כשחושבים על יום השואה וטיקטוק, אלו שתי מילים שאין ביניהן שום קשר נראה לעין. מצד אחד – אפליקציה קלילה ומלאה בסרטונים מצחיקים, מהצד השני – יום שמזכיר לנו מדי שנה את הזוועות שעבר העם היהודי. דווקא מתוך חוסר החיבור הטבעי, טיקטוק ישראל הוציאה השנה משלחת של 14 יוצרות ויוצרי תוכן מובילים למצעד החיים בין המחנות אושוויץ ובירקנאו, שכוללת גם מסע מרגש בוורשה ובקרקוב דרך חייהן של הקהילות היהודיות שהיו בהן.
המטרה הרשמית היא לספר את הסיפור למיליוני העוקבים שלהם, לשמר את זיכרון השואה ולהנגיש את הפצע המדמם ביותר של העם היהודי - דווקא לקהל שרגיל לצרוך תוכן אחר לגמרי. בפועל, המשמעות רחבה הרבה יותר.
הכותרת
ההשפעה של אירועי 7 באוקטובר על זיכרון השואה | עדי אלטשולר
26:25
אז איך מנגישים את יום השואה?
רבים מבין חברי נבחרת היוצרים - שבאים ממקומות שונים, הן בתוכן שהם מפיקים והן באופיים, נתקלו כעת באתגר שלא הכירו לפני כן - איך מביאים תוכן רציני לעוקבים שרגילים לצחוק, פאנצ'ים וקלילות? "קשה לי מאוד, כי אני מדבר בפאנצ'ים" אומר הסטנדאפיסט מתן פרץ, שמתחזק חשבון טיקטוק עם 373 אלף עוקבים. "פתאום אני צריך להתעסק עם נושא רציני וכואב, ולהתייחס אליו בהתאם לאירוע - אבל זה אתגר שהיה לי חשוב לקחת על עצמי, גם אם זו פינה לא נוחה מבחינתי. דווקא אולי בגלל שזה לא החיבור המיידי שהיית עושה בראש, אני חושב שזה משהו שיכול לעזור".
גם אוהד הנווד, בלוגר טיולים שרגיל להראות בעיקר את המקומות הקסומים של קצה העולם, נתקל בקשיים דומים: "פתאום להראות תוכן שהוא יותר עמוק ורציני, זו דילמה. אבל בסוף אנחנו מביאים את זה מזווית הראייה שלנו שהיא 'קלילה' ונגישה יותר, וזה בסדר כי ככה זה יוצא יותר מונגש לקהל הרחב".
החוויה האישית היא זו שמחברת
פרץ, למשל, לוקח את התוכן שלו לכיוון ההסברה הישראלית ההכרחית גם בימים אלו, בעוד חברי משלחת אחרים מתמקדים בסרטונים שמציגים נקודות מבט על סיפורים קצרים של ילדים שנספו במחנות, שיתוף של רגעי תפילה סמוך לתאי הגזים ולקברי האחים המצמררים, או של תמונות שתופסות במיוחד את העין.
אבל רובם ככולם, משתפים בעיקר את חוויותיהם האישיות מהמסע. קהל העוקבים הרחב והמגוון שלהם מחובר קודם כל לפרסונה שאותם יוצרים מציגים ברשת, לדמות. הם עצמם יודעים את זה והמשלחת נועדה כדי לנצל את הכוח הזה לטובת הסיפור הגדול. יוצרי התוכן עושים שימוש גם ביומני מסע, ולוגים וצילומים עצמיים על רקע המחנות – הכל כדי לחבר את התוכן לקהל שצמא לראות אותם, גם ברגעים פגיעים וחשופים יותר.
בתוך השליחות, לחלקם עולה התהייה האם בסופו של דבר קהל העוקבים שלהם יקבל את הגרסה הרצינית של האנשים שהם מעריצים? אלכס קורוטייב אמנם רגיל להביע רגשות אל מול 360 אלף עוקביו – אך גם הוא מבין שהפעם המצב שונה: "יכול להיות שיגידו שזה לא קשור. גם בטיקטוק וגם כבן-אדם אני מאוד קליל, מה שאנחנו עושים כאן - זה באמת פחות התוכן שלי. אבל זה כן יכול לחשוף אותי לצד אחר ושונה".
לירז עוזרי, שחקנית ויוצרת תוכן, מסבירה כי "מי שרוצה יכול להוריד עוקב, או ללכת לעמוד אחר, זה בסדר. יש גם דברים חשובים וגדולים יותר מקוד קופון. הכוח שלנו בתור יוצרי תוכן ברשתות החברתיות, שזה יופיע לאנשים מול הפנים, וככה לא ישכחו. זו האחריות שלנו. כשאתה פה – אתה מרגיש שאתה חי את זה, ומרגיש שליחות".
בת אל סאנאניס מקייטן, יוצרת תוכן בתחום ההורות, מסכמת: "יש תחושה שהתוכן ברשת רווי בשטויות ובהנאה, שאף אחד לא נכנס לעומק. הסוד הוא לבוא ולהראות לקהל שרגיל לקלילות את העומק, והם נחשפים לעולם שהם לא הכירו בעצמם. זה חשוב להביא לפה יוצרים שזה לאו דווקא העולם שלהם".
מיליוני צפיות ומסר אחד ברור
זו השנה השנייה שבטיקטוק ישראל מוציאים משלחת למצעד החיים, כשבשנה שעברה המשלחת הפיקה עשרות סרטונים שהגיעו ליותר מ-22 מיליון צפיות תוך חודש בלבד. גם השנה ישנם סרטונים שהגיעו למאות אלפי צפיות תוך מספר שעות, במקביל למסע. בעוד שבשנה שעברה היוצרים הגיעו ממקומות שונים בעולם, השנה מתמקדים דווקא ביוצרים מובילים מישראל, כדי לספר את הסיפור – לפני הכל – לקהל צעיר שאסור שישכח אף פרט.
כשמסתכלים דרך העיניים של יוצרי התוכן כל ציור על קיר דהוי, צריף ישן ומחניק מריח עץ חרוך, תמונה דהויה או מיצג מצמרר – הוא גם סיפור שיש לספר, וגם שווה סרטון מרגש. הם מספרים אותו דרך העיניים שלהם, ומצלמים כל מה שנקרה בדרך.
למעט מספר מקומות שיש בהם איסור, הסמארטפונים נשלפים מיד כאילו היו מוכנים תמיד לצילום מעמיק מכל זווית של המקומות שהם בעצמם עדות חיה. מול יוצרי התוכן לא עומדים רק העוקבים שלהם בשלב זה, אלא הזוועות שעברו היהודים בשואה ממש במקומות האלה – הזוועות שהם מסוגלים לראות עכשיו בעיניים – בתקווה שגם הקהל האדוק יצליח להתחבר ולהרגיש את אותם המסרים והמראות.
הכותב היה אורח של טיקטוק ישראל במצעד החיים 2025.
