נינג'ה גיידן (Ninja Gaiden), אחת מסדרות האקשן Hack & Slash האגדיות, התחילה את דרכה (בגרסאות המודרניות) כפרויקט מיוחד ובלעדי לאקסבוקס המקורי של מיקרוסופט. אפשר להגיד שהמשחק היה התשובה של החברה לסדרת Devil May Cry המוצלחת, שהייתה אז בלעדית לפלייסטיישן 2. משחק ההמשך, נינג'ה גיידן 2 ל- Xbox 360, זכה להצלחה רבה עוד יותר, והפך לכל-כך אהוב, שלא מזמן קיבלנו אפילו רימייק שלו עם גרפיקה משופרת ב- Unreal Engine 5 בשם Ninja Gaiden 2 Black.
יחד עם זאת, הכותר הנומרי הרשמי האחרון בסדרה, נינג'ה גיידן 3, כבר בן שלוש-עשרה שנים, ונחשב לכבשה השחורה בסדרה. אלא שעכשיו הגיע נינג'ה גיידן 4, זאת בזכות המאמצים של מיקרוסופט, שמימנו את הפרויקט, וחיבור בין Team Ninja (הבעלים והמפתחים העיקריים של הסדרה) ו-Platinum Games (שמוכרים בזכות משחקים כמו ביונטה). כעת, הסדרה האגדית זוכה להוכיח שוב למה היא באמת מסוגלת.
הנינג'ה החדש בשכונה
הכוכב המוכר של הסדרה, ריו היאבוסה (Ryu Hayabusa), מפנה את מקומו ליאקומו (Yakumo), נינג'ה צעיר משבט "העורבים" - דמות חדשה, חצופה ופרובוקטיבית לעיתים, וגם רצינית בצורה משעשעת. אחד הדברים ששמים לב אליהם כמעט מההתחלה היא העובדה שיאקומו מציע יותר אישיות, אופי ומגוון באינטרקציות שלו עם דמויות אחרות לעומת קודמו, מה שמוביל לחיבור טוב יותר בין השחקן לעלילה לעומת משחקים קודמים בסדרה.
העלילה של המשחק סובבת סביב טוקיו בעתיד הלא רחוק, שנמצאת תחת קללה: גשם אפל יורד ללא הפסקה מגופתו של דרקון שחור שמכסה את העיר, שאמנם הובס על ידי ריו בעבר, אך ממשיך להתקיים בצורה כזו או אחרת ולסכן את העיר.
הכוכב המוכר של הסדרה, ריו היאבוסה (Ryu Hayabusa), מפנה את מקומו ליאקומו (Yakumo), נינג'ה צעיר משבט "העורבים" - דמות חדשה, חצופה ופרובוקטיבית לעיתים, וגם רצינית בצורה משעשעת
על יאקומו, שהוא צאצא ישיר של הדרקון השחור (לא, לא ברור לנו איך זה עובד ולא המצאנו את זה), מוטלת המשימה לסיים את העבודה ולגרום למותו האמיתי והמלא של היצור המדובר. בקיצור, העלילה מגוחכת אבל גם לוקחת את עצמה ברצינות - כמצופה מנינג'ה גיידן.
משחקיות
את רוב המשחק תבלו בנעליים של יאקומו בדרך למחסומים שכולאים את חלקי נשמתו של הדרקון, אותם אתם מנסים לשחרר. תצטרכו להילחם בחיילים, שדים ומפלצות, ולבצע מגוון פעלולים אקרובטיים כמו ריצה על קירות או החלקה על מסילות תוך כדי התחמקות מרכבות דוהרות.
יאקומו מהיר מאוד, הן בקרבות והן במסע בתוך השלבים. כיף לחצות איתו מרחקים גדולים במהירות ריצה על-טבעית, ולצלוח רצף של מכשולים אקרובטיים. מלבד כמה חלקים ספציפיים "על מסילה", המטרה העיקרית של הפלאטפורמינג לאורך השלבים - חוץ מלתת לכם חווית נינג'ה מגניב שרץ על קירות - להביא רגע של נשימה בין כל הקרבות ולאו דווקא לאתגר אתכם.
הקרבות לעומת זאת, נועדו לגרום לכם להזיע. החל מזירות מרובות אויבים ועד בוסים שידרשו את מלוא תשומת הלב שלכם ושליטה ביסודות המשחק. ברמת הקושי הרגילה, מדובר בחוויה לא פחות קשה ממשחקים קודמים בסדרה, שגם ידועים בין היתר ברמת קושי גבוהה יחסית.
אנחנו בחרנו לשחק ברמת הקושי הרגילה שהתאימה לנו בהחלט, אך חשוב להדגיש כי שחקנים חופשיים לבחור גם ברמה קלה יותר, ובנוסף יש מגוון מאוד רחב וראוי לשבח של הגדרות שמקלילות את האתגר עוד יותר במידת הצורך.
כך או כך, חווית המשחק נהדרת. מערכות הקרב של נינג'ה גיידן 4 עמוקות מאוד, וזה טוב כי זה רוב מה שתעשו. כאמור, ברמת הקושי הרגילה ומעליה, המשחק דורש מהשחקן להבין את המערכות השונות, לתפוס אויבים בהדיפה מושלמת או התחמקות מושלמת, ולתקוף אותם אחר-כך בשלל מתקפות נגד מוגברות.
כאמור, יאקומו מהיר מאוד, ולרשותו מגוון רחב של מהלכים מיוחדים, בנוסף למערכת שלמה חדשה בסדרה בשם Bloodbinding, טכניקה סודית של שבט העורבים, שפותחת טרנספורמציות חדשות נוספות לנשקים קיימים ומרחיבה עוד יותר אפשרויות של קומבו.
חייבים לציין שליאקומו יש סטייל - עם כל נשק חדש שמקבלים, האפשרויות גדלות, כאשר לכל אחד יש יתרונות משלו שאפשר לנצל טוב יותר נגד אויבים כאלו או אחרים, שלא לדבר על הטרנספורמציות. נשקים חדשים כמו ה- Ninja Box המיוחד, שבעצם כולל בתוכו מגוון גדול של נשקים נוספים בעצמו, לא מזכירים שום דבר שראינו קודם לכן בסדרה. כולם כיפים ומוצלחים, ואפשר להחליף בינהם בזמן אמת תוך כדי קומבו.
מידת האלימות (Gore) מדויקת לטעמנו - עם הרבה התזות של דם, עריפת ראשים כתוצאה מ- Flying Swallow מוצלח (מהלך קלאסי בסדרה), ידיים ורגליים של מפלצות עפים באוויר תוך כדי שאתם מתחמקים, הודפים - ומענישים - את האויבים שלכם. בקיצור, סימפוניה של אלימות מהנה. Team Ninja יודעים מה הם עושים, אבל אם יש מישהו שיודע להכניס סגנון וקצב לקרבות - זה Platinum Games.
ליאקומו יש סטייל - עם כל נשק חדש שמקבלים, האפשרויות גדלות, כאשר לכל אחד יש יתרונות משלו שאפשר לנצל טוב יותר נגד אויבים כאלו או אחרים
ריו עדיין כאן, בערך
בהתחלה, דאגנו שריו נדחק יותר מידי למושב האחורי, ולא נזכה לשחק בתור הגיבור האהוב. אבל ריו כן מופיע בכמה מהמשימות של המשחק (ואחרי שמסיימים אותו, אפשר לחזור על איזה משימה שרוצים עם ריו).
האירוניה היא, למרות שריו נאמן מאוד למשחקים הקודמים, אתם מחליפים לשלבים איתו אחרי שכבר נהנתם ממגוון הנשקים והיכולות של יאקומו. במקביל ריו, באופן תמוה, מקבל מהמפתחים רק נשק אחד, וטכניקה אחת בשם Gleam - שהיא קצת פחות מעניינת (וכבר מוכרת ממשחקים קודמים).
במילים אחרות, יוצא שריו איכשהו משעמם יותר מיאקומו - וזה מעליב בשני רובדים. קודם כל, מבחינת משחקיות, זה פחות כיף לעבור לשחק בתור ריו בשלב כל כך מתקדם של המשחק, אחרי שיאקומו כמעט סיים להתפתח (מבחינת נשקים ומהלכים חדשים). אבל בנוסף לכך, זהו מעין עלבון לדמות עצמה ולמעריצים של הסדרה.
5 צפייה בגלריה
ריו היאבוסה בנינג'ה גיידן 4. קשה לסלוח על העוול שנעשה לדמות האגדית של הסדרה
(team ninja studio)
נקודת תורפה נוספת של המשחק היא השלבים עצמם, או בעיקר המראה שלהם. במשחקים קודמים השלבים היו מעניינים ואזורים מסוימים אפילו נחקקו בזיכרון שלנו (כמו העיר האירופאית בנינג'ה גיידן 2, או אפילו הביוב שאיכשהו הצליח להיות מאוד ייחודי במשחק הראשון) בנינג'ה גיידן 4, השלבים מאוד מונוטונים.
השלבים הרגישו לנו מאוד "טכניים", כמו ערכות נושא שונות - שכל אחת כוללת מגוון מאוד מצומצם של עצמים ורקעים - שמולבשות על אותם מסדרונות ליניאריים. יש מקומות יותר ופחות מעניינים, אבל סה"כ, העיצוב של השלבים מאכזב ובסיסי גם בלי קשר להיסטוריה העשירה של הסדרה.
בנוסף, וזה עניין של טעם אישי, אבל הסגנון הגרפי רק מוסיף לדעתנו לבעיה. בשונה מסגנון ה- CGI של המשחקים הקודמים, נינג'ה גיידן 4 נראה יותר מידי "מצויר" לטעמנו, ולא לגמרי עקבי - הדמויות למשל נראות כמו CGI, אבל אזורים כמו היער במיוחד, עם עשבים ועצים - מאוד מצוירים.
כאמור, זה עניין של טעם, אבל אי-אפשר להכחיש את העובדה שנינג'ה גיידן 4 סטה מהכיוון האומנותי של המשחקים הקודמים, וזה כן גורם לשלבים המונוטונים להיות כמעט משעממים מחוץ לקרבות, מצוינים ככל שאלו יהיו.
דרישות טכניות
מצד אחר, הביצועים הטכניים של המשחק מצוינים. במחשב בקלות תוכלו להריץ בהגדרות גבוהות ובקצב פריימים גבוה, כולל תמיכה ב- UltraWide (למרות שיש כמה סרטונים מוקלטים מראש שהם בפורמט 16:9 בלבד). בקונסולות קיימת אפילו אפשרות של 120 פריימים-לשנייה, ואנחנו בהחלט ממליצים להשתמש בה.
המשחק נראה טוב טכנית, עם טקסטורות חדות, ואקשן עוד יותר חלק בזכות קצב הרענון הגבוה. אנחנו שיחקנו בגרסת המחשב ולא סבלנו משום קריסות, באגים או תקיעות, והמשחק רץ בקלות וללא בעיות.
גם המוזיקה שמלווה את המשחק מצוינת - כל בוס מקבל שיר ייחודי ומעולה שמרים את האקשן, וגם המוזיקה של השלבים השונים מתאימה לאווירה. זה מפצה מעט על חוסר הדמיון של המפתחים לגבי השלבים עצמם, אם כי לא מספיק כדי לפצות מעריצים מושבעים שזוכרים את השלבים המעניינים שהיו במשחקים הקודמים.
בסיכומו של יום, נינג'ה גיידן 4 הוא משחק טוב למעריצי אקשן והאק אנד סלאש קודם כל, עם מערכות קרב עמוקות ורמת קושי מאתגרת (תתכוננו ללא מעט רגעים של "וואו, באמת הצלחתי לעשות את כל זה עכשיו?").
אפשר להגיד שהוא גם משחק טוב למעריצים של הסדרה המקורית, אבל אלו כנראה יקחו קצת יותר קשה את החלקים היותר חלשים של המשחק. מדובר במשחק שהמעריצים בהחלט לא ירצו לפספס, אבל כן ירגישו בחוסר של מעטפות איכותיות יותר כדוגמת עיצוב השלבים הגנרי או העוול שנעשה לדמותו של ריו.
ציון: 8/10
