באטלפילד 6 (Battlefield 6) הוא אחד ממשחקי הפעולה המקוונים הטובים ביותר של השנים האחרונות. בעידן בו קל יותר מאי פעם לקבל בחינם מנה של אדרנלין ממשחקי פעולה (פורטנייט, Apex Legends ורבים אחרים), באטלפילד מצליח להצדיק את קיומו עם מכניקות קרב ממכרות, מגוון מפות מצוין, טכנולוגיה מתקדמת שמאפשרת להרוס חלקים נרחבים מהמפה, ורעיונות חכמים נוספים.
ואז, משום מה, הוא מנסה גם לגרום לכם לשחק בקמפיין שלו, שלא מציע הרבה מלבד עלילה מטופשת ומכעיסה בצורה מוגזמת וקטעי אקשן שמתוסרטים בצורה גרועה ונראים כמו מתקן בפארק שעשועים. הדבר הטוב היחיד שיש לי להגיד על הקמפיין זה שהוא קצר. החלק המקוון לעומת זאת, יכול למשוך אתכם למאות שעות של משחק מהנה.
המתכון למשחק מוצלח
אין מתכון אחיד למשחק פעולה מרובה-משתמשים טוב, אבל ההיסטוריה של הז׳אנר מראה שיש הרבה יותר דרכים להיכשל מאשר להצליח. אפילו סדרת באטלפילד עצמה, שנמצאת איתנו מעל 20 שנה, ידעה עליות ומורדות, מבלי שיש דבר אחד שאפשר להצביע עליו ולהגיד ״הנה, זו הסיבה העיקרית להצלחה (או לכישלון) של המשחק״.
גרוע מכך, לעשות משחק טוב זו רק ההתחלה. באטלפילד 5 היה מצוין, אבל אנשים פשוט לא באו לשחק בו. ובלי כמות גבוהה של שחקנים, גורלו של משחק מקוון בהכרח יהיה מר. באטלפילד 2042, קודמו של 6, הושק כשהוא שבור ועם מערכת התמחויות מסורבלת, ולא הצליח להשתקם מהרושם הראשוני השלילי גם אחרי שינויים משמעותיים.
אבל אם אתם מתכננים לרכוש את באטלפילד 6, אין לכם מה לדאוג למספרי השחקנים בו. מדובר בהשקה הכי מוצלחת בהיסטוריה של החברה. אין קושי למצוא משחקים פתוחים בכל שעות היממה, ובשבוע הבא תתחיל העונה הראשונה של תוכן נוסף.
משחקיות
אז מה הסוד? כאמור, אין כזה. אבל הדבר הכי קרוב לרכיב סודי כאן הוא איזון. באטלפילד, הרי, היא סדרה בה הקרבות הגדולים-יותר כוללים חיל רגלים, כלי רכב וכלי טיס. אלה צריכים להיות מאוזנים: בקרב של אדם מול טנק, לא תמיד הטנק ינצח. ומטוסים אמנם יכולים לעשות הרבה נזק, אבל טיל קרקע-אוויר אחד או אפילו ירי תת מקלע יכולים להפיל אותם.
שכבת איזון נוספת היא יכולת ההרס. באטלפילד תמיד התגאתה בכך שאפשר להרוס קירות מבנים, ואפילו להפיל חלק מהם. יש פה פוטנציאל לכאוס ובלבול בזמן אמת - דבר טוב במינון נכון, אבל כזה שיכול להיות גם מתסכל אם אתם לא מבינים מה קורה סביבכם. ההחלטה איפה למקם מבנים ואילו מהם ניתנים להריסה היא קריטית להצלחה של המפות.
עם זאת, יש לי הרבה פחות השגות על האיזון במשחק הזה מאשר בכל משחק באטלפילד אחר בעשור האחרון. גם ההשקה שלו הייתה פחות או יותר החלקה ביותר אי פעם: יש מעט מאוד באגים קריטיים, המשחקים לא קורסים, אפילו תורים בכניסה לשרתים בשעות שיא מצריכים המתנה של שניות בודדות.
בהיעדר באגים קריטיים וחוסר איזון, מה נשאר? הרבה מאוד כיף משלל סוגים. רוצים קרבות גדולים וארוכים? מצבי Conquest ו-Breakthrough מביאים 64 שחקנים להילחם על פיסת שטח גדולה. בראשון אתם צריכים להשתלט על יותר נקודות מהאויב כדי להוריד להם את מד הנקודות ל-0, ואילו בשני יש הקבוצה המתקיפה צריכה להשתלט על אזור אחד או שניים בכל פעם עם מספר מוגבל של חיים, כשלמגנים של אותו האזור אין מגבלה.
רוצים משחק קצר יותר? יש את ה-Team Deathmatch הסטנדרטי, אבל גם את Rush בו התוקפים צריכים לפוצץ ציוד של המגנים, עם זמן לנטרל את הפצצה אחרי שהונחה. רוצים משהו באמצע? מצב חדש, Escalation, דורש מהקבוצה שלכם להחזיק ביותר נקודות מהאויבים, אבל מספר הנקודות הולך ויורד, כך שהקרב נעשה יותר ויותר צמוד וכאוטי.
תשע המפות שזמינות בהשקה מחולקות בין הגדולות-יותר, שמשמשות לקרבות של 64 שחקנים (ולפעמים, בצורה חלקית, למצבים הצפופים יותר), לבין מפות ייעודיות עבור מצבים נטולי כלי רכב. משדות נפט ורחובות צפופים של קהיר, עד ניו יורק וגיברלטר, גם ויזואלית המפות מאוד מגוונות. רובן טובות מאוד בלייצר כאוס נשלט וטופוגרפיה מובנת שלא מבלבלת גם בזמן קרב.
נשקים ושדרוגים
בגזרת התמחויות חי״ר, יש כאן את המתכון הותיק של באטלפילד: תקיפה, חובש קרבי, התמחות נ״ט/נ״מ, וצלף. הפעם, כל התמחות יכולה להשתמש בכל כלי נשק, אם כי יש בונוסים על השימוש בכלי נשק שמותאמים לדמות.
זה חופש פעולה מעניין, ולרוב הוא גם עובד. היכולות והגאדג׳טים של הצלף, כמו מכשיר שמאתר אויבים בסביבה, יכולים לעזור לתקוף מעוז של אויב מקרוב אם רק לצלף יהיה רובה סער. חובש עם רובה צלפים יכול לעזור לצלפים אחרים באזור מרוחק אם אלה נפצעים.
התלונה הגדולה שלי כאן היא על פתיחת השדרוגים לכלי הנשק והדמויות. נתחיל מכלי הנשק: חלקם נעולים מאחורי משימות, ואלה יכולות להיות לא פשוטות בעליל. כדי לפתוח את רובה הצלפים השלישי למשל, תצטרכו להשקיע עשרות שעות של משחק, כי הוא נעול מאחורי שלב 2 של משימה, שרק השלב הראשון שלה כולל 100 פגיעות ראש עם רובה צלפים אחר.
השדרוגים, שנפתחים ככל שאתם עולים בדרגות, מוצגים לכם בסוף הקרב, אבל המשחק לא מנסה להגרום לכם להשתמש בהם בשום צורה, וגם לא מזכיר מה חדש. יש כל כך הרבה מהם שמדי פעם פשוט צריך לעבור על הנשק ולראות מה נפתח.
מסקנות
בסיכומו של יום, אחרי קרוב ל-40 שעות משחק, אני אפילו לא קרוב למיצוי או מיאוס. יש לא מעט כלי נשק שאני עדיין רוצה לנסות, מפות מצבי משחק בהם אני עוד לא מרגיש מספיק בנוח, ואולי מתישהו ארגיש מספיק אמיץ כדי לנסות להטיס משהו: דבר שמעולם לא היה קל בסדרה הזאת. ואם EA יעשו הכל נכון, עם לו״ז הגיוני של תוכן חדש ושדרוגים לחוויה, הבאטלפילד הזה עשוי להיות רלוונטי אפילו למשך כמה שנים.
ציון: 8.5/10
