אנחנו נמצאים בתקופה נהדרת לרוכשי טלוויזיות חדשות – כמות המסרים השיווקיים חסרי התכלית, כמו גם ניסיונות מעצבנים לשכנע אותנו שהמסך בן השנתיים שלנו מיושן, הצטמצמו באופן ניכר. אם רק תתעלמו מאמירות מוזרות על AI והפוטנציאל שלו לשפר את חווית הצפייה שלכם (ספוילר: הפוטנציאל די נמוך), תגלו שבחירה של מסך חדש דורשת מכם כמות ממוצעת של חשיבה ביקורתית, והבנה של כמה מושגי יסוד בולטים בלבד.
6 צפייה בגלריה
בחירה של מסך חדש לא דורשת ידע מורכב מדי - היכרות עם כמה מושגי יסוד יכולה לשפר את החוויה שלכם באופן משמעותי
(צילום: Shutterstock)
"צרכנים רבים מתקשים להבין את ההבדלים בין התקנים והמושגים השונים", אומרת ל-ynet נירית כמרה, מנהלת מותג הטלוויזיות והאודיו של LG בקבוצת ח.י. "ברגע שמבינים את המונחים, קל יותר לבחור את המסך שמתאים בדיוק לצרכים האישיים של כל אחד, וזה בתורו חוסך הרבה תסכול וכסף".
אז בואו נעשה קצת סדר במושגים שכדאי לכם להכיר לפני שאתם ניגשים לרכוש מסך טלוויזיה חדש:
4K/8K
מסכים מודרניים מורכבים מנקודות (פיקסלים) שמסודרות ברשת צפופה. רוב המסכים בשוק כיום הם 4K - מספר שמתייחס למספר הטורים של הנקודות. מספר השורות האופקיות נמוך יותר, כי המסכים אינם מרובעים אלא מלבנים. לשילוב בין השורות והטורים קוראים רזולוציה, וב-4K משמעה 3840 על 2160.
מדי פעם, מנסות יצרניות המסכים לגרום לכם לקנות מסך 8K, שמקפיץ את מספר הנקודות פי 4 (מכפיל טורים ושורות). האמת היא שאין סיבה לכך - גם כי כמעט ואין חומרים שצולמו ב-8K , וגם כי בגדלים הסטנדרטיים ה-4K יותר ממספיק כדי שתראו תמונה שלמה וחלקה.
LCD/LED/Mini-LED/OLED/QD-OLED/QLED/QNED/NanoCell/UHD
אלה מושגים שמתייחסים בעיקר לדרך שבה המסך מואר. למה זה חשוב? כי הארת המסך היא אחד האתגרים הטכנולוגיים המורכבים ביותר בייצורו, והדבר בעל ההשפעה המהותית ביותר על איכות התצוגה.
כשעברנו למסכים דקים בתחילת המאה – כן, אנחנו מרגישים זקנים – היו אלה מסכי LCD. בלי להיכנס יותר מדי לטכנולוגיה, נגיד שהיה בהם פאנל שהיה אחראי ליצירת תאורה מאחורי הפאנל. הפאנל עשה כמיטב יכולתו לסנן את האור שעבר דרכו כך שיישארו רק הצבעים הנכונים, ובמקרה של חלקים שחורים שכל הצבע יסונן.
כיום, חלק ניכר מהמסכים עדיין ממשיכים את דרכה של הטכנולוגיה הזו, כאשר מנורות הלוגן הוחלפו בנורות LED קטנות, במקום נורות רק בקצוות המסך, קיבלנו תאורה אזורית שנדלקת ונכבית כשצריך, וחידושים טכנולוגיים אפשרו לסנן את האור בצורה טובה יותר, כדי למנוע זליגה שלו מאזור לאזור.
רוב רובם של השמות בכותרת הם מושגים שיווקיים שמתייחסים לצורת התאורה. אפילו UHD, שעל פניו לא קשור כי מדובר על רזולוציה (Ultra High-Definition), הפך איכשהו לשם קוד עבור מסכי LED פשוטים יחסית.
מסכי MiniLED (ידועים בשלל שמות שיווקיים כמו QNED ב-LG) נמצאים בפסגת הרשימה כי מאחורי הפאנל נמצאות המון נורות LED זעירות, וכל אחת מהן אחראית על אזור שונה. המסך מדליק רק את האזורים הרלוונטיים כדי למזער זליגה לתוך מקומות שאמורים להציג חושך.
קצת מאחוריהם נמצאים מסכי Local Dimming (החשכה מקומית). אלה כוללים דגמים שדומים מאוד ל-MiniLED , אבל כוללים נורות גדולות יותר, וכן מסכים ששמים נורות רק בצידי המסך שמכוונות לאזורים שונים בו. במסכים הזולים ביותר עדיין תמצאו תאורה שאינה מקומית – היא דולקת תמיד, והמסך צריך להתמודד עם סינון האור המיותר.
יוצאי הדופן הם מסכי ה-OLED ו-QD-OLED המגיעים עם טכנולוגיה שונה מהותית, בה כל הפיקסלים מאירים את עצמם. אמור להיות אור? הפיקסל יידלק. לא אמור להיות אור? לא יידלק. המסכים אלו הניגודיות הרבה יותר טובה והצבעים יותר אמינים.
בעבר, מסכי OLED סבלו מכמה בעיות - בהירות נמוכה יחסית, צריבת תמונה לאורך זמן, ומחיר גבוה להחריד. בימינו הם לא רק זולים הרבה יותר, אלא גם בהירים מספיק כדי שזו לא תהיה בעיה גם בחדר מואר. גם נושא הצריבה כבר לא ממש רלוונטי. לרוב, אם ההתלבטות שלכם היא בין OLED לאחת מנגזרות LCD – טלוויזיית OLED תהיה עדיפה.
HDR/HDR 10/HDR 10+/Dolby Vision
חוץ מהמידע שמגיע מקודד לתוך תמונת הווידאו, מסכים מודרניים מסוגלים לעבד שכבת מידע נוספת, שפותחת למסך אפשרויות רחבות יותר ב"מיפוי" חומר המקור לצג המסך – כמו למשל איפה לעשות התאמות לצבע ולבהירות כדי להעשיר את התמונה.
זה לא גימיק, אלא טכנולוגיה שבאמת עובדת ושמה HDR (ראשי תיבות של (High Dynamic Range. אז מה ההבדל בין כל אלו? במילים פשוטות, HDR ו-HDR10 יכולות לעשות התאמות ברמת הסרט כולו (כלומר, שכבת המידע הנוספת סטטית), בעוד שהגרסאות המתקדמות יותר של הטכנולוגיה (HDR10+ ו- Dolby Vision), מסוגלות לבצע התאמות בצורה דינמית לכל תמונה וסצנה.
נכון לעכשיו, הפורמט של דולבי נהנה מהרבה יותר תמיכה ברמת התוכן. נטפליקס ואפל TV+ למשל תומכות בדולבי ויז׳ן, ואילו אמזון פריים תומכת ב-HDR 10+. גם יוטיוב תומכת ב- HDR 10+, אבל שם קיים מעט תוכן HDR באופן כללי.
Dolby Atmos / DTS:X
למסכים מודרניים רבים יש תמיכה מובנית גם בתקני אודיו מתקדמים כמו דולבי אטמוס ו-DTS:X – שתי טכנולוגיות סאונד מתחרות וכמעט זהות שעושות פחות או יותר את אותו הדבר ומטרתן להעניק לצופה חוויית סאונד תלת-ממדית.
אם רמקולים רגילים מאפשרים לנו לשמוע צלילים שמגיעים אלינו מקדימה, מאחורה או מהצדדים — דולבי אטמוס ו- DTS:X מוסיפות לזה גם צלילים שמגיעים מלמעלה ומכל הכיוונים, כשהמטרה היא לגרום לנו להרגיש כאילו אנחנו ממש נמצאים בתוך הסצנה.
לצד זאת, אם אתם מתכננים לחבר את המסך למקרן קול תומך או להקים מערכת קולנוע ביתי הכוללת רסיבר, רמקולים, וסטרימר ייעודי, זה לא רלוונטי עבורכם, כיוון שמספיק שאלו יתמכו בטכנולוגיה הזו.
חשוב לציין כי בעוד שמסכים מסוימים משווקים כביכול עם תמיכה בפורמטים שלעיל ברמקולים המובנים שלהם, מדובר בסימולציה שלא מספקת איכות או אפקט משכנעים מספיק, לעומת חומרה חיצונית ייעודית (כמו מקרן קול או מערכת סראונד). או בקיצור – אם אתם רוצים חווית סראונד, הרמקולים המובנים של המסך לא באמת יספקו אתכם.
לגיימרים: קצב ריענון, ALLM, VRR, HDMI 2.1
קצב ריענון הוא מספר הפעמים בשנייה שהמסך יכול לרענן את התמונה. אם אתם מחברים אליו מחשב גיימינג, כלל האצבע הוא פשוט: גבוה יותר זה טוב יותר. אם אתם מחברים פלייסטיישן 5 או אקס-בוקס Series S/X, קצב הרענון המקסימלי אליו תוכלו להגיע הוא 120 הרץ ברזולוציית 4K, במשחקים תומכים.
קצב ריענון משתנה (VRR) מאפשר למקורות תומכים לא להיצמד לקצב הרענון המקסימלי של המסך, אלא להתאים אותו לקצב בו מתקבל מידע מהמקור. המטרה היא למנוע באגים ויזואליים שמתרחשים כשהמסך מתרענן בקצב שונה מזה שבו המקור שולח תמונות חדשות.
ALLM זו יכולת להכניס את המסך אוטומטית למצב משחק כשהוא מזהה מקור רלוונטי. השם - Auto Low-Latency Mode מצביע על כך שבמסכים מודרניים, "מצב משחק" מבטל כמה שיותר מנגנוני עיבוד תמונה כדי להוריד את השיהוי שבין קבלת הוידאו להצגתו.
HDMI 2.1 היא הגרסה של תקן העברת הוידאו HDMI שמאפשרת לנצל את כל הטוב שליעיל. אם אתם הולכים לחבר כמה מקורות גיימינג למסך שלכם, וודאו כי הוא בא עם מספר כניסות HDMI 2.1 מספק, וכי יש בידיכם כבלי HDMI Ultra High Speed שתומכים בהעברת רזולוציית 4K ב-120 הרץ תוך תמיכה בVRR. בנוסף, מומלץ שלפחות אחת מכניסות ה- HDMI 2.1 יכללו גם תמיכה ב-eARC, שכן זו הכניסה הרצויה ביותר עבור חיבור מקרן הקול או הרסיבר שלכם למסך (תמיכה בטכנולוגיות סאונד כמו דולבי אטמוס והשהייה נמוכה).
