כשמדברים על "הפתעה לטובה", צריך לזכור שהגירעון בתקציב הממשלה לכל 2024 הגיע לסכום אסטרונומי של 136 מיליארד שקל. נכון שבניגוד לתחזיות, מדובר ב-6.9% "בלבד" מהתוצר המקומי השנתי, אך גם נתון זה הוא שיא של עשרות שנים, להוציא שנת קורונה אחת,2021. הסכום גבוה בכ-7 מיליארד שקל ממה שאושר בתקציב המקורי במרץ אשתקד; הפרצה מתמקדת כל כולה בהוצאות הממשלה בחו"ל, שחרגו בהרבה – יותר מ-12 מיליארד שקל – מהמסגרת שאושרה כאמור לפני שנה. החריגה בגירעון בקניות בחוץ לארץ מקורה ברכישות אמצעי לחימה בהולות מצד אחד ובעיכובים בהעברת הסיוע האמריקני מצד שני.
אם נתמקד בתקציב המקומי בלבד, שמהווה כ-6% מהתוצר המקומי, התמונה תהיה אופטימית יותר: ההכנסות המקומיות, רובן ככולן ממיסים ואגרות, הפתיעו לטובה. בתקציב ל-2024 אושרו הוצאות מקומיות ב-579 מיליארד שקל, ובפועל הוצאו 602 מיליארד שקל, גידול לא חזוי של 23 מיליארד שקל. מנגד, ההכנסות המדינה עלו על התחזית ב-30 מיליארד שקל: ההכנסות ממיסים ישירים (הכנסה, רכוש וחברות) ועקיפים (מע"מ ומכס) עברו את התחזיות ב-8.5% – ללא ספק עדות לחוסנו של המשק הישראלי.
סך כל תקציב מערכת הביטחון הסתכם אשתקד בכ-170 מיליארד שקל, שמהווים יותר מ-8.5% מהתוצר המקומי. ב-2022 הוציאה ישראל על ביטחון רק כ-3.5% מהתוצר המקומי, הרבה פחות ממחצית ההוצאה ב-2024. ההפרש, אומרים באוצר, מציין את עלות המלחמה: מאוקטובר 2023 עלתה המלחמה כ-126 מיליארד שקל, מהם 100 מיליארד שקל ביטחון ישיר ועוד 26 מיליארד שקל להוצאות אזרחיות ולתשלומי פיצויים.
עם כל החשיבות של הסיוע האמריקני – שהיקפו המדויק לא נמסר בדיווחי האוצר – מימון מלחמת חרבות ברזל הוטל, מוטל ויוטל בעתיד על כתפי הכלכלה הישראלית. מדובר בנטל כבד למדי: החשב הכללי באוצר גייס אשתקד באג"ח ממשלתיות כ-170 מיליארד שקל, מתוכם כ-141.4 מיליארד שקל בישראל (נטו, אחרי פירעון חובות ישנים) וכ-25.3 מיליארד שקל נטו בחו"ל. מדובר בגיוס של עשרות מיליארדי שקלים יותר מהנחוץ למימון הגירעון השוטף, במטרה ליצור חגורת ביטחון ליום סגריר. כיצד השפיעו גיוסים גדולים אלו על היחס בין החוב הממשלתי לתוצר המקומי נדע רק עם פרסום הודעה מוסמכת מטעם החשב הכללי, אך נראה שהקו האדום, בדמות יחס של 70% בין החוב לתוצר, לא נחצה בשנה החולפת.
נתוני הסיכום של התקציב ל-2024 מחייבים פרגון למשרד האוצר, גם מפי מבקרים כמוני. הרי לו היו הגירעונות בתקציב גבוהים מהצפוי, הייתה אצבע מאשימה מושטת לכיוונו. עם זאת, האם ניתן היה להגיע לתוצאות טובות יותר, נוחות יותר? בהחלט. תמיכות וקצבאות לקבוצות אינטרסים ולכיבודים פוליטיים של מפלגות הקואליציה בכלל ושל המפלגות החרדיות בפרט העלו את הגירעון ב-12 מיליארד שקל לפחות. בלי הנדיבות המיותרת הזו, המשולמת מכיס האזרח העובד, אפשר היה לסכם את גירעון 2024 ב-6.5% מהתוצר המקומי, וכאן כל עשירית האחוז חשובה.
לא מיותר להזכיר שגם ל-2025 מתוכננת הוצאה ביטחונית כבדה ביותר של 120 מיליארד שקל לפני הסיוע האמריקני – אלא אם במהלך היממות הקרובות יוסכם על שביתת נשק והחזרת החטופים. לבל נשלה את עצמנו: רק כך יוכל המשק לנשום לרווחה ולשוב למסלול הצמיחה והשגשוג.
