המירוץ הטכנולוגי לפיתוח רחפנים וכלי טיס בלתי מאוישים חצה מזמן את גבולות המהירות וטווח הטיסה, וכעת הוא מתרכז כולו באמנות החשאיות. בזמן שחברות ביטחוניות ברחבי העולם משקיעות מיליארדי דולרים בפיתוח מערכות יקרות ומסובכות כדי להסתיר כלי טיס מפני מכ"מים או חיישנים תרמיים, חוקרים באוניברסיטת נורת'ווסטרן בארה"ב החליטו לתקוף את הבעיה מהכיוון הפשוט ביותר: הראייה האנושית.
ההסוואה המושלמת
הפיתוח החדש, שזכה לשם "פנטום טוויסט", מציג גישה מהפכנית להסוואה ויזואלית. במקום לנסות לצפות את הרחפן בחומרים יקרים או להשתמש בטכנולוגיות אופטיות מורכבות שמנסות "להקרין" את הרקע, המהנדסים ניצלו את אחת המגבלות המוכרות ביותר של העין האנושית והוא אפקט הטשטוש בתנועה.
מדובר בפריצת דרך של ממש - מרבית הרחפנים בשוק, החל מדגמי הצילום הביתיים של חברת DJI הסינית ועד לרחפנים הטקטיים המשמשים יחידות מיוחדות, מבוססים על תצורת קוואדקופטר, או גוף מרכזי קשיח ונייח, שסביבו מסתובבים ארבעה ולפעמים יותר, רוטורים.
גם אם הפרופלורים עצמם מסתובבים במהירות והופכים כמעט שקופים, הגוף המרכזי נותר סטטי, בולט ומסגיר מייד את נוכחותו של כלי הטיס. ה"פנטום טוויסט" לעומת זאת, משנה את כללי המשחק ההנדסיים.
הרחפן מצויד במנוע יחיד ובמדחף בודד, אך השינוי המהותי הוא שאין לו גוף נייח כלל. בזמן שהפרופלור מסתובב בכיוון אחד, כל המבנה של הרחפן - כולל הסוללות, לוחות החיווט והחיישנים - מסתובב במהירות עצומה של כ-25 סיבובים בשנייה בכיוון ההפוך.
המהירות הזו גבוהה מהיכולת של העין האנושית לעבד תמונות ממוקדות, מה שגורם לרחפן כולו להפוך לסוג של ענן חצי-שקוף וכמעט בלתי מובחן, המתמזג לחלוטין עם הרקע שמאחוריו.
כדי להגיע למבנה הקיצוני הזה, המפתחים הסתמכו על אלגוריתמים של בינה מלאכותית שניתחו כ-20,000 קונפיגורציות שונות של רכיבים. המערכת הממוחשבת פיזרה את רכיבי הרחפן בגבהים ובזוויות שונות, במטרה למנוע מצב שבו הרכיבים יחפפו זה את זה ויצרו צללית כהה בזמן הסיבוב. הבדיקות הראו כי הרחפן הממוקסם מציג רמת נראות הנמוכה פי עשרה מזו של רחפן מסחרי רגיל.
הניסיון להסוות כלי טיס הוא לא חדש
כבר במהלך מלחמת העולם הראשונה והשנייה ניסו צבאות באירופה לצבוע את חלקם התחתון של מטוסים בצבעי שמיים או להשתמש ביריעות צלולואיד שקופות, אך אלו התגלו כיעילות רק בתנאי תאורה ספציפיים מאוד.
בשנות השמונים והתשעים, עם כניסתם של מפציצי החמקן האמריקאיים כמו ה-B-2, הדגש עבר לצורות גיאומטריות חדות וחומרים בולעי קרינה שנועדו להטעות מכ"מים, בעוד שההסוואה הוויזואלית נותרה משנית.
בעשור האחרון, התעשייה בסין ובארה"ב התמקדה בניסיונות לפתח "גלימות היעלמות" אופטיות המבוססות על מטא-חומרים - חומרים מלאכותיים המסוגלים לכופף את גלי האור סביב העצם. למרות ההתקדמות במעבדות, פתרונות אלו מתגלים כבדים מדי, יקרים מאוד ורגישים לשינויי מזג אוויר, מה שהופך אותם לבלתי ישימים עבור רחפנים זעירים.
הרחפן מדגים יכולת הסוואה מתקדמת במיוחד
(Northwestern Now)
הפיתוח הנוכחי מדלג מעל המשוכות הללו ומציע פתרון מכני פשוט וזול יחסית. יחד עם זאת, הדרך לייצור המוני עוד ארוכה. הדור הנוכחי של הרחפן המסתובב עדיין מייצר רעש מכני משמעותי, והחיווט שלו אינו מוסתר לחלוטין. צוות המחקר כבר הצהיר כי השלב הבא יכלול שילוב של חומרים שקופים ומערכות הנעה שקטות במיוחד.
השלכות הטכנולוגיה הזו מרחיקות לכת. בעוד שהחוקרים מדגישים את השימוש האזרחי, כמו מעקב אחר בעלי חיים בטבע מבלי להפריע לשגרת חייהם או בדיקת תשתיות באזורים צפופים, ברור לכל כי שוק הביטחון הגלובלי עוקב בעניין.
היכולת להחדיר רחפן תצפית זעיר לחצר אחורית או למתחם מאובטח, מבלי שאיש מהנוכחים יבחין בכתם החצי-שקוף המרחף מעליהם, עשויה להגדיר מחדש את עולם המודיעין הטקטי והלוחמה האורבנית בשנים הבאות.
