תנו ל- Donkey Kong Bananza עשר דקות לשכנע אתכם שאתם רוצים סוויץ׳ 2, ויש סיכוי טוב שהוא יצליח. תנו לו כמה שעות, והוא יגרום לכם לשכוח שהכוכב הגדול של נינטנדו זה דווקא שרברב משופם עם קטע נגד פטריות.
הקוף המגודל שרק רוצה בננות לא קיבל משחק משלו כבר מעל לעשור, ומעל 20 שנים שהדמות לא זכתה לתשומת לב מצד צוותי הפיתוח של נינטנדו. כעת, דונקי קונג לא סתם קיבל צוות משלו, אלא את הצוות שפיתח את "סופר מריו אודיסי" (Super Mario Odyssey) אחד המשחקים הטובים ביותר שנינטנדו הוציאו לסוויץ'.
כל הקלפים על קוף אחד מלוטש
כמו סופר מריו אודיסי לפניו, גם דונקי קונג בננזה יוצא לאור קצת אחרי הסוויץ' 2, הקונסולה עבורה הוא פותח, במעין תצוגת תכלית מלוטשת של נינטנדו. לעומת Mario Kart World, שיצא עם הסוויץ' 2 אך יועד בעיקר למשחק עם חברים, דונקי קונג החדש הוא משחק לשחקן יחיד שהמטרה שלו היא לשכנע צרכנים שהם פשוט חייבים לרכוש את הסוויץ' 2 ולשחק בו.
כדי לעמוד במשימה הזאת, נינטנדו יצרה משחק הרפתקאות תלת-ממדי עם יחס "כיף פר שנייה" הכי גבוה מאז, ובכן, אודיסי. במרכזו מכניקה פשוטה שמנוצלת כאן עד תום: דונקי קונג רוצה בננות עד כדי כך, שהוא מוכן לשבור את העולם למענן.
וזה בדיוק מה שתתבקשו לעשות באמצעות ידיו החסונות של הקוף: לשבור את השלבים השונים לעומקם, רוחבם, אורכם, וצדדיהם. בלחיצת כפתור אתם תשברו קירות, תחפרו מנהרות, תעקרו סלעים (ותשתמשו בהם כסקייטבורד, כי למה לא), ובאופן כללי תהיו סוכני כאוס.
בתמורה, המשחק יתגמל אתכם עם פיסות זהב, תיבות אוצר, מאובנים, והפרס הנכסף מכל: בננות. וכשאני מדבר על תגמול, הכוונה היא שבכל שניה ושניה אתם תקבלו משהו. העולמות של בננזה מלאים בדברים שאפשר לאסוף ולשבור, כשהאפקט הוויזואלי והקולי דומה מאוד לטריקים של קזינו. אפילו האויבים מתפרקים הרבה פעמים לחתיכות זהובות.
הפעם האחרונה בה חווינו אפקטים ויזואליים וקוליים מהסוג הזה מחוץ לקזינו הייתה ב-Vampire Survivors. אם אתם מגיעים מעולם הקונסולות של סוני, משחקי "ראצ׳ט וקלאנק" (Ratchet & Clank) האחרונים נותנים תחושה דומה. רק שכאן זה איכשהו יותר משמעותי בגלל הקינטיות הכאוטית של הרס השלבים.
באמצעות ידיו החסונות של הקוף תוכלו לשבור את השלבים השונים של המשחק לעומקם, רוחבם, אורכם, וצדדיהם - בלחיצת כפתור אתם תשברו קירות, תחפרו מנהרות, תעקרו סלעים, ובאופן כללי תהיו סוכני כאוס
משחקיות
עוד כמה השוואות ששווה להזכיר הן למשחקים קודמים של נינטנדו עצמה. בננזה שאל בחכמה שני רכיבים ממשחקי זלדה האחרונים: היכולת לשבור את המשחק, ושילוב בין עולם גדול לצד חוויות סגורות.
היכולת של דונקי קונג לשבור את השלבים מביאה אתכם לא פעם למקומות בהם, על פניו, אתם לא אמורים להיות, כמו סוף של מסע או פאזל שאת התחלתו עוד לא ראיתם, למשל. אבל אין לכם מה לדאוג: העולם עד כדי כך גדוש בחוויות אחרות, שזה בסדר. אמנם נמנעה מכם ההנאה של ללכת במסלול המתוכנן, אבל בנינטנדו מבינים שגם הדרך בה כן הגעתם כנראה הייתה כיפית. וזה, כאמור, ממש בסדר.
עולמות המשחק המגוונים והצבעוניים הופכים עם התקדמותכם לקשים יותר לניווט, כשמכשולים שונים מרסנים את יכולת ההרס שלכם לטובת אתגר ומכניקות חדשות, אבל גם כשהמשחק הופך להרבה יותר מסתם להרוס דברים, הוא עדיין נשאר מהנה.
במקביל, כמויות התוכן העצומות בחלק מהשלבים בנויות כך שתחזרו עליהם גם כהפוגה מהאתגר בשלבים הקשים יותר וגם כדי למצוא עוד בננות ומאובנים שפספסתם.
בשביל אתגר אמיתי, יש כאן מיני-שלבים מהסוג של המקדשים המוכרים ממשחקי זלדה, המציעים חוויות מתוכננות ומהודקות יותר. גם כאלה יש כאן הרבה, כך שתמיד יש לכם גיוון בין הכאוס שבחוץ לבין האתגר שבמיני-שלבים. כל זה גם מאפשר למשחק להזרים אליכם בננות בקצב די גבוה אך לא כזה שמבטל את ההנאה מההישג שבהשגתן. את הבננות תוכלו להשקיע בשדרוגים שונים לדונקי קונג וגם לפאולין.
דמותה של פאולין
אם השם ״פאולין״ לא אומר לכם כלום, אין מה לדאוג. היא אמנם דמות אייקונית בעולם של נינטנדו, אבל לא מרכזית במיוחד בעשורים האחרונים, למעט הופעה באודיסי כראש העיר של New Donk City. הגיימרים הוותיקים-יותר מבינכם יכירו אותה כמושא הצלתו של מריו במשחק של דונקי קונג מ-1981, שם קונג חוטף אותה ומריו יוצא להצילה תוך התחמקות מחביות שנזרקות עליו.
במשחק הנוכחי, פאולין היא צעירה שמצטרפת לדונקי קונג במסעו אל ליבת העולם, דרך שורה של עולמות תת-קרקעיים שממש לא נראים ככאלה, במטרה למצוא את הדרך החוצה (פאולין) ולאכול את כל הבננות על הדרך (קונג).
בנוסף, תפקידה של פאולין במשחק הזה הוא לא רק לארח לדונקי קונג חברה, אלא גם לשיר שירים שפותחים בפני דונקי קונג דלתות חדשות, לפעמים תרתי משמע, ומאפשרים לו להיכנס למצב זמני מיוחד עם כוחות על ייחודיים.
מכניקה
עוד דבר שכל ההרס בבננזה מדגים זה את היכולות הגרפיות של הסוויץ׳ 2. המשחק לרוב מתמודד עם זה שאתם הורסים את השלבים שלו בצורה טובה וחלקה, כשהבעיה היחידה בה נתקלנו בעקביות היא שלפעמים הקונסולה לא מצליחה "לייצר" את העולם שבחוץ כשאתם חופרים לכם מנהרה עמוקה, ואז כשאתם מגיעים לצד השני של ההר, לוקח שנייה עד שהעולם ״נדלק״ והופך מריק חום לעוד אזור צבעוני וחמוד.
עוד דבר שכל ההרס בבננזה מדגים זה את היכולות הגרפיות של הסוויץ׳ 2. מנוע הרטט המדויק שיש בבקרי הסוויץ׳ 2 מנוצל כאן בצורה מעולה, וזה תענוג של ממש
מנוע הרטט המדויק שיש בבקרי הסוויץ׳ 2 (ג'ויקונים) מנוצל כאן בצורה מעולה, וזה תענוג של ממש להרגיש את החפירה ואת הפידבק שהמשחק מספק לפעולות שאתם והאויבים שמולכם עושים. קצת כמו שסוני עשתה עם אסטרובוט, נינטנדו מדגימה כאן את היכולות שהשלטים מהדור החדש יכולים לעשות. ואם עוד מפתחים ישכילו לנצל את הרטט הזה בצורה טובה, יהיה לנו ממש כיף.
לסיכום, אין מה לחפש בכוח מילים רעות להגיד על דונקי קונג בננזה. החוויה הזו כל כך מלוטשת ומהנה, שגם הבאגים המינוריים שנתקלנו בהם לא פגמו בהנאה הזאת. המשחק הזה הוא הישג מרהיב עבור נינטנדו, שבוודאות הולך להיזכר כאחד המשחקים הטובים ביותר של השנה.
ציון: 9.5/10
