמרה לה, 'אל תקשיבי לאחרים ויהיה בסדר'. כמובן שזה ממש שונה פה בארץ. כבר לא משדכים ויש בחירה חופשית. אנחנו כבר קרוב ל-50 שנה בישראל, וכל אחד מתחתן עם בחיר או עם בחירת ליבו.
"אישית, ממש התרגשתי ללכת להדרכת כלות כשאני התחתנתי. הסתקרנתי נורא לשמוע מה היא תספר לי. הייתי בת 26 ואמא שלי לא דיברה איתי על מיניות. ואז אני באה להדרכת הכלות, והיא מדברת איתי על חוקי נידה. האמת? התאכזבתי. הגישה שלה לא הייתה שוויונית. אז אומנם זה היה מזמן, לפני 20 ומשהו שנים, אבל בסוף החוויה הייתה מאכזבת. כמו שהנוער היום לומד מהרשתות החברתיות, אני למדתי על מגע מהסרטים".
זאת חוויה מוכרת. כששואלים את רוב האנשים איך הם למדו להתנשק, התשובה היא בדרך כלל מהקולנוע ההוליוודי. לצערי, היום המורה של בני הנוער הוא סרטוני הפורנו, שהפכו לחינוך המיני הראשון שהם מקבלים.
"וואו, המשפט הזה שאת אומרת הוא קשה לי כי אני יודעת שזה נכון, ובדיוק בגלל זה חשוב לי וקולגות שלי ללמד חינוך מיני ולהשפיע על צעירים. הרי פורנו זה לא מקור מהימן ללמידה על יחסים ומגע, וזאת הסיבה שאנחנו, כצוותים חינוכיים, חייבים להיות שם עבורם כדי לתווך להם את המשמעות של מה שהם רואים".
"באתיופיה את שומעת שאת הולכת להשתדך, אבל לא אומרים לך את זה באופן ישיר ואת גם לא רואה אותו כי מדובר בשידוכים שנסגרים בין המשפחות, ואין פגישות מקדימות בינך לבין החתן. רק בחתונה את רואה אותו וזה מעמד מאוד מרגש"
בשיחה מוקדמת אמרת שדווקא בגלל הקהילתיות הגדולה בחברה האתיופית, אז אין דבר כזה אינדיבידואל. זה אומר שאת לא יכולה להגיד 'לא' על דברים, את צריכה ללכת לפי מה שמקובל. סיפרת שאחד המנהגים הוא שאם יש אירוע משפחתי, עלייך כילדה לתת לכל דוד שלוש נשיקות על הלחי.
"נכון, זאת ממש חוויה שזכורה לי ואני בטוחה שהרבה שותפים לה. בגלל שהחברה היא באמת קולקטיבית, אז באמת אין מקום לאינדיבידואל. זאת אומרת, אם אתה יוצא מהקולקטיב, אתה מנודה. מבחינת הנשיקות, אז כל דוד שהיה בא אלינו הביתה, היינו צריכים לתת לו שלוש נשיקות. רוב האנשים שנישקתי אותם, זה היה באמת מגע של דוד אוהב, אבל לפעמים זה לא נעים. למשל, אם יש לו ריח לא טוב.
"אז היה למשל דוד אחד שבאמת לא אהבתי, וכשהוא היה מגיע הייתי נשארת בחדר ופשוט הייתי שולחת את האחים שלי להביא לי אוכל, רק כדי להימנע מלהגיד לו שלום ולתת לו את הנשיקות האלה. דרך אגב, גם האחים שלי, זאת אומרת זה לא משנה בנים או בנות, אז גם כשהם לא אהבו מישהו, הם היו נמנעים מזה והיינו עוזרים האחד לשני, מחפים זה על זה. היום, כשאני אמא, אני יודעת לא להכריח את הילדים שלי לברך לשלום אף אדם, אם הם לא מעוניינים בכך. המודעות למגע לא רצוי הרבה יותר גדולה, וגם לזכות הבחירה של הילד על הגוף שלו".
סיפרת לי שאת אחותך הגדולה ניסו לשדך כשהייתה רק בת שנתיים!
"יש לי שתי אחיות ובאמת הגדולה יותר הייתה ילדה ממש יפה כזאת, ומגיל שנתיים בעצם כבר באו לבקש את ידה. כלומר, לקבוע מראש שהיא תתחתן עם בחור ממשפחה אחרת, אבל אבא שלי אמר, 'לא כל אחד יכול לבקש את ידה', ושלח אותה ללימודים, שזה גם לא היה כזה נפוץ אז.
"באתיופיה לא עולים כיתה סתם, רק אם אתה תלמיד מצטיין. אתה יכול להישאר בכיתה א' גם כמה שנים לפעמים. אז היא הייתה תלמידה טובה, היא הגיעה לדעתי לכיתה ה' או משהו כזה, ואז כבר היינו צריכים לעלות לארץ, וגם בארץ ניסו לשדך אותה עם מישהו, אבל היא כבר אמרה בעצמה, 'אימא, אני לא רוצה'. השיח היה דרך אמא, לא לאבא ישירות, כי לאבא יש יותר כבוד".
עד כמה נפוץ העניין הזה של הפטריארכיה גם היום מבחינת הגבר ששולט בבית?
"אז גם היום זה קיים, אבל איך אימא שלי אמרה בהרצאה שלנו? 'כשבאנו לארץ ראינו שיש שוני מבחינת הזוגות'. והיא אמרה, 'אני מאוד שמחתי לראות את זה, אבל אנחנו עדיין המשכנו באותו קו שהגבר נותן את המילה האחרונה'.
"אני חייבת לציין שאימא שלי תמיד תגיד את הדעה שלה, והיא תעשה את זה בשקט ככה, בנועם, היא מאוד חזקה. אז היא כן תגיד את הדעה שלה והיא כן תדע להשפיע, אבל עדיין בסוף מי שקובע זה הגבר. כמובן שזה לא רלוונטי לדורות שלנו, ואנחנו כבר בוחרים אנשים שיש להם גישה אחרת, גישה יותר שוויונית".
עד כמה מקובל או לא מקובל בחברה של יוצאי אתיופיה להינשא או אפילו להיות בזוגיות עם גבר שאינו מהחברה האתיופית?
"היום זה כבר מאוד מקובל. מתוך נגיד חמש חברות טובות בשכונה, שתיים מהן כבר התחתנו לכאלה שהם לא יוצאי אתיופיה, כך שזה מאוד מקובל וטבעי. אבל כשעלינו לארץ, אז כילדים, זה היה טבעי שילד יחשוש מהילד השני שצבע העור שלו שונה. גם אנחנו, דרך אגב, פחדנו מלבנים. זה הדדי כי זה שונה. אתה מפחד ממשהו שאתה לא מכיר, שאתה לא יודע עליו הרבה".
"אמא בשכונה קראה לי 'שרמוטה' כי לבשתי חולצת בטן"
בשנים האחרונות הבתם מנחה נשים ובני נוער על מיניות בריאה. לעולם הזה היא הגיעה אחרי שעבדה כמדריכה בהוסטל לנשים שחוו תקיפה מינית. "תוך כדי העבודה חשבתי איך זה שבנות כאלה לא ידעו שמה שהן עברו זה לא נכון, זה לא משהו שצריך להתקיים. איך ייתכן שהן גילו רק בדיעבד שהן נפגעו", היא משתפת.
זה הוביל אותה להחליט להתמקצע בנושא דרך חינוך למיניות בריאה. לישראל היא עלתה מאתיופיה כשהייתה בת ארבע בלבד, שישית ממשפחה של שמונה ילדים. היא ומשפחתה התיישבו בטבריה ("עד היום יש לי אליה מקום חם בלב"), ואחר כך עברו לפתח תקווה. היא למדה בבית ספר דתי וחלק מאחיותיה נשלחו לפנימיות.
אמרת שלא היה דיבור על מיניות בבית. מה לגבי המחזור החודשי?
"כמובן שלא, אבל כשהייתי בכיתה ו' הגיעה אלינו לבית הספר אחות כדי לדבר איתנו על המחזור, ובאמת קיבלתי באותו שבוע. לא ידעתי מה לעשות, אז ביקשתי מאמא שלי כסף. לא אמרתי לה למה, וקניתי תחבושות. אימא שלי כנראה ראתה שהתלכלכתי, אז היא פשוט שמה לי פדים על המיטה בלי לומר מילה. אחרי כמה זמן אחותי הגדולה חזרה מהפנימייה והיא ממש עשתה לי הנחיה וחיבקה אותי".
"אימא שלי תמיד תגיד את הדעה שלה, והיא תעשה את זה בשקט ככה, בנועם, היא מאוד חזקה, אבל עדיין בסוף מי שקובע זה הגבר. כמובן שזה לא רלוונטי לדורות שלנו, ואנחנו כבר בוחרים אנשים שיש להם גישה אחרת, גישה יותר שוויונית"
סיפרת לי שלמרות שגדלת בבית ספר דתי, אהבת ללכת עם חולצות בטן.
"נכון. מבחינת לבוש תמיד אהבתי להתלבש קצת שונה. גם לבשתי מכנסיים באולפנה וגם הייתה לי תקופת מרד, שבמהלכה לבשתי חולצות בטן. אימא שלי לא הכי אהבה את זה, אבל היא אף פעם לא מנעה ממני שום דבר. יום אחד, אני וחברות שלי ישבנו בשכונה, ואז אימא של אחת הבנות באה ואמרה לי, 'למה את מסתובבת ככה? מה את שרמוטה?', ואני ממש נפגעתי כי תמיד הייתי ילדה טובה, תמיד עזרתי לאימא, הקשבתי לאימא, וממש-ממש נפגעתי כי אני יודעת מה המשמעות של המילה הזאת. כלומר, לא ידעתי לגמרי אבל הבנתי שיש לה משמעות שלילית ונוראה".
האישה הזאת הייתה אתיופית?
"כן. בגלל זה נפגעתי כל כך. לא סיפרתי לאמא שלי על המקרה הזה עד ממש לאחרונה, בהרצאה שיש לי עם אמי ואחותי, שיתפתי את הסיפור הזה לראשונה. לא ראיתי את הפנים שלה בזמן שדיברתי, כי הייתי מול הקהל כשאמרתי את המשפט הזה, אבל חברה שלי אמרה לי אחרי ההרצאה, 'וואו, איך אמא שלך נבהלה. היא ממש פתחה עיניים בעלבון'".
"באתיופיה הגישה הייתה מאוד ברורה - אין דבר כזה ללכת עם בנים לפני החתונה, ואין דבר כזה להיכנס להיריון ללא נישואים. את ממש מנודה פיזית מהקהילה. כאילו, ממש מנדים אותך. משלחים אותך למקום אחר ואת לא יכולה לגור עם המשפחה שלך יותר"
זה באמת אחד הדברים הכי קשים שאפשר להגיד לנערה, בטח לשמוע שאמרו זאת על הבת שלך. עד כמה יש מנגנון בחברה האתיופית של ענישה חברתית-תרבותית מול נערות שעושות מה שהן רוצות או לא מצייתות לכללים. למשל, הולכות עם בנים בגיל צעיר?
"אז באתיופיה הגישה הייתה מאוד ברורה - אין דבר כזה ללכת עם בנים לפני החתונה, ואין דבר כזה כמובן להיכנס להיריון ללא נישואים. את ממש מנודה פיזית מהקהילה. כאילו, ממש מנדים אותך. משלחים אותך למקום אחר ואת לא יכולה לגור עם המשפחה שלך יותר. בארץ מקסימום קצת מדברים עלייך, וזה עובר.
"כן היה סיפור אחד של מישהי, שכשהייתי ביסודי שמעתי שמישהי בגילאי העשרה הביאה ילד ללא חתונה. וואו-וואו-וואו, איזה סיפור זה היה. כולם דיברו עליה. אני זוכרת איך חשבתי לעצמי שאני חייבת לראות את האישה הזאת. כאילו, איך היא נראית. כי מבחינתי, כילדה, ישר דמיינתי אותה מכוערת, לא יודעת, עם שיניים כאלה".
הפכת אותה לשטן.
"ממש שטן. ואז, כשראיתי אותה, היא הייתה כזאת יפה והילד שלה היה כזה מתוק ויפה, ואמרתי לעצמי, 'וואי, אפשר לחשוב. כאילו, מי ישמע? אז יש ילד מתוק, וזהו'. כאילו, לא הבנתי מה היה כל כך הסיפור, ולמה כולנו מיהרנו לשפוט אותה".
עד כמה השיח על מיניות כעונג קיים היום בחברה האתיופית? אמרת שבעבר לא היו מדברים על זה בכלל.
"אני לא יכולה לדבר בשם כל העדה, אבל אני לא חושבת שהוא קיים. אני יכולה להגיד לך שהתמזל מזלי שהייתה לי חברה שדווקא הייתה קטנה ממני, והיא זאת שלימדה אותי שמגע יכול להיות מענג ממש. עצם זה שהיא דיברה על זה בכזאת פשטות וטבעיות – זה ממש הדהים אותי, כי ככה צריך לדבר על הנושא הזה. הרי אם אין שם עונג, אז למה בכלל לעשות את זה".
סקס אפיל הוא פודקאסט המיניות של ynet יחסים, בהנחיית לורי שטטמאור, עורכת הערוץ. מוזמנים ומוזמנות לעקוב אחרינו בספוטיפיי, באפל פודקאסטס, ביוטיוב, בטיקטוק ובכל מקום אחר שבו אתם נוהגים ונוהגות להאזין לפודקאסטים שלכם. רוצים לדבר איתנו? בואו לקהילה שפתחנו בפייסבוק - "סקס אפיל - הקבוצה לדיונים".
.
