במטה ענקית הטכנולוגיה מטא (פייסבוק לשעבר) לא מפסיקים למרוט שערות בשבועיים האחרונים: מה שהתחיל כספר זיכרונות שולי של עובדת חברה לשעבר, שחושף את אחורי הקלעים האפלים של פייסבוק לפני כעשור, הפך בבת אחת – באשמתה הישירה של מטא – לרב-מכר אמריקאי ובינלאומי, שמטיל מחדש זרקור על כמה סוגיות קשות שהמנכ"ל, מארק צוקרברג, היה מעדיף אולי לשכוח. יריביו בקונגרס האמריקאי ובפרלמנטים באירופה לעומת זאת, נלהבים.
הניסיון של מטא להשתיק את הסופרת עלה לה ביוקר
הסופרת, שרה ווין-וויליאמס, 45, עורכת דין לשעבר המתגוררת כיום בלונדון, עבדה בפייסבוק כמנהלת מדיניות גלובלית בין השנים 2011 ל-2017, עד לפיטוריה בגלל "ביצועים גרועים" ו"התנהגות רעילה". מנגד, ווין-וויליאמס טוענת שהחברה נפרדה ממנה אחרי שהיא דיווחה על הטרדה מינית, שהוכחשה.
הספר שכתבה, "אנשים חסרי זהירות", יצא לאור בארה"ב ב-11 במרץ והיה יכול להפוך לעוד אנקדוטה חולפת בתקשורת האמריקאית קצרת הרוח, לולא החליטה מטא להיכנס למלחמת עולם נגד פרסומו, בסיוע משפטי אגרסיבי. מן הרגע שעורכי הדין של החברה הצליחו להשיג צו בורר שאסר על ווין-וויליאמס לקדם את ספר הזיכרונות שלה, הוא זכה כמובן בבת אחת לפרסום חסר תקדים כ"הספר שמארק צוקרברג לא רוצה שתקראו".
כך, כבר בשבוע שלאחר הופעתו, "אנשים חסרי זהירות" הגיע לראש רשימת רבי המכר של הניו-יורק טיימס, מכר 60 אלף עותקים והתייצב במקום השלישי ברשימת רבי המכר של אמזון, ומוצג באופן בולט ברוב חנויות הספרים בארה"ב. כל זה כשווין-וויליאמס נמצאת נכון לעכשיו תחת צו משפטי ולא יכולה להתראיין, לקדם את ספרה ברשתות החברתיות או להרצות עליו.
בארה"ב מדברים על האירוע כדוגמה אופיינית ל"אפקט סטרייסנד" - שבו ניסיון להסתיר מידע גורם דווקא להפצה רחבה יותר שלו. התופעה, אגב, קרויה על שמה של הזמרת ברברה סטרייסנד, שניסתה בשנת 2003 למנוע את פרסום תמונה של ביתה בחוף מאליבו, מה שרק גרם לתמונה להתפרסם בקרב קהל רחב עוד יותר.
העילה המשפטית להשתקתה של ווין-וויליאמס היא, שהפרה הסכם סודיות שעליו חתמה כשפוטרה על-ידי פייסבוק, הסכם שבו התחייבה שלא לפרסם מידע שנחשפה אליו בשנות עבודתה. ימים ספורים לפני פרסום הספר, כשווין-ויליאמס רק החלה להתראיין בכמה כלי תקשורת, נזעק כבר צוות התקשורת של מטא לפרסם הצהרות הכחשה לספר שאיש עוד לא קרא.
מה בעצם כל כך מטריד את מטא בספר?
אז מה כל כך הפחיד את מטא בספר? ווין-וויליאמס מספרת בו על שיחות אישיות עם צוקרברג, עם מי שהייתה סמנכ"לית התפעול של פייסבוק ולמעשה מס' 2 בחברה, שריל סנדברג, ועם המנהל שלה לשעבר, ג'ואל קפלן, שכיום הוא איש המדיניות הבכיר ביותר של החברה ואיש הקשר הראשי עם ממשל טראמפ.
היא מצטטת מיילים, מספרת על פגישות פרטיות, מדווחת על אהבתו של צוקרברג למשחקי "קטאן", ועל התנהלותו מול פוליטיקאים זרים כדי לקדם את מטרות החברה. הספר מלא גם באנקדוטות המתארות את ההשפלות שעוברים עובדים המשרתים את גחמותיהם של האנשים החזקים ביותר בעולם.
על צוקרברג היא מספרת כי היה אובססיבי להכניס את פייסבוק לסין, גם במחיר יצירה של כלי צנזורה שירצה את הממשל בבייג'ינג. במקביל, ווין-וויליאמס חושפת כי המנכ"ל הצעיר לא גילה כל עניין אמיתי בעובדיו, גם כשנכנסו למצוקה. על קפלן היא טוענת שדרש ממנה לעבוד בחופשת הלידה שלה והטיח בה הערות מיניות על בסיס קבוע (במטא מכחישים לחלוטין את הטענה, י"ו).
אבל מי שזוכה בספר לתשומת לב מיוחדת היא דווקא שריל סנדברג. ווין-וויליאמס מציגה אותה כרודנית כריזמטית וכמי שנוטה להתפרצויות זעם, ואף מתארת סצנה שבה מצאה את סנדברג עם העוזרת שלה, בת 26, שוכבות מחובקות במושב אחורי של רכב.
בסצנה נוספת, במהלך טיסה במטוס פרטי מדאבוס, סנדברג מנסה לזמן את ווין-וויליאמס – אז בהריון מתקדם - לחלוק איתה את המיטה במטוס. בנוסף, הספר טוען גם כי סנדברג תכננה בחשאי עם ראש ממשלת אירלנד דרכים להתחמק ממס חברות.
כמה מעמיתיה לעבודה לשעבר של ווין-וויליאמס אישרו פרטים הכלולים בספר, אחרים טענו לעיוותים. מטא מצידה טוענת כי מדובר ב"תערובת של טענות מיושנות שדווחו בעבר על החברה והאשמות שווא על המנהלים שלנו". ההוצאה, פלטירון מבית מקמילן, מודה כי לאורך כתיבת הספר לא נעשה תהליך בדיקת עובדות כמקובל בעיתונות: "אלה הזיכרונות האישיים שלה, זו לא תוכנית חדשות".
ווין-וויליאמס מצידה, מציגה את עצמה בספר כשוחרת טוב אידיאליסטית שביקשה להיות חלק מה"מהפכה" של פייסבוק. היא טוענת למשל שהזדעזעה כשהחברה החליטה לשמש ככלי שיביא לניצחון בבחירות ברחבי העולם והזהירה מכך את כל הסובבים אותה. בנוסף, היא טוענת כי צפתה באימה בשיח השנאה האנטי-מוסלמי שהתפתח בפייסבוק במיאנמר, כמעט בלי התערבות של החברה, שהביא כנראה לרצח המוני.
4 צפייה בגלריה
מארק צוקרברג ושריל סנדברג. האם בחברה היה ניסיון השתקה של פרשיות מיניות?
(צילום: GettyImages)
האירוע רק הולך ומסלים
בינתיים, הבאז התקשורתי סביב "אנשים חסרי זהירות" רק הולך ומסלים. משפטנים בארה"ב טוענים כי מטא מודעת לנזקי הקרב המיותר שפתחה, וכעת היא כבר נלחמת על המקרים הבאים – כלומר לקבע תודעה "למען יראו וייראו", שבכוונתה לאכוף את הסכמי הסודיות שעליהם היא מחתימה את עובדיה. רק בפברואר פיטרה מטא 3,600 עובדים, 5% מכוח העבודה שלה, בטענה לביצועים גרועים. מבחינתה – הם, קודמיהם והבאים אחריהם, היעד לקרב המשפטי התקדימי הנוכחי.
השבוע הגישו עורכי הדין של ווין-וויליאמס בקשה לביטול של הצו האוסר עליה להתראיין. "חברי הקונגרס של ארה"ב, הפרלמנט של בריטניה והפרלמנט של האיחוד האירופי ביקשו לדבר עם גברת ווין-וויליאמס על הנושאים המעוררים דאגה ציבורית שהועלו בזיכרונותיה", נכתב בבקשה.
מתברר כי למרות כל האשמות הקשות שהוטחו בפייסבוק ובמטא בעשור האחרון ונטחנו כבר עד דק בתקשורת, משהו ב"אנשים חסרי זהירות" עדיין מחדש, גם בעידן ממשל טראמפ השני: פירוק הממשל הפדרלי על ידי יד ימינו של טראמפ, אילון מאסק, הוא תוצר עקיף של האידיאולוגיה שטבע בזמנו צוקרברג, "לנוע מהר ולשבור דברים", בכל מחיר. "אנשים חסרי זהירות" מזכיר לאמריקאים את המחיר. בסיום ספרה, ווין-וויליאמס כותבת על מנהלי פייסבוק ש"ככל שהם תופסים יותר כוח, כך הם הופכים פחות אחראיים". נשמע מוכר?
