בית המשפט למשפחה בבאר שבע דחה עתירה שהגישה אישה לקבלת חצי מדירת בן זוגה לשעבר, שעימו ניהלה קשר למשך כעשור. בפסק הדין שפורסם לאחרונה השופטת אפרת שהם דליות אמנם קיבלה את טענתה שהשניים היו ידועים בציבור, אבל לא הוכחה כוונת שיתוף בנכס.
בני הזוג הכירו ב-2011, כשהגבר עוד היה נשוי לאחרת. לאחר כשנתיים נקנתה הדירה על ידי הגבר ואשתו תמורת 1.4 מיליון שקל ונרשמה על שמם בחלקים שווים. באותו החודש מכרה האישה את חלקה בנכס לגורם שלישי. במהלך 2016 הם התגרשו ולאחר כשנתיים קנה הנתבע את חצי הדירה מאותו צד ג' - וכולה הועברה על שמו בטאבו.
במהלך 2021, לאחר כעשור של זוגיות, נפרדו בני הזוג ובאפריל 2022 הגישה האישה את התביעה לקבל חצי מהדירה. לטענתה השניים היו בגדר ידועים בציבור שגרו יחד במשך כל תקופת הזוגיות, והייתה ביניהם הבנה שהנכס שייך לשניהם.
הגבר כפר בגרסתה וטען שהם החלו לגור יחד רק לאחר גירושיו מאשתו ב-2016, וגם אז - היה זה לפרקי זמן קצרים בלבד שלוו במתחים ובפרידות חוזרות ונשנות מצד התובעת, כך שאין לראותם כידועים בציבור. הוא התעקש שמדובר בתביעת סרק רוויית סילופים שאינה מבוססת, ועליה להידחות.
בנוגע להגדרה כידועים בציבור פסקה השופטת שהם דליות על דרך האמצע: מצד אחד, על התקופה שלפני גירושי הגבר היא קבעה שאין הוכחה שהצדדים אכן גרו יחד, ומשכך אין להחשיבם אז כידועים בציבור. מנגד, בגין התקופה שלאחר הגירושים - הרי שאין מחלוקת שהם עברו לגור יחד וניהלו משק בית משותף, וב-2017 הגבר אף ביקש מזוגתו שתחתום על הסכם ממון. יתרה מכך, באותה תקופה הוא קנה טבעת במטרה להציע לה נישואין, מה שמלמד על כוונה לקשור גורל כמו בעל ואישה.
עו"ד ניצה כהןלסיכום נפסק שהשניים היו ידועים בציבור החל מ-2016 ועד לפרידתם ב-2021. חרף זאת נקבע שאין לאישה זכות לקבל חצי מהדירה, מאחר שלא הוכחה כוונת שיתוף ספציפי לגביה.
השופטת הדגישה כי במהלך עדותה הודתה האישה שנושא רישום הדירה על שם הצדדים שווה בשווה כלל לא עלה על הפרק בתקופת הזוגיות: "בהינתן כי מערכת היחסים של הצדדים ידעה משברים, ניתן להניח שנושא רישום הדירה היה אמור לעלות על סדר היום".
עוד נכתב בפסק הדין כי מעדות האישה עלה שב-2017 היא ביקשה לרכוש לעצמה דירה במסגרת פרויקט "מחיר למשתכן" - הנועד למחוסרי דיור, מה שמדבר בעד עצמו: היא לא באמת ראתה עצמה בזמן אמת כבעלים על 50% מדירת בן הזוג שלה.
אינדיקציות נוספות להיעדר כוונת שיתוף נמצאו בעובדה שהאישה לא הוכיחה שנשאה במשכנתה על הדירה, או שניהלה חשבון משותף עם בן זוגה. לפיכך השופטת דחתה את התביעה, אולם ללא חיוב האישה בהוצאות משפט, "בהינתן התנהלות הנתבע ומשמצא להרחיב היריעה שלא לצורך".
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד עינב וקנין חימי
• ב"כ הנתבע: עו"ד איתן שלו סולקין
• עו"ד ניצה כהן עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
