יוביסופט, יוביסופט. איזו דרך ארוכה עשינו יחדיו. כבר כמעט איבדנו תקווה עם הכישלונות האחרונים של אחת מחברות משחקי הווידאו הגדולות והמוכרות בעולם (כן, אנחנו מדברים על Star Wars: Outlaws ועל XDefiant). אבל אז הגיע המשחק החדש בסדרת המתנקשים האהובה, והתגלה כחוויה עשירה ומושקעת.
גרפיקה ועיצוב עולם
Assassin's Creed Shadows הוא המשחק ה-14 בסדרת משחקי הווידאו שיצאה אי שם בתחילת שנות האלפיים ומגוללת בכל פעם סיפור שונה על מתנקש כזה או אחר, שנלחם במסדר צללים אפל המבקש להשתלט על העולם. כל זה על רקע תקופות היסטוריות שונות ותוך כדי היכרות עם דמויות אמיתיות ששינו את מהלך ההיסטוריה (הקשר למציאות הוא כמובן שולי).
הפעם ביוביסופט החליטו ללכת רחוק מאי פעם, ולקחו את המשחק, ואותנו, ליפן הפיאודלית של המאה ה-16. באופן מפתיע, התפאורה של יפן הפיאודלית מתאימה לסגנון המשחק באופן כמעט מושלם, עם עולם פתוח יפהפה ומפורט במיוחד.
האפקטים הסביבתיים מעולים – סערות, ערפל ושלג כבד משדרגים את החוויה ומעניקים תחושת אותנטיות יוצאת דופן. מבחינה גרפית, Shadows הוא אחד המשחקים המרשימים והמרהיבים בסדרת Assassin’s Creed, שגם כך ידועה בתור אחת מסדרות המשחקים המושקעות ביותר מבחינה זו.
אנחנו בדקנו את גרסת ה-PC של המשחק, וגם על הגדרות בינוניות רמת הפירוט של הטקסטורות הייתה מדהימה, התאורה מציאותית והעיצוב של הדמויות והנופים מוקפד מאוד. קחו בחשבון שמדובר במשחק כבד מאוד להרצה - הוא אמנם מגיב טוב לשינויים בהגדרות הגרפיות, אבל בשביל להוציא ממנו הגדרות גבוהות (ואפילו לא את ההכי גבוהות), נדרש כרטיס מסך עם יכולות הקרובות לאלו של RTX 4090.
עם זאת, לעיתים מופיעות בעיות קלות בעת מעבר בין הקטעים הקולנועיים, שמוצגים בקצב פריימים נמוך יותר. גם לאחר כניסה ויציאה מתפריט ההתקדמות (זה שמופיעים בו המפה, הנשקים, המשימות, המטרות וכו') שמנו לב שקצב הפריימים במשחק יורד לכמה שניות, עד שהמשחק "מתאפס" בחזרה. זה לא נוראי, אבל קצת מציק ומפריע לחוויה.
בנוסף, לצד היופי החזותי וההשקעה העצומה בגרפיקה, העולם סובל לפעמים מחזרתיות ברורה, כאשר משימות צדדיות, מבצרים וטירות שונות מרגישים דומים מדי אלו לאלו, מה שאפיין גם משחקים קודמים בסדרה.
דמויות ומשחקיות
אחת האפשרויות המרכזיות ב- Shadows היא ההחלפה בין שתי הדמויות הראשיות – השינובי (נינג'ה) נאוֹאֵה, המתמקדת בהתגנבות ובזריזות האופייניים לסדרת המשחקים, ויאסוּקֵה הסמוראי, הלוחם החזק והעוצמתי המתמקד בקרבות פרונטליים.
שתי הדמויות אמנם מגוונות בסגנון המשחק השונה שלהן, אך בפועל האיזון ביניהן אינו אופטימלי. בעוד שנאואה מספקת יתרונות ברורים עם יכולות ההתגנבות וההתנקשות המדויקות שלה (אותן יכולות שחסידי המשחק כה אוהבים), יאסוקה הוא ההיפך הגמור. הוא אמנם מציע עוצמה וקרבות ישירים, אך מוגבל מאוד בתנועה וביכולות הפארקור שלו, מה שהופך אותו לפחות אפקטיבי ומהנה לאורך זמן.
למרות חוסר האיזון, המשחק מצטיין ברגעים שבהם שתי הדמויות משתפות פעולה. המשימות הדורשות תיאום בין נאואה ליאסוקה מעניקות רגעים של משחקיות מקורית ואסטרטגיה יצירתית, ומוסיפות עניין וגיוון משמעותי. עם זאת, מחוץ למשימות אלו, חלקים גדולים מהמשחק מורגשים כמשימות סתמיות שחוזרות על עצמן ללא עומק עלילתי מספק, כאשר משימות רבות מסתכמות ביעדים פשוטים שכאמור חוזרים על עצמם שוב ושוב.
עלילה וקצב הסיפור
כמו שכבר ציינו, הרקע של Shadows היא יפן הפיאודלית ובסדרת Assassin’s Creed מקפידים להכניס לעלילה דמויות היסטוריות אמיתיות. לא נעשה לכם ספוילר, אך נציין כי גם הפעם תפגשו דמות שכזו, ותיקחו חלק בקונספירציות, תככים ומאבקים פוליטיים שאפיינו את אותה תקופה סוערת ביפן.
ואכן, המשחק הצליח מהר מאוד להכניס לאווירה, וגרם לנו להתחבר באופן כמעט מיידי לסיפוריהם של שני הגיבורים. לצד זאת, ככל שהמשחק התקדם, הרגשנו שהעלילה המרכזית מאבדת לעיתים מהעומק שלה ומתפזרת אל תוך משימות וסיפורים צדדיים מיותרים, במקום להתמקד בסיפור הראשי ובפיתוח שלו.
אגב, זו תלונה ששחקנים רבים כבר העלו לא פעם כלפי משחקי הדור החדש של Assassin’s Creed (הכוללים את Origins, Odyssey, Valhalla) - התחושה שבסטודיו מתעקשים על הגדלה של העולם והעלילה לנפחים בלתי אפשריים, על חשבון מיקוד והעמקה בסיפור עצמו. Shadows, למרות היותו קטן יותר מקודמיו, עדיין ממשיך באותו הקו.
מערכות ותפריטים
תפריטי המשחק, בעיקר תפריט ההתקדמות, הן אולי החיסרון הבולט ביותר ב- Shadows. באופן מפתיע, עצי היכולות של שתי הדמויות מפורטים מדי, ומצריכים השקעה ארוכה בפעילויות צדדיות חוזרות ונשנות כדי לפתוח יכולות חדשות. בנוסף, מערכת האיסוף והציוד מייגעת ומלאה בפריטים חסרי משמעות, שהופכים לעול מכני יותר מאשר לחלק מהנה מהמשחק.
גם התוספת החדשה של ה- Hideout (המפקדה הסודית של רשת המתנקשים), אותו צריך לבנות באמצעות איסוף משאבים מאסיבי, בעייתי ולא באמת מצליח לעשות את האפקט אותו בסטודיו כנראה ניסו לעשות, והוא במהרה הופך למטלה מאולצת מאשר לחוויה מהנה.
מסקנות
בסיכומו של דבר, Assassin’s Creed Shadows מצליח להעניק את החוויה לה ציפינו בתור מעריצים וותיקים של הסדרה – עולם פתוח מרהיב ועשיר מבחינה גרפית, סיפור פנטזיה מוצלח המבוסס על רקע היסטורי מרתק, קרבות מעניינים ודמויות שקל להתחבר אליהן (ואנחנו במכוון לא נכנסים לכל סאגת הסמוראי השחור והנינג'ה-אישה שהסעירה רבים).
יחד עם זאת, הוא לא מושלם: המשחק סובל מחוסר איזון בין הדמויות, עלילה שמתפזרת ומאבדת מעומקה, ומערכות משחק מייגעות מדי. הוא אמנם אינו מהפכני או פורץ דרך, אך עבור אוהדי הסדרה והז'אנר הוא בהחלט משחק מומלץ, המספק חוויה טובה מאוד.
