בעולם שבו "רובלוקס" הפך כבר מזמן לרשת חברתית, והילדים מעבירים בו שעות ארוכות מדי יום, שניים מיוצרי התוכן הגדולים בישראל בתחום הגיימינג - עידן כהן אטיאס (דה כהן) ואוהד אביטבול (מאסטר אוהד) - מבינים היטב את הכוח שניתן בידיהם.
הם לא רק גיימרים שמעלים לייבים ביוטיוב; הם מנהיגי דעת קהל של דור שלם שגדל עליהם, חי לפי הקודים שלהם, וצוחק מאותן בדיחות פנימיות. "אני מדבר עם מאות אלפי ילדים בכל ערב", אומר דה כהן, "זה לא רק משחק מבחינתי - זו אחריות".
רובלוקס: לא סתם משחק, אלא עולם שלם
בעבור מי שפספס, רובלוקס (Roblox) הוא לא עוד משחק. זו פלטפורמה שבה ילדים בונים, יוצרים ומשחקים במגוון של עולמות שונים - חלקם תמימים, אחרים פחות. הפשטות שלה, יחד עם האפשרות לשחק עם חברים ולהביע את עצמם, הפכה את רובלוקס לתופעה חובקת עולם, גם בישראל.
רובלוקס קיימת כבר כ-20 שנה, אבל היא הפכה לתופעה של ממש ב-2020, על רקע מגפת הקורונה, כשילדים ומתבגרים בילו יותר בבתים. באמצעות הפלטפורמה, הם יכלו להמשיך לשחק עם חברים באופן מרוחק, ואף לערוך אירועים ופעילויות שונות, כאשר אפילו מסיבות יום הולדת וירטואליות נערכו דרכה.
רובלוקס קיימת כבר כ-20 שנה, אבל היא הפכה לתופעה של ממש ב-2020, על רקע מגפת הקורונה, כשילדים ומתבגרים בילו יותר בבתים
"היום רובלוקס זה ה'פורנייט' החדש", מסביר דה כהן. "ילדים קמים בבוקר וחושבים על המשחק, מדברים עליו בבית הספר, חוזרים הביתה, ונכנסים לשחק יחד. זה הפך למעין רשת חברתית לכל דבר, רק שהכול שם קורה מאחורי אוואטרים".
ההרשמה לרובלוקס, ורוב השימוש בה הוא בחינם. אבל אזורים מסוימים בפלטפורמה, וכן פריטים מסוימים שמשתמשים יכולים לקנות במסגרת משחק, או עבור האווטאר שיצרו לעצמם, עולים "רובאקס", המטבע הפנימי של המשחק. הרובאקס נקנה בכסף אמיתי, ורובלוקס מרוויחה מהמכירה שלו, וכן עמלה מהרכישות בתוך משחקים.
"יש ילדים שגונבים חפצים מילדים אחרים במשחק", מודה דה כהן. "אבל במקום לברוח או להתעלם מהבעיה, אפשר להתמודד איתה בחוכמה. למשל יצרתי פורמט שנקרא 'ציידי הסקאמרים', שמטרתו ללמד את הילדים שאסור לעשות דברים כאלה. אני מדבר על הנושא הזה בלייבים שלי, מדבר על ערכים ועל אחריות. מבחינתי אי אפשר אחרת".
דור היוטיוב והסושיאל
הצופים של דה כהן ומאסטר אוהד, בעצמם צעירים בני 21 ו-22, הם בני 7 עד 14, או דור האלפא. אלו ילדים ובני נוער שלא צופים בטלוויזיה ולא קוראים עיתונים, אלא צורים הכול דרך יוטיוב והרשתות החברתיות.
"זה דור מטורף", אומר מאסטר אוהד. "הם חכמים, חדים, מודעים. אבל הם גם רגישים מאוד. הם ראו דברים קשים מאז השביעי באוקטובר, וגדלו לתוך מציאות מורכבת. אז כשאנחנו משחקים איתם, זה לא רק משחק, זה לפעמים המקום הבטוח שלהם שאליו הם יכולים לברוח".
בהקשר הזה, הם רואים בעצמם סוג של מדריכים. "כשהייתי בן 14 לא היו לי הרבה חברים", מספר אוהד. "גיימינג היה המקום שלי. הכרתי שם אנשים, מצאתי חברים, ויוטיוברים לימדו אותי איך להתנהל. היום אני רוצה להיות המדריך הזה עבור ילדים אחרים".
עבור שניהם, הדרך לתהילה התחילה במקרה. "התחלתי בגיל 15, עם שלושה צופים בלייב", נזכר דה כהן. "זה היה רק אני, המחשב, והטלפון של אימא שלי. לא חשבתי שזה יהפוך למקצוע".
עם השנים, המסך הקטן הפך לבמה אמיתית, תרתי משמע. השניים הופיעו בפסטיגל, מילאו את היכל מנורה שש פעמים, והפכו את מה שפעם היה תחביב של ילדים - לתעשייה שלמה עם חסויות, מיתוג ושיתופי פעולה עם חברות ענק כמו HP ופרטנר.
"פעם גיימרים נחשבו לעוף מוזר", אומר אוהד. "אבל היום אנחנו במיינסטרים. יש מופעי רובלוקס שממלאים אולמות שלמים, כמו אלו שיקרו בחנוכה הקרוב, עם קהל של עשרות אלפי הורים שמגיעים עם הילדים שלהם. זה כבר לא ‘עוד משחק’. זה עולם תרבותי חדש".
"פעם גיימרים נחשבו לעוף מוזר, אבל היום אנחנו במיינסטרים. רובלוקס זה לא 'עוד משחק', זה עולם תרבותי שלם"
מערכת רכישות בעייתית
רובלוקס, כמו משחקים פופולריים רבים אחרים, כולל כאמור מערכת של רכישות פנימיות, עם כסף וירטואלי שרבים מהילדים מוציאים עליו מאות שקלים בחודש. "הורים שולחים לי הודעות על הילדים שלהם שחייבו את האשראי בעשרות אלפי שקלים", חושף אוהד.
"אז אני מסביר להם - לא קונים באינטרנט בלי אישור מההורים, לא מעבירים כרטיס אשראי לבד. אני מדגיש את זה שוב ושוב בלייבים שלי. לדעתי זה חלק בלתי נפרד מהתפקיד שלנו ומהאחריות כלפי הילדים שצופים בנו", הוא מוסיף.
אצל דה כהן, התפקיד הזה מקבל גוון כמעט חינוכי: "אני לא בא לחנך את הילדים במקום ההורים שלהם, אבל אני כן מדגיש שלכל דבר יש גבול. תעצרו, תדברו עם ההורים, תבינו מה אתם עושים. זו לגמרי האחריות שלנו כיוצרי תוכן להעביר את הנקודות האלו".
ביקורת עולמית גוברת
אבל יש בעיות נוספות. החברה שמפעילה את הפלטפורמה ספגה לאורך השנים לא מעט ביקורת על היעדר פיקוח, חשיפה של ילדים לתכנים לא הולמים, אלימות, מערכת רכישות בעייתית המעודדת התמכרויות, ואפילו מקרים של ניצול ופגיעה בילדים.
רק בחודש אוגוסט האחרון הסתבכה רובלוקס בפרשה שעוררה הדים, כאשר חסמה חשבון פופולרי במיוחד בשם Schlep, שזכה למיליוני צפיות בזכות סרטונים שבהם חשף פדופילים שפועלים במשחק (ובכך מנע פגיעה בילדים).
ההחלטה של רובלוקס לחסום דווקא אותו הציתה סערה ברשת, במיוחד אחרי שנמסר מהחברה כי פעולותיו "יצרו סביבה לא נעימה בפלטפורמה", תגובה שנתפסה על ידי רבים כמנותקת מהמציאות וגררה ביקורת חריפה.
החברה שמפעילה את רובלוקס ספגה לאורך השנים לא מעט ביקורת על היעדר פיקוח, חשיפה של ילדים לתכנים לא הולמים, אלימות, ואפילו מקרים של ניצול
והסערה לא נגמרה כאן. זמן קצר אחרי פרוץ הפרשה, ראש אגף הבטיחות של רובלוקס מכר את מניותיו בחברה בשווי של כ-800 אלף דולר, ומאוחר יותר Schlep עצמו הגיש תביעה נגד הפלטפורמה בעקבות החסימה. כמה שעות אחרי, גם מדינת לואיזיאנה בארה"ב הגישה תביעה נגד החברה, בטענה שהיא "מאפשרת סביבה משגשגת לפדופילים".
בעקבות אותן פרשות והביקורת הגוברת נגדה, רובלוקס נחסמה רשמית במספר מדינות ברחבי העולם, רובן במזרח התיכון. טורקיה חסמה את הגישה לפלטפורמה באוגוסט 2024 בעקבות חששות לניצול ופגיעה בילדים, ובעקבותיה הלכו עיראק, קטאר, עומאן, כווית ואלג’יריה. גם בסין הגרסה המקומית של רובלוקס חדלה לפעול, במסגרת ההגבלות הרחבות שמפעילה המדינה על משחקים מקוונים ותוכן מערבי.
מדינות נוספות, בהן רוסיה, ירדן ואינדונזיה, לא חסמו את הפלטפורמה לחלוטין, אך הציבו לחברה המפעילה אותה דרישות רגולטוריות נוקשות, בעיקר סביב מערכות הצ’אט והפיקוח על משתמשים צעירים, ואיימו בהסרת הפלטפורמה אם לא תעמוד בתנאים.
6 צפייה בגלריה
ואיך אפשר לשכוח את התקריות האנטי-ישראליות שהופיעו ברובלוקס לאחר פרוץ המלחמה
(צילום מסך)
גם המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, שנמצא תחת המשרד לביטחון לאומי, שחרר בספטמבר האחרון הודעת אזהרה לציבור מפני משחקי ה"קונדו" (Condo ) - משחקים בתוך רובלוקס שכוללים תכנים מיניים, שפה פוגענית או הדמיות של יחסי מין - תוכן שאינו מותאם לילדים ולבני נוער.
יחד עם זאת, יש לציין כי המשחקים הללו נוצרים בעיקר על-ידי משתמשים פרטיים שלא מקטלגים אותם במכוון (קרי, הם מוסתרים ואינם מופיעים באינדקס המשחקים של רובלוקס, על מנת להימנע מבקרה). ניתן להיכנס אליהם רק באמצעות קישורים ישירים או הזמנה אישית, ולא דרך החיפוש הרגיל בפלטפורמה.
אבל דה כהן ואוהד מציעים מבט מורכב יותר. "על כל משחק אמרו את דברים שליליים בזמנו", אומר דה כהן. "על קול אוף דיוטי אמרו שהוא מעודד אירועי ירי בבתי ספר בארה"ב, על פורטנייט אמרו גם שהוא אלים. יש ברובלוקס חלקים בעייתיים, זה נכון, אבל יש בפלטפורמה הזו גם לא מעט הזדמנויות. הכל תלוי איך משתמשים במשחק - אם הילד לומד לשתף פעולה עם שחקנים אחרים, להבין מה זה גבולות, מה זה כבוד לאחרים, זה גם שיעור טוב לחיים".
"על קול אוף דיוטי אמרו שהוא מעודד אירועי ירי בבתי ספר, על פורטנייט אמרו גם שהוא אלים. יש ברובלוקס חלקים בעייתיים, זה נכון, אבל יש בפלטפורמה הזו גם לא מעט הזדמנויות"
שליחות אמיתית, או אחריות כבדה מדי?
שני היוצרים מדברים כמעט באותה שפה - שפה של ערכים, אמונה ושליחות. "אני מאמין שהקדוש ברוך הוא שם אותי במקום הזה מסיבה מסוימת", אומר דה כהן. "אם אני מצליח לגרום לילד אחד להבין שלגנוב זה לא בסדר, או לבקש סליחה מחבר שלו שהוא פגע בו, עשיתי את שלי".
אבל דווקא מהמקום הזה עולה שאלה לא פשוטה: האם נכון להפקיד בידי יוצרי תוכן, אנשים פרטיים ולא מזמן ילדים בעצמם, את האחריות לחינוכו של הדור החדש? האם זהו לא תפקידם של ההורים, המדינה ומערכת החינוך? והאם אלו בכלל מבינים את העולם החדש של ילדי היוטיוב והרשתות החברתיות?
כששידורים חיים ביוטיוב או בטיקטוק יותר מושכים ומעניינים מהשיעורים בכיתות, והמסרים עוברים דרך ממים ובדיחות פנימיות, נדמה שהשפעתם של יוצרים כמו דה כהן ומאסטר אוהד גדולה משל המורים. הם מצחיקים, הם אותנטיים - ובעיקר, הם שם.
6 צפייה בגלריה
חנות של גוצ'י ברובלוקס. גם המותגים כבר מבינים את הכוח של הפלטפורמה בקרב הדור הצעיר
(תמונה: מתוך אתר גוצ'י)
ההורים בינתיים בעיקר כועסים ומתוסכלים. בהתחלה, הם פחות מעורים בפרטים, חושבים שמדובר בעוד טרנד שיחלוף ובעיקר שמחים שהילדים מתחברים עם ילדים אחרים. מאוחר יותר, כשהם כבר מבינים במה הילדים מתעסקים ומגלים על חיובי האשראי הגבוהים, הם כבר אובדי עצות.
"להורים אני אומר - תנסו להבין את הילדים שלכם ואת מה שמעניין ומעסיק אותם", מבקש דה כהן. "תדעו מה הם עושים בסמארטפון, אבל גם תנו להם לשחק. תגבילו בזמן, אבל גם תדברו איתם ועל מה שהם חווים. אל תכבו להם את המשחק באמצע, תשתפו פעולה. זה העולם שהם חיים בו".
"להורים אני אומר - תנסו להבין את הילדים שלכם ואת מה שמעניין ומעסיק אותם, דברו איתם על החוויות במשחק. זה העולם שהם חיים בו"
"לילדים אני אגיד - תקשיבו להורים שלכם. הם לא נגדכם, והם דואגים לכם. תשמרו על עצמכם, תדעו לשים גבולות, ותשתמשו במשחקים האלה לטובה. אל תפחדו לשתף את ההורים במה שאתם עוברים, גם במשחק. ופשוט תהיו טובים, גם כלפי החברים שלכם בפלטפורמה".
בסופו של יום, נראה שרובלוקס כבר מזמן לא משחק. זו סביבת חיים, זירה חברתית, מגרש חברתי וכלכלי שבו גדל דור חדש - הדור שצופה, משחק, לומד וחולם דרך המסכים והרשתות החברתיות. השאלה האמיתית אם כך היא לא אם המשחק טוב או רע - אלא מי מנחה את הילדים במסע הזה. והיום, נדמה שהתשובה נמצאת פחות במשרד החינוך - ויותר ביוטיוב.
המופע שנחטף תוך שלוש שעות
וצריך דוגמה לכך שרובלוקס הפך לתופעה תרבותית של ממש, הרי שבחנוכה הקרוב הוא עובר רשמית לבמה הגדולה. ה-17 בדצמבר יסומן כתאריך שבו תיערך אליפות ישראל הראשונה ברובלוקס - מופע גיימינג ענק שיתקיים בהיכל "טוטו" שבחולון ,ויציב את אחת הפלטפורמות המדוברות בעולם על במה פיזית, מול קהל חי.
על הבמה יתחרו מיטב יוצרי התוכן הישראלים, בהם דה כהן ומאסטר אוהד, אלבזון, פריזי, מאפין, אלכס, דניאל, דסטיני, נדב, מרצי ובן-בן – כולם מוכרים היטב לקהל הצעיר, שהפך את השמות הללו למותגים של ממש.
והטירוף כל כך גדול, שתוך שלוש שעות בלבד מרגע פתיחת המכירה, אזלו כל הכרטיסים למופע הבכורה. דה כהן, שיזם ומנחה את האירוע, נאלץ להכריז על מופע נוסף, שגם הוא צפוי להיות סולד-אאוט. "זו לא סתם תחרות", הוא אומר, "זו חגיגה של תרבות שלמה שהילדים חיים בה יום-יום".
ומאחורי החגיגה הזו מסתתרת גם נקודת מפנה תרבותית עמוקה: המעבר מהמסך לבמה, מהווירטואלי למציאות. הדמויות שאותן הילדים פוגשים מדי ערב דרך המסך הופכות לפתע לאנשים אמיתיים מולם, והמשחק הופך למפגש חברתי רחב שמאחד בין עולם הדיגיטל לעולם הפיזי. זהו רגע סמלי של ממש שבו "דור הרובלוקס" מקבל לגיטימציה, והופך לקהילה תרבותית לכל דבר.
