בשיתוף YouTube
יוטיוב חוגגת 20 כתבת הוליווד החדשה
(צילום: עוז מועלם, עריכה: חן מרקוביץ', כתבת: מור גורן)
עמרי הכהן ואור בוטבול החליטו שהם לא מחכים יותר. שנים רבות שני השחקנים ויוצרי התוכן חלמו על הרגע שבו חברת הפקות גדולה תגלה אותם, תשקיע בהם כסף ותעשה אותם לכוכבים. ואז הם החליטו לשנות כיוון. "דיברנו על זה שאנחנו רואים את המשך העבודה שלנו, את הרעיונות שלנו, פחות ופחות מחכים לאישור חיצוני מאיזה חברה ענקית שתשים על זה כסף, או חברת הפקות או ערוץ או טלוויזיה", מספר אור בוטבול, שיחד עם עמרי מפעיל את ערוץ "דונקי" ב-YouTube. "החלטנו שאנחנו לא צריכים כל כך את הדבר הזה, אפשר פשוט לעשות בעצמנו".
YouTube איפשרה להם לממש חלום שנראה בלתי אפשרי: עצמאות יצירתית מלאה, קהל נאמן של עשרות אלפי מעריצים, ופרנסה הגונה מתוכן שהם יוצרים לחלוטין בעצמם. אור, שהחל את דרכו בביקורות פרסומות, הגיע עם הערוץ שלו למעל 84 אלף מנויים ויותר מ-19 מיליון צפיות. עמרי הצטרף אליו בדרך, והיום הם שותפים מלאים ביצירת תוכן שמגיע לקהל רחב יותר מתוכניות הטלוויזיה המסורתיות - הכל בזכות האפשרויות שהפלטפורמה מעניקה ליוצרים עצמאיים.
"בגדול, YouTube די מחליף את הטלוויזיה. בעצם YouTube היום מפתח את עצמו לטלוויזיה החדשה", אומר עמרי. ההבדל הגדול, לדבריו, הוא שהפלטפורמה "נותנת פלטפורמה לאנשים כמונו לבטא את עצמם". אור מסביר את האופן שבו הצופים מתחברים לתוכן: "כשאתה נכנס ל-YouTube, אתה נכנס לראות יוצרים. אני אוהב אותו, אני רוצה לראות אותו, תראה לי עוד מהדברים שלו".
התוכן שלהם מגוון. "אנחנו עושים סרטונים קומיים, עושים דברים מצחיקים, עושים סדרות בעיקר", מספר אור. הם גילו שהעצמאות משתלמת: "כל פעם שעשינו משהו בעצמנו ולא חיכינו למישהו שיעזור לנו או שכאילו ייקח על זה בעלות, אז אמרנו אה זה עובד כאילו כשאנחנו מהמרים על עצמנו". התוצאה? במקום אלפי הגשות לגופים גדולים ושנים של המתנה לפריצה, הם לקחו שליטה מלאה על הקריירה שלהם.
1 צפייה בגלריה


"YouTube נותנת פלטפורמה לאנשים כמונו לבטא את עצמם", אור בוטבול ועמרי הכהן
(מתוך הכתבה)
"לשבת בסלון, לחשוב על רעיון ולצלם למחרת"
YouTube כפלטפורמה דיגיטלית מאפשרת מיידיות שחברות ההפקה המסורתיות לא יכולות להתחרות איתה. "לשבת בסלון, לחשוב על רעיון, לצלם אותו למחרת, להפיק אותו באותו יום, ותוך יומיים כבר יש תגובות אם אוהבים, לא אוהבים איך לשפר", מסביר עמרי את היתרון הגדול של העבודה ב-YouTube. "זה מתכתב יפה עם העולם המהיר הזה של 'מרעיון למוצר'".
השליטה המלאה בתהליך מביאה איתה גם אחריות גדולה. "אנחנו אלה שגם כותבים, יוצרים, עורכים, מפיקים, מממנים", אומר עמרי. "זה הופך את הכול יותר אישי. לטוב ולרע. זאת אומרת, אם יש תגובות טובות ומחמאות זה הכול עלינו. אנחנו הבאנו את הרעיון, אנחנו עשינו הכול. אבל אם זה לא טוב אז גם הכול עלינו".
היכולת לקבל משוב מיידי ולנתח אותו במדויק עוזרת להם להשתפר כל הזמן. "יש ל-YouTube אפליקציה שרוב הקהל לא מכיר, היא המטבח, היא מאחורי הקלעים - YouTube סטודיו. אתה יכול לראות שם את כל הנתונים, איך סרטון מצליח, מה גורם לו להצליח". יכולת הניתוח הזו מספקת להם מידע שמנהלי רשתות טלוויזיה יכולים לחלום עליו.
החלטה גורלית
לפני כמה חודשים השניים קיבלו החלטה שתשנה את חייהם לחלוטין. "אנחנו ממש לקחנו החלטה לפני כמה חודשים שאנחנו הופכים את זה למקור הפרנסה שלנו. עזבנו דברים אחרים, אנחנו רוצים באמת להיכנס 'אול-אין' כי אנחנו מאמינים בפלטפורמה הזאת", מספר עמרי.
האסטרטגיה שלהם פשוטה אבל יעילה: תוכן קבוע שמגיע לקהל בקצב שהוא יכול לעמוד בו. "אנחנו מעלים תכנים בשני, חמישי ושבת, ובין התכנים הגדולים עולות גם נגזרות של דברים. אז בעצם כל יום בשבוע עולה משהו", מסביר אור. הרעיון הוא ליצור תוכן ארוך ומעמיק - "לונג פורם, זאת אומרת, יותר דברים ארוכים" - ואז לחלץ ממנו גם קטעים קצרים. "מוצאים גם שורטים, אבל תמיד נגזרת מתוך דבר ארוך". בעולם הטלוויזיה זה היה מחייב להחליט מראש - תוכנית של חצי שעה או של שעתיים? הגמישות הזו היא חלק ממה שמאפשרת להם YouTube - לא להיות כבולים לפורמט אחד קבוע.
הפודקאסט המשותף שלהם "מתחת לכל ביקורת" הגיע ליותר ממיליון האזנות, ועכשיו הם מגישים יחד את "מגזין הבוקר בערב". אירועי הלייב שלהם נמכרים במהירות, מה שמוכיח שהם הצליחו לבנות קהילה נאמנה שמוכנה לשלם עבור התוכן שלהם. הצלחתם מוכיחה שהעתיד של יצירת התוכן נמצא בידיהם של יוצרים עצמאיים שלא מפחדים לקחת סיכונים ולהאמין ביכולותיהם. המיידיות של YouTube, הקשר הישיר עם הקהל וכלי הניתוח המתקדמים מאפשרים להם לא רק לחלום על קריירה יצירתית, אלא לבנות אותה בפועל.
לדור החדש של יוצרים, הדרך לחלום לא עוברת רק במשרדי חברות ההפקה - היא מתחילה בסלון הבית, עם מצלמה ורעיון טוב. והכי חשוב: עם הנכונות לא לחכות לאישור מאף אחד.
בשיתוף YouTube
פורסם לראשונה: 07:00, 21.07.25