הבמה של מרכז ענב בתל אביב מעוצבת כמו חדרים קטנים, כל אחד מהם מייצג דירה תל אביבית קטנה. בתוך הכוך הימני יושבת יעלי, בגילומה של השחקנית יעלי רוזנבליט. אצבעותיה מחליקות על מסך הטלפון בתנועה שכל כך מוכרת לרווקות היום - שמאלה, ימינה, שמאלה. בכוך קטן אחר במרכז הבמה נמצאת מיטה זוגית, עליה שוכבים שני בחורים. אחד מהם הוא במאי ההצגה, עידו קולטון. הוא משחזר את הרגע שבו נפרד מבן הזוג שלו, הגבר הראשון שאי פעם אהב אותו.
עידו מרגיש שתל אביב קוראת לו, שחיי הרווקות של הקהילה הגאה קוראים לו. הוא רוצה לחוות, להתנסות, להיות עם גברים אחרים. הידיעה שבמרחק הקלקה אחד בגריינדר שוכן עולם שלם של חוויות, הרפתקאות וקינקיים מיניים, הופך ל-Fomo שלא נותן לו מנוח. התחושה היא שאי שם ברחבי העיר, בין המסעדות של רוטשילד לברים השוקקים של פלורנטין, מחכה לו אולי משהו טוב יותר, אמיתי יותר ועמוק.
ויש גם את דר רוזנבאום היפהפייה, שמאז שהיא זוכרת את עצמה, תמיד היה לה חבר. היא לא זוכרת מתי – או אם בכלל – היא הייתה לבד. אולם המראה המצודד שלה לא מספיק כדי להחזיק קשר רומנטי, ובני הזוג שלה כל הזמן נפרדים ממנה. משהו לא עובד בקשרים שהיא מנהלת, ואין לה מושג מה היא לא עושה נכון.
כרמל נצר, הקומיקאית שכתבה את להיט המלחמה, "אבא שלי הוא דני קושמרו", משתתפת גם היא בהצגה, ומדברת על הקושי שלה להוציא את האני המינית שלה החוצה. ויש גם את אורי פרלמן, שנתנו לו לגלם את כל הגברים הדושים של תל אביב, אלו שמתעסקים רק בעצמם ובמראה החיצוני שלהם, לא חוששים להשלות, ומשאירים אחריהם שובל של לבבות.
כל הדמויות הללו הן חלק מהצגה חדשה שנקראית "שבורים/שבורות", נכתבה על ידי נועה גנדלמן ומבוימת על ידי עידו קולטון. הצגה מוזיקלית שבהחלט אפשר לכנות אותה, "קול של דור". היא מבוססת על סיפורי הדייטינג האמיתיים של כל המשתתפים והמשתתפות בה, והיא סוג של שיר אהבה-שנאה לעיר הרווקים תל אביב. היא כוללת שחזור של דייטים כושלים, התכתבויות שלא מובילות לדבר, ציפיות שמתנפצות על מזח של הבטחות לדייט נוסף, ואכזבות שמגיעות שלוש דקות בלבד אחרי הודעה בסגנון, "היה כיף, נדבר".
"שבורים/שבורות" אינה רק הצגה; היא מראה מלוטשת המשקפת את הסדקים הבלתי נראים בלבבות תל האביביים. הסיפורים השזורים בה הם כמו חוטים המייצרים יחד פסיפס ססגוני של צעירים וצעירות בני 20 ו-30, שחרף האכזבות, הסווייפים הלא נגמרים ושברונות הלב שהם חווים, עדיין ממשיכים להיאחז בתקווה הרומנטית וההוליוודית למצוא את האחד והאחת שלהם.
"את יודעת, אני יכולה ללכת לטיפול ולהעמיק ולהיות בן אדם יותר מודע ושזה יעזור לי בחיים וזה, אבל בסוף אני מאמינה שכשאני אמצא את הגבר שלי, אז עם כל הפאקים שלי ועם כל הדברים הטובים, זה פשוט יקרה כי תהיה כימיה טובה בינינו"
יעלי רוזנבליט מגלמת צעירה נוירוטית, בעלת דפוס התקשרות חרדתי-אמביוולנטי, שלא מצליחה להבין רמזים. גם כשכל שפת הגוף של הבחור שהיא יוצאת איתו (אורי פרלמן) משדרת שהוא ממש לא בעניין, רוזנבליט, קצת כמו אופיר מ"חתונמי", עדיין משוכנעת שהדייט היה מושלם, ושממש עוד רגע אורי יתקשר כדי לתאם איתה דייט נוסף.
"הסצנה הזאת נולדה מתוך שיחה שניהלתי עם הפסיכולוגית שלי, שאמרה לי שאני צריכה ללמוד להקשיב לגברים, ושהרבה פעמים אני לא מבינה את ה'קיו'. כלומר, את הסימנים שהם נותנים לי", היא מודה בכנות. "אבל זאת ממש לא רק הבעיה שלי. זה קצת העולם הזה שאנחנו חיות בו היום.
"אנשים היום מצד אחד, מאוד יודעים לייצר אינטימיות בקלות, אבל זה הרבה פעמים, כאילו, רק לערב אחד. לצערי, זה יכול להיות נורא מבלבל, האינטימיות הזאת, והרבה פעמים קרה שהבנתי שאני לא כל כך מבינה גברים. גבר יכול להתחיל איתי, ורק אחרי שעה של שיחה אני פתאום אבין שהוא נשוי או שהוא בכלל בזוגיות.
"נגיד בבכורה של 'שבורים/שבורות', אני זוכרת שהקהל ממש צחק בסצנה הזאת עם אורי, כי לכולם היה מאוד ברור שכשהוא אומר לי 'ברור, ברור שניפגש שוב', הוא לא באמת מתכוון לזה. אבל כשזה קרה לי בחיים האמיתיים, בכלל לא הבנתי שזה לא יקרה. כל כך האמנתי ל'ברור' הזה שלו, וזה היה כל כך לא ברור. היום אני כן יודעת לקרוא בין השורות".
את רווקה עדיין?
"כן, אני רווקה".
"אנשים היום מצד אחד, מאוד יודעים לייצר אינטימיות בקלות, אבל זה הרבה פעמים, כאילו, רק לערב אחד. לצערי, זה יכול להיות נורא מבלבל, האינטימיות הזאת, והבנתי שאני לא כל כך מבינה גברים"
אז איזה שינוי עשית כדי להבין כשגברים מבלפים אותך?
"יחד עם החוויות שעברתי, והגברים שאיתם יצאתי, למדתי לאט-אט להבין. יש לי היום יותר מודעות עצמית, והערך העצמי שלי גבוה יותר. אני חושבת שעם השנים החלטתי להיות אקטיבית, לקחת את המושכות. אימצתי לעצמי תכונות גבריות של כיבוש ופעולה, בדיוק כמו שיש לגברים. גברים לא מחכים ל'קיו' של האישה, הם פועלים, הם אקטיביים, הם מחזרים. למרות שהיו לי גם מערכות יחסים שהן, אה, לא היו הכי בריאות".
אז כמה זמן את רווקה מאז הזוגיות האחרונה?
"כמעט תשע שנים".
את באפליקציות?
"אני באפליקציות, אבל יוצא לי לצאת עם בחורים דווקא לא משם. בחורים שאני מכירה בתיאטרון, או שהם מתחילים איתי באינסטגרם. אני באמת מאמינה שבסוף אמצא את המכסה שלי. יש מלא בחורות שבמערכות יחסים שלא מבינות את ה'קיו', אבל הגיע גבר שהן לא היו צריכות לפענח את ה'קיו' שלו, כי מראש הכול היה ברור.
"את יודעת, אני יכולה ללכת לטיפול ולהעמיק ולהיות בן אדם יותר מודע ושזה יעזור לי בחיים וזה, אבל בסוף אני מאמינה שכשאני אמצא את הגבר שלי, אז עם כל הפאקים שלי ועם כל הדברים הטובים, זה פשוט יקרה כי תהיה כימיה טובה בינינו".
איך את שומרת על תקווה כזאתי, על אופטימיות, במגורים בתל אביב אחרי הרבה שנים של רווקות?
"תראי, יש רגעים של ייאוש, אבל זה קצת כמו שהאמנתי מגיל מאוד-מאוד צעיר שאני אהיה שחקנית. זה היה לי ברור ממש מאז שאני קטנה, ותמיד הייתה לי אמונה מאוד חזקה לגבי זה. אז גם פה, כאילו, מגיל מאוד צעיר דמיינתי את עצמי בשמלת כלה. מבחינתי, כל עוד אני מחזיקה את הדימוי הזה בראש שלי, ברור לי שזה יקרה. אני פשוט כזה עדיין במסע שלי".
"פתאום נכנסתי לקטגוריית הרווקות המאוחרת"
היא גדלה בגבעתיים, הבת הקטנה בבית של שלוש בנות. אמא שלה מנהלת חשבונות ואביה סוכן מכירות. לדבריה, חיידק המשחק תמיד שכן בגופה, ומגיל צעיר היא הלכה לשיעורי תיאטרון ועמדה על הבמה של בית הספר בטקסים. תיאטרון היא למדה בבאר שבע, בבית ספר 'גודמן' למשחק, ולפני הצבא הייתה בשנת שירות בגרעין לאומנויות. בשנים האחרונות אפשר היה לראות אותה בסדרות מצליחות כמו "המפקדת" ו"האחיות המוצלחות שלי", ולצד "שבורים/שבורות" היא משחקת גם בהצגה "חוקים לחיים" שמציגה כעת בתיאטרון הקאמרי.
שתי האחיות שלך בזוגיות. זה אומר שמופעל עלייך לחץ בתור הרווקה האחרונה במשפחה?
"האמת שממש לא. למען האמת, רק לפני שנה, בגיל 33, הרווקות שלי בכלל הפכה לעניין, ופתאום זה נהיה איזה דבר שאני רווקה. זאת אומרת, עד אז בכלל לא התעסקתי בזה, ופתאום נכנסתי לקטגוריית 'הרווקות המאוחרת'.
"אבל המשפחה שלי לא עושה מזה עניין. בכלל לא. זאת אומרת, אם הם היו לוחצים עליי וזה, אז כנראה שהייתי מרגישה את זה יותר מוקדם, אבל בגלל שהם בכלל לא בלחץ, אז דווקא לי זה נהיה פתאום קצת יותר מלחיץ, למרות שמקיפות אותי המון חברות רווקות, זה לא שאני הרווקה היחידה. אבל אם מישהו קורא את זה ורוצה להכיר אותי – אז הוא מוזמן. כבר ציינתי שאני רווקה?".
