ההבטחה הייתה נוצצת במיוחד: מחשב נייד לכל ילד, ביטול הספרים המודפסים הכבדים, ומעבר מלא ללמידה מותאמת אישית בענן. אולם כעת, לאחר שהושקעו עשרות מיליארדי דולרים בהצטיידות דיגיטלית מאסיבית, שורה של בתי ספר בארה"ב - בקנזס, צפון קרוליינה, מישיגן, וירג'יניה ומרילנד - מתחילים לאסוף חזרה את המכשירים מהתלמידים.
חרטת הכרומבוק
התופעה, שזכתה בפי גורמי מקצוע לכינוי "חרטת הכרומבוק", על שם המחשב הנייד של גוגל שהיווה את רוב מחשבי התלמידים בבתי הספר בארה"ב, מסמנת תפנית חדה ביחס של מערכות החינוך לטכנולוגיה בכיתות. מנהלים ומורים מדווחים כי הניידים הפכו למנוע הסחת דעת חסר תקדים, בעוד שמבחנים לאומיים ובינלאומיים מראים כי ביצועי התלמידים והבנת הנקרא שלהם רק הדרדרו.
הכרומבוק של גוגל כבש את מערכת החינוך בארה"ב בעיקר בשל מחיר נמוך, מערכת הפעלה רזה המבוססת על הדפדפן, ויכולות ניהול מרכזיות פשוטות עבור מחלקות המחשוב הבית-ספריות. אלא שהיתרון הגדול של הכרומבוק - היותו שער פתוח לרשת - הפך גם לנקודת התורפה המרכזית שלו. בלחיצת מקש, התלמידים עברו משיעור היסטוריה לצפייה בסרטוני יוטיוב, משחקים ברשת ותכתובות פרטות בזמן השיעור.
הנתונים שנאספו בשנים האחרונות מחזקים את התחושה בשטח. מחקרים מהשנים האחרונות מוכיחים כי כתיבה ידנית תורמת לזיכרון, להבנה מעמיקה ולעיבוד מידע בצורה אפקטיבית בהרבה בהשוואה להקלדה על מקלדת.
ארגון אונסק"ו של האו"ם כבר הדהד אזהרות דומות בדוח נרחב, לפיהן שימוש יתר במכשירים דיגיטליים פוגע בריכוז ובתוצאות הלמידה. התגובה הציבורית והפוליטית לא איחרה לבוא, וכיום לפחות עשר מדינות בארה"ב מקדמות חקיקה להגבלת זמן מסך בבתי ספר, תוך דרישה להוכחות פדגוגיות מחקריות לפני הכנסת כלי טכנולוגי נוסף לכיתה.
אולי הגיע הזמן לחזור למעבדות המחשבים
( יח"צ)
שובם של הספרים המודפסים
בעשורים האחרונים גברו הניסיונות להכניס עוד ועוד טכנולוגיה לכיתת הלימוד - החל משילוב מחשבים במעבדות המחשבים בשנות השמונים והתשעים, דרך פרויקט "מחשב לכל ילד" באמצע שנות האלפיים, ועד לזינוק המטאורי בתקופת הקורונה שהפך את הלמידה הדיגיטלית לפתרון חירום מתבקש.
המחשב נתפס שוב ושוב כגלגל הצלה שיפתור את פערי החינוך במטה קסם. אולם המציאות הוכיחה כי המעבר הגורף ממודל של מעבדת מחשבים ייעודית, למודל של מכשיר אישי הצמוד לתלמיד 24 שעות ביממה, יצר הצפה דיגיטלית שפגעה הן בתהליך הלימוד והן בתהליך הלמידה.
מגמת ההוצאה של הטכנולוגיה מהכיתות אינה מוגבלת רק לארה"ב. באירופה, מדינות כמו שוודיה, שהייתה בחזית הלמידה הדיגיטלית, כבר החליטו להחזיר את תקציבי העתק לרכישת ספרי לימוד מודפסים לאחר שזיהו ירידה במיומנויות הקריאה. בצרפת ובבריטניה הוחמרו מאוד המגבלות על מכשירים חכמים בבתי הספר, וכעת הדיון מתרחב גם למחשבים ניידים.
גם בישראל, שבה משרד החינוך דחף בשנים האחרונות לשילוב ספרים דיגיטליים, בינה מלאכותית ופלטפורמות ענן, גוברים הקולות הקוראים לבחון מחדש את היקף השעות שבהן תלמידים נחשפים למסכים בכיתה.
בסופו של דבר, המסר העולה מהגל הנוכחי אינו חזרה לתקופת האבן, אלא מעבר לשימוש מושכל וממוקד בטכנולוגיה. המחשבים והטאבלטים נשארים כלי עזר מצוינים למשימות מוגדרות מראש, אך הם אינם יכולים להחליף מורה, שיחה פרונטלית, דף ועיפרון. המערכת מתחילה להבין שמחשב בכיתה אינו תחליף לחינוך, ולעיתים, הצעד המתקדם ביותר הוא דווקא לסגור את המסך.
