הסמארטפון אולי הפך למוצר צריכה בסיסי, אבל תג המחיר שלו לא ממש השתנה. בדיקה של השוק ב-2025 מגלה פערי רווח מנקרי עיניים לטובת היצרניות, שגורמים לנו לתהות האם אנחנו פראיירים, ולמה סמארטפונים עדיין נמכרים במחירים של מוצרי יוקרה?
בעוד שוק המכשירים המוזלים בחו"ל מציע חלופות מדהימות - החל משוק יד שנייה יעיל, דרך מבצעים על דגמים ישנים יותר וכלה בשוק סמארטפונים מחודשים (refurbished), בישראל אנחנו עדיין נאלצים לשלם מחירים שהם לרוב (למעט אולי באילת) גבוהים מאוד. בדיקה של השוק מחזקת את הטענה: תרבות הצריכה ושיטות השיווק של היצרניות הן שמשאירות את המחירים גבוהים, ולא עלות הרכיבים או הפיצ'רים שאותם המכשירים מציעים.
בארה"ב: מבצעים על סמארטפונים "פשוטים"; בעולם: מכשירי דור קודם במחירים מצחיקים
בארה"ב למשל, מציעה רשת וולמארט סמארטפונים פשוטים של מותגים כמו TCL או נוקיה במבצעים מדהימים, וניתן אפילו למצוא מכשירים חדשים במחירים שנעים בין 20 ל-50 דולר. אם נתרגם את זה לשקלים (לפי שער יציג ממוצע של 3.30 שקלים לדולר), מדובר על מחיר של 66 עד 165 שקלים בלבד. השוק העולמי, במיוחד בסין ובהודו, מציע במחירים מקבילים מכשירים מתקדמים אף יותר, בהם דגמים ישנים (בני שנתיים-שלוש, לא אייפון 4) של שיאומי ורילמי (realme).
והמכשירים האלה, שנמכרים במחירי רצפה, כבר אינם "טיפשים". הם מצוידים לרוב במפרט טכני שהיה שמור למכשירי דגל לפני שנים ספורות: מעבדים בעלי 6 או 8 ליבות; מסכי FHD בגודל 6 אינץ' ומעלה; זיכרון עבודה (RAM) של 4 ג'יגה-בייט ולרוב אפילו 8 ומערכת הפעלה עדכנית (אנדרואיד 14 או גרסה דומה).
בארה"ב למשל, מציעה רשת וולמארט סמארטפונים פשוטים של מותגים כמו TCL או נוקיה במבצעים מדהימים, וניתן אפילו למצוא מכשירים חדשים במחירים שנעים בין 20 ל-50 דולר
במילים אחרות, אפשר לבצע בהם כמעט כל פעולה בסיסית ואפילו מתקדמת: גלישה, אפליקציות חברתיות, ניווט (כולל אפליקציות עדכניות כמו וייז), ושליחת מיילים. כל זאת, במחיר הנמוך מעלות של ארוחה במסעדה לאדם.
אל תטעו - רוב המכשירים האלה לא מאפשרים לכם לשחק בתלת ממד, לצלם באיכות של מצלמה מקצועית או להריץ מודלים של בינה מלאכותית. אבל הם מספיקים בשביל לנווט ליעד, לשלם על הנסיעה, לשלוח וואטסאפ, לשמוע מוזיקה בדרך או לראות סרטון ברשת החברתית האהובה עליכם.
איפה הבעיה העיקרית? בעיקר בעמידות המכשיר - זכוכית מסך פחות משוריינת, גוף מפלסטיק ומהירות טעינה נמוכה. גם מדיניות עדכוני התוכנה לא תמיד מאוד נדיבה ולרוב מסתיימת אחרי שנתיים-שלוש.
4 צפייה בגלריה
שוק המכשירים המחודשים ומכשירי היד 2 הרבה יותר מפותח בחו"ל מאשר בארץ
(צילום: shutterstock)
הצרכנים מצביעים ברגליים
והעולם דווקא מצביע ברגליים. על פי בדיקה ב-Statcounter - אתר שבודק סטטיסטיקות של מערכות הפעלה, אפליקציות ומכשירים - בשנה האחרונה אפל החזיקה כרבע מכלל שוק הסמארטפונים העולמי. סמסונג החזיקה את המקום השני עם כ-19%. שאר היצרניות כגון שיאומי, Oppo ודומותיהן החזיקו את היתר.
גם כאשר עושים את הבדיקה על פי מערכות הפעלה ולא יצרנים, אנדרואיד מחזיקה כ-75% מהשוק העולמי ואייפון רבע. זה מאוד מרשים - אבל אם היו מפלחים את דגמי האייפונים שנספרו - כנראה שהם היו דגמים ישנים יותר, אולי אפילו יותר משלושה דורות אחורה.
ויש עוד נתון מעניין. בעוד המכשירים הפשוטים נשארים זולים, מחירי מכשירי הדגל ממשיכים לשבור שיאים בהשקה, אך חווים ירידת ערך דרסטית בתוך שנה. לפי הנתונים, מכשירי הדגל של היצרניות הקוריאניות והסיניות מאבדים בממוצע 40% עד 50% מערכם בתוך 12 חודשים מרגע ההשקה. או במילים פשוטות - מכשיר ששווק בכ-4,500 שקלים בהשקה, נמכר כשנה לאחר מכן בכ-2,200 עד 2,700 שקלים בממוצע.
בעוד המכשירים הפשוטים נשארים זולים, מחירי מכשירי הדגל ממשיכים לשבור שיאים בהשקה, אך חווים ירידת ערך דרסטית בתוך שנה
רוצים דוגמה? סמסונג גלקסי S24 פלוס, שהושק במחיר שנע בין 4,000 ל-4,500 שקלים - נמכר כיום במחיר של כ-2,500 שקלים. רוצים את ה-S24 אולטרה? זה שנמכר לפני שנה וקצת ב-5,700 שקלים? היום אפשר למצוא אותו בכ-3,000 שקלים.
שלא יהיו אי-הבנות. ה-S25 אולטרה שיצא אחריו יותר טוב מבחינת הנתונים שלו - אבל אולי לא מספיק טוב כדי להצדיק הפרש של 2,000 שקלים. התמקדנו בסמסונג כי מדובר בחברה שמחזיקה כ-50% מהשוק הישראלי לפי נתוני Statcounter. אבל בעולם אתם יכולים לקבל עוד הרבה סמארטפונים מתחרים. למשל מוטורולה (בבעלות לנובו כיום), מכשירי הפיקסל של גוגל, ומכשירי הונור (וואווי בתחפושת לשוק המערבי) וכמובן כל היצרנים הקטנים יותר.
אולי התחרות בחו"ל מסייעת לשמור על המחירים זולים יותר, אבל בכל מקרה גם בארץ יש לנו מכשירים סינים שאפשר לראות עד כמה ערכם ירד. לדוגמה, מכשיר כמו שיאומי 14 פרו שהושק בשנה שעברה במחיר של כ-4,200 שקלים, נמכר כיום בפחות מ-2,500.
כמה באמת עולה להם לייצר?
התופעה הזו מעלה שוב את השאלה: האם מחירו של מכשיר משקף את העלות האמיתית שלו, או בעיקר את התוכנית העסקית של היצרנית לשנה הקרובה? אפל, המותג עם שולי הרווח הגדולים ביותר, עדיין מוכרת את מכשירי האייפון במחירים יציבים יותר, אך גם אצלה ירידות המחירים קיימות, אם כי מתונות יותר.
לצד זאת, האייפון כאמור חושף בצורה הברורה ביותר את הפער בין עלות הייצור למחיר הסופי. ההערכות לשנת 2025 מראות כי שולי הרווח הגולמי של אפל על מכשיר דגל כמו אייפון 17 פרו מקס יכולים להגיע ל-60% עד 70% ויותר. אלה גם שולי הרווח של סמסונג וגוגל וסביר להניח של עוד יצרנים.
כך, אם אייפון 17 נמכר במחיר ממוצע של 1,200 דולר, עלות החלקים וההרכבה שלו מוערכת כיום ב-$350 עד $450 בלבד, כאשר עלות השיווק וההפצה נאמדת בעוד כמה עשרות עד מאה דולרים. המשמעות היא שהעלות הישירה של הרכיבים אינה מהווה אפילו חצי מהמחיר שמשלם הצרכן הסופי.
ההערכות לשנת 2025 מראות כי שולי הרווח הגולמי של אפל על מכשיר דגל כמו אייפון 17 פרו מקס יכולים להגיע ל-60% עד 70% ויותר
בדיקות שוק מעידות כי במכשירי אייפון, ההפרש במחיר בין הדגמים הוא בעיקר ברכיב הזיכרון (לדוגמה, מ-256 ג'יגה-ביטט ל-512 ג'יגה-בייט) ומגיע למאות דולרים, בעוד עלות זיכרון הפלאש (האחסון הפנימי) ליצרן היא פחות מעשירית מההפרש הזה. כלומר, ככל שתקנו אייפון עם יותר זיכרון, אתם בפועל מפסידים יותר כסף.
היצרניות מנסות להתנער, אבל הנתונים מוכיחים אחרת
חברות הטכנולוגיה נוהגות לטעון שעלות המו"פ הגבוהה היא הסיבה למחירים המופקעים. עם זאת, חישוב פשוט מראה שזו אינה הסיבה העיקרית. אם יצרנית משקיעה מיליארד דולר בפיתוח דגם פרימיום, ומוכרת ממנו 50 מיליון יחידות בשנתיים – כמו במקרה של אפל, עלות המו"פ המגולמת בכל מכשיר היא 20 דולר בלבד.
גם אם נוסיף עלויות שיווק, לוגיסטיקה ומכירות, שמוערכות בכ-80 דולר נוספים למכשיר, העלות הכוללת של סמארטפון דגל שמחירו 1,200 דולר עדיין נמוכה משמעותית. בשורה התחתונה: בתוך חצי שנה עד שנה מרגע ההשקה, היצרניות מצליחות לכסות את כלל עלויות הפיתוח, הייצור והשיווק שלהן. לאחר מכן, מרבית המחיר שאנו משלמים הופך לרווח גולמי נקי.
כך או כך, מכשירי הסמארטפון הם כבר לא איזו פיסת טכנולוגיה עתידנית ופינוק, אלא כלי חיוני כמו שהטלפון הביתי היה בזמנו, או אפילו כמו משקפי ראייה. מדובר במוצר צריכה בסיסי, והגיע הזמן שהתמחור שלו ישקף זאת.
4 צפייה בגלריה
אייפון 17 פרו מקס. האייפון חושף בצורה הברורה ביותר את הפער בין עלות הייצור למחיר הסופי
(דניאלה גינזבורג)
בדיוק כמו שרכב או תנור ומקרר הם מכשירי צריכה בסיסיים, גם הסמארטפון הוא כבר לא פינוק, אלא כלי הגישה העיקרי שלנו לשלל שירותים שאנחנו צורכים ביום יום, החל מהבנק, קופת החולים או ביטוח לאומי, וכלה בהעברת בעלות על רכב או קבלת התראות צבע אדום.
המשך הרכישה של מכשירי דגל במחירים מופקעים, רק בגלל תרבות צריכה שהורגלנו אליה על ידי מערכי שיווק מתוחכמים, הוא מה שמאפשר ליצרניות להמשיך להחזיק במחירים גבוהים. הצרכנים צריכים להבין שניתן לנהל חיים דיגיטליים מלאים, הכוללים שיחות וידאו, גלישה, רשתות חברתיות וניווט, גם עם מכשיר שעלותו היא 15% ממחירו של מכשיר דגל.
כל עוד הצרכנים יחשבו שרק מכשיר "אולטרה פרו מקס" יכול לענות על הצרכים שלהם, נמשיך לשלם את המחיר המלא עבור מכשיר שאת עלות ייצורו הישירה כיסינו כבר מזמן.
