מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת צבן, ממושב טל שחר.
בצילום: אלון (48), רות (47), שרי (21), אריאל (15), אביב (13). מחוץ לתמונה: יונתן (23), נגה (19).
טל שחר? אלון: הגעתי לפה בתור ילד מירושלים. זה היה חלום של אבא שלי שרצה להיות חקלאי ולגור במושב. הוא חיפש כל השנים ומצא את המשק שבשנות ה-80 היה די זול לקנות. הוא מכר דירת 2 חדרים בירושלים וקנה משק שלם. היום משק כזה יכול להגיע ל-10 מיליון שקל. אני אהבתי את החיים מחוץ לעיר והתחברתי לחצר ולחקלאות. אנחנו ארבעה אחים ואני ואחותי הצעירה גרים במשק, ליד ההורים. למעשה אנחנו גרים בבית שבו גדלתי כי ההורים אמרו ׳לך יש משפחה גדולה - קח את הבית׳ ובנו יחידה קטנה מאחורה״.
איך הכרתם? רות: ״אני מצפון פינלנד. אחי הגדול היה מנהל בית ספר בכפר קטן בלפלנד והגיע לישראל ליצור קשרי ידידות עם בית הספר של טל שחר וכך הכיר את אבא של אלון והם נהיו חברים. אחרי הצבא אלון הגיע עם חבר לטייל בסקנדינביה ואחי חיבר בינינו שאכיר להם את הסביבה. אני הייתי אז סטודנטית ופתאום נחתו עליי שני בחורים ישראלים״.
אלון: ״יום לפני שהייתי אמור לעזוב התחלנו אחד עם השני וחזרתי אליה לעוד יומיים. חזרתי לארץ ואחרי שבועיים חזרתי אליה. היינו בקשר לונג-דיסטנס איזה שנתיים״. רות: ״אני זוכרת שהייתי שולחת מיילים לעבודה של אבא שלו כי לא היה לו אז עוד מייל. מאוד אינטימי״. אלון: ״היא סיימה במהירות את התזה ועלתה לארץ״.
ישראל? רות: ״זה מהפך בחיים. בהרבה דברים זה שוק תרבותי. בשנים האחרונות אני מרגישה יותר ישראלית אבל עדיין יש דברים שאני לא מצליחה לשנות. למשל קרה לי כבר שהגעתי לביטוח לאומי בבוקר וחיכיתי בלי לדבר ופשוט סגרו את המשרדים בשלב מסוים ואף אחד לא קרא לי. המשכתי לחכות עם המספר ואלון צחק עליי. או שאני עם הרכב בכניסה לאיילון ויכולה לחכות שעה כי כל הזמן נכנסים מהצד. אבל אני מאוהבת בישראלים כי יש פה אהבת אדם בחינם וחוויתי את זה הרבה פעמים. בסיטואציות דומות בפינלנד לא כל כך בקלות יבואו לעזרתך. פה אנשים זרים באופן טבעי פותחים את הלב ועוזרים״.
קיץ? רות: ״אני אוהבת את השמש דווקא. הרבה יותר קשה לי בחורף. זה מצחיק אבל בפינלנד יש בידוד בבתים ויש חימום תת-קרקעי ואתה לא מרגיש כלום. פה הקור נכנס לתוך הבית ואני סובלת״. אלון: ״גרנו 4 שנים בפינלנד, קר שם״.
פינלנד: ״למדתי שם ביולוגיה וגרנו שם עם 3 ילדים. מזג האוויר קשה מאוד אבל בעיקר החושך. בצפון פינלנד יש 4 שעות אור ביום. אתה יוצא בחושך והשמש זורחת בין 10:00 ל-14:00. זה כיף, השקט והסבלנות, אבל עבור מי שגדל בישראל חסר קצת רעש וזה שאנשים פתוחים בשיחות. בפינלנד אתה יכול להכיר מישהו שנים ולא לדעת עליו כלום. אין כמעט שיחות אישיות. עוד הבדל בין פינים לישראלים הוא שזה ׳בערך׳, לנו זה מספיק. לפינים אם זה לא מושלם, אז זה בעיה. קשה לדבר עם הפינים אנגלית כי הם לא מרגישים שהם יודעים 100 אחוז, הם מתביישים לפתוח את הפה. אנחנו עם שתיים וחצי מילים באנגלית מרגישים שזו שפת אם״. רות: ״זה משהו שהייתי רוצה ללמוד. לדעת לשחרר, לזרום כמוכם״.
מה את עושה? רות: ״עבדתי עד לא מזמן בשגרירות פינלנד כנספחת תרבות, תפקיד מאוד מעניין. אבל זה היה כבד מדי, הנסיעות והאירועים בערבים. זה מתאים לרווקה תל-אביבית. עכשיו אני עוזרת בעסק המשפחתי שלנו ׳עיזה פזיזה׳ וגם התחלתי ללמוד על יין ונטענו כרם קטן. זה הבייבי החדש שלנו. אנחנו עושים הדרכות, סיור וטעימות של יינות מיקבי האזור וסדנאות של התאמת גבינות ליין. הבציר הראשון שלנו צפוי ב-2027 ולליין קראתי ׳מואב׳ כי אני רות״.
עיזה פזיזה? אלון: ״אנחנו עושים חקלאות תיירותית. יש לנו דיר עיזים קטן ואקולוגי. הן יוצאות כל יום למרעה ויש לנו פעילות מסביב. מגיעות קבוצות להתארח וליהנות מהתוצרת, אנחנו עושים סיורים וארוחת טעימות של גבינות וגם סדנאות להכנת גבינות. אני גם עושה קורסים קצת יותר מקצועיים על גבינות. בזכות התיירות אנחנו מצליחים לקיים חקלאות של פעם ולהחזיק את דיר העיזים. יש לנו מעדנייה ואנשים גם באים לאכול. יש בחודש הזה פסטיבל קולינרי במטה יהודה והכנסנו את הסדנאות של רות״.
עובדים? אלון: ״היום זה האתגר הגדול. אנשים פחות מחפשים עבודות פשוטות במירכאות וכולם רוצים משכורות יותר גבוהות ואני מוצא את עצמי מתמודד עם רמת שכר שהולכת ועולה ועם קושי למצוא עובדים״.
מצב כלכלי? אלון: ״אנחנו לא טסים כל שנה לחו״ל, אבל יש לנו לתת לילדים מה שהם צריכים. הפרנסה פה זה רכבת הרים, בטח בשנים האחרונות, אבל בתקופות שיש רציפות ואתה עובד כמו שצריך אפשר להתפרנס. בכל מקרה זה כנראה תמיד יהיה אתגר״.
בילוי? רות: ״קשה להוציא אותו לחופש כי הוא כל כך דואג לעיזות. היינו בקפריסין וכל הסופ״ש הוא היה בטלפון ודאג לעיזה שהייתה חולה. סימסתי לחברה שאני לא מאמינה שאני לא מקנאה באישה אחרת אלא בעיזה״.
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: [email protected]
