הטלוויזיה השתלטה על הכדורגל. סכומי העתק והנתח ההולך וגדל של דמי זכויות השידור מסך ההכנסות הכולל של המועדונים יצרו מתח בין טובת הענף מבחינה מקצועית לבין האינטרס הכלכלי-מסחרי של המועדונים. מצד אחד הדבר מגדיל הכנסות, שבסוף גם משפרות אספקטים מקצועיים של הענף, ומצד שני זה בא פעמים רבות על חשבון הדברים שמעניקים לכדורגל את הערך הרב שהוא מייצר, ובפרט - על חשבון האוהדים.
ההכנסות מזכויות שידור הפכו למקור הכסף העיקרי של מועדוני כדורגל באירופה, וחלקן מסך כל ההכנסות הולך וגדל. לפי אתר STATISTA, ההכנסות משידורי המשחקים ב-2024 עמדו על 41 מיליארד דולר. מתוך סך כל ההכנסות, שכוללות גם מכירות מרצ'נדייז וכרטיסים, מדובר על 73%. ב-2022 עמדו ההכנסות משידורי משחקים על 32.5 מיליארד דולר, ועל 70% מסך כל ההכנסות.
חוזים שמנים
חוזי זכויות השידור שוברים שיאים בשנים האחרונות. הדוגמה המובהקת ביותר היא הפרמייר-ליג, שחוזי זכויות השידור שלה הם שמנים גם ביחס לענפים אחרים. לאחרונה פורסם כי בחוזה האחרון שנחתם לשנים 2028-2025, ההכנסות של הליגה מזכויות שידור יגדלו ב-17%, ויעמדו על 12.25 מיליארד פאונד, לעומת 10.5 מיליארד פאונד בחוזה הקודם. הגידול הזה, כך דווח, מגיע בעיקר מרשתות שידור מחוץ לבריטניה, ולראשונה ההכנסות משידורים מעבר לים עברו את ההכנסות משידורים מקומיים.
סכומי העתק שמוציאים מועדונים אנגלים בשנים האחרונות הם אינדיקציה טובה שממחישה את הגידול המטורף בהכנסות, במיוחד ביחס לשאר הליגות הבכירות (ספרדית, איטלקית, גרמנית וצרפתית). לפי אתר STATISTA, מועדוני הפרמייר-ליג הוציאו 2.5 מיליארד אירו על רכש ב-2024. לעומת זאת, מועדונים באיטליה הוציאו 1.12 מיליארד אירו, בצרפת 825 מיליון אירו, בגרמניה 678 מיליון אירו ובספרד 594 מיליון אירו. הפרמייר-ליג משאירה אבק לליגות המתחרות באירופה, וברור שהמשתנה העיקרי שמסביר את זה אלה חוזי זכויות השידור שלה.
בליגות הבכירות האחרות באירופה הסכומים אמנם קטנים יותר בהשוואה לאנגליה, אך עדיין עומדים על סכומים אדירים של מיליארדים. החוזה של לה ליגה (הליגה הספרדית), שנמצאת במקום השני אחרי הפרמייר-ליג, עומד על כ-5 מיליארד אירו מעונת 2022/23 ל-2026/27, הליגה האיטלקית מכרה את זכויות השידור שלה בין 2024 ל-2029 ב-4.5 מיליארד אירו.
יותר פציעות
זכייניות השידור רוצות יותר משחקים, וסכומי העתק שהן משקיעות בענף מאפשרים להן ללחוץ על המועדונים להגדיל את כמות המשחקים. יותר משחקים אומר יותר זמן שידור, ויותר זמן שידור אומר יותר זמן שבהם הצופים חשופים לפרסומות. אך למהלך הזה יש מחיר: השחקנים נאלצים לשחק בתדירות גבוהה יותר, וזה מוביל לעלייה חדה בפציעות.
לפי אתר premier injuries, שעוקב אחרי פציעות שחקני הליגה האנגלית, בעונה שעברה כמות הפציעות גדלה ב-11% מהעונה שעברה. לפי סקירת האתר, ניתן לייחס לגידול הזה סיבות רבות, אך "לוח זמנים קשוח ודרישות פיזיות גבוהות יותר תרמו משמעותית לגידול במספר השחקנים הפצועים". רודרי, קשרה של מנצ'סטר סיטי ונבחרת ספרד, וזוכה כדור הזהב, שיחק בעונה שעברה 63 משחקים. בתחילת העונה הוא הספיק לשחק שלושה משחקים בלבד לפני שנפצע ברצועה הצולבת בברך ליותר מחצי שנה. לשם השוואה, בעונת 2000/01, באליפות של רומא, הכוכב הגדול שלה פרנצ'סקו טוטי שיחק ב-41 משחקים בלבד בכל המסגרות, כולל בנבחרת איטליה.
אגדת הכדורגל תיירי הנרי התייחס לנושא בספטמבר בפאנל באולפן ליגת האלופות של CBS: "אני חושב שבשבילנו, ל-CBS, זה מדהים לדבר על יותר משחקים. יש פה 'אבל' עבורי, במיוחד כי אני הולך לעמוד על הקווים ולהיות מאמן. יש יותר מדי משחקים. יותר מדי. כשחקן לשעבר, אני לא יודע איך החבר'ה יעשו את זה. כפרשן - אני מת על זה. כשחקן לשעבר וכמאמן, זה פשוט יותר מדי משחקים".
שטרום גראץ נגד ג'ירונה
אבל גם אם נניח לעומס הגובר שיש על השחקנים וכמות הפציעות המאמירה, הגדלת כמות המשחקים פוגעת בערך של כל משחק בפני עצמו והופכת משחקים רבים לפחות משמעותיים. בעונה הנוכחית, למשל, הושק הפורמט החדש של ליגת האלופות עם יותר קבוצות ויותר משחקים. שלב הבתים הוחלף בפורמט של ליגה, והוכנס עוד שלב פלייאוף בין שלב הליגה לשמינית הגמר.
שינוי הפורמט הוריד מתח מהמשחקים הראשונים, והוא נבנה רק במחזורים האחרונים כשהתבררו מיקומי הקבוצות והסיכויים להעפיל לשלבים הבאים. כשכמות הנקודות בקופה גדלה, אז אפשר לתקן כל טעות, וכל משחק הופך לפחות משמעותי.
5 צפייה בגלריה
לאמין ימאל חולף על פני קולאסינאץ' וקרנזקי בדרך לכבוש שער במחזור האחרון של שלב הליגה בליגת האלופות
(צילום: REUTERS/Nacho Doce)
וזה לא שלוח המשחקים מתמלא במשחקים מעוררי עניין: במהלך שלב הליגה שוחקו משחקים רבים בין שתי קבוצות מהדרג הרביעי, והיו הרבה מפגשים שנראו לא שייכים ברמתם לצ'מפיונס ליג, ולעתים נראו כאילו שוחקו בקונפרנס ליג (המפעל השלישי בחשיבותו). יש מי שאהב את הפורמט החדש, אבל קשה לטעון שטובת הענף מחייבת להכניס לליגת האלופות משחקים כמו שטורם גראץ (אוסטריה) נגד ג'ירונה (ספרד).
דמי מינוי יקרים
הכנסה נוספת שיש לזכייניות השידור מכדורגל היא דמי המינוי שהן גובות מהצופים, וישראל במקרה הזה היא דוגמה טובה. אוהדים נדרשים לשלם בין 86.9-79 שקל מדי חודש עבור מינוי לערוצי טלוויזיה סגורים כמו ספורט 4-1 של צ'רלטון. yes, למשל, ייקרה את דמי המינוי בכ-5% לקראת היורו האחרון, ובעוד 3.1% רק השבוע - לעלות של מאה שקל.
האוהדים נותרים בלי הרבה ברירות אלא לשלם את מה שדורשת צ'רלטון, שלמעט המשחק המרכזי משדרת את כל משחקי ליגת העל. אוהדים שלא יכולים להרשות לעצמם מינוי כזה, כמו חיילים, סטודנטים או צעירים, נאלצים לחפש שידורים פיראטיים באינטרנט או פשוט לוותר על הצפייה במשחק. בטווח הרחוק – החלטות כאלה שמגדילות הכנסות בטווח המיידי, מרחיקות מהמשחק את הדור הבא של אוהדי הכדורגל שקריטיים להמשך הצלחתו של הענף בעשורים הבאים.
הערוצים של צ'רלטון לא משדרים רק את משחקי ליגת העל. הם משדרים גם את משחקי הפרמייר-ליג, חלק ממשחקי הליגה האיטלקית, הגביע האנגלי והספרדי, הליגה הגרמנית, האירופית, ההולנדית, הארגנטינאית, הליגה האנגלית השנייה ואת גביע הליברטדורס. גם רוב משחקי היורו שודרו בערוצי ספורט 4-1. רבים טוענים כי צ'רלטון היא מונופול שידורים ומחיריה גבוהים בשל כך, וגופי השידור נוהגים לייקר את חבילותיה מדי שנה או שנתיים – לטענתם בשם עלויות כבדות.
שעות לא נוחות
השליטה של ערוצי הטלוויזיה בליגות לא משפיעה רק על הצופה בבית. קביעת שעות המשחקים לפי מה שמתאים לערוצים עשויה לפגוע בכמות האוהדים שבאים למגרשים ובעיקר בצעירים – אולי נתח הקהל החשוב ביותר לעתיד הענף. בלי לאפשר לילדים לנכוח במגרש, לחוות את האווירה ולהתחבר לקבוצה, כמות האוהדים שתבוא למגרשים תלך ותקטן.
המשחק המרכזי בליגת העל הוא דוגמה טובה: הטלוויזיה רוצה לשדר את המשחק בפריים-טיים, והוא לרוב משוחק בימי ראשון או שני בסביבות השעה 20:30. עבור האוהדים בבית זו שעה נוחה, אבל עבור אלה שבאים למגרשים וצריכים לפעמים לנסוע יותר משעתיים למגרשים זה לא תמיד מתאים - במיוחד לילדים ובני נוער שצריכים לקום למחרת לבית הספר.
אבל זה לא רק המשחק המרכזי, שאפשר לקבל את הרעיון שראוי לשדר אותו מאוחר. בהשוואה לשאר העולם, בישראל משחקים כמות גדולה של משחקים בשעה מאוחרת. 57% מהמשחקים בליגת העל משוחקים אחרי 19:30. בפרמייר-ליג, הלה ליגה והסרייה א', משוחקים 40% מהמשחקים אחרי 19:30. יש שורה של סיבות לכך, כמו למשל קהל דתי או שחקנים שמעדיפים לא לשחק בשבת, אבל גם אינטרסים כלכליים משחקים פה תפקיד.
בשנים האחרונות יש גידול בכמות האוהדים שבאים למגרשים בישראל, אבל הדבר מוסבר בעיקר באצטדיונים החדשים והמשופצים שקמו בישראל בשנים האחרונות, ובמיוחד בנהירה הגדולה לסמי עופר בעונות האליפות של מכבי חיפה. ואולם, אין נתונים על כמות האוהדים שמעדיפים להימנע מהנסיעה בשעה מאוחרת למגרשים. מהגידול הזה נהנים בעיקר המועדונים הגדולים, קבוצות קטנות נהנות ממנו פחות.
ב-2021 פורסם ב-ynet כי המינהלת קיימה ישיבה בנושא: "המצב הוטב בשנים האחרונות, אבל אנחנו מחפשים נוסחה שתחזיר את הצעירים למגרשים", הסבירו במינהלת. "ילדים ביציעים גם יובילו לקהל פחות אלים. מעמד הליגה הולך ופוחת כי אין דם חדש, ואנחנו חייבים שייערכו בשבת גם משחקים מוקדמים של הגדולות".
בלי לאפשר לילדים להגיע למשחקים בשעות סבירות ולחוות את האווירה המיוחדת שהכדורגל יודע לייצר, עתיד הענף מוטל בספק. הכסף מהטלוויזיה אמנם מזרים חמצן לענף, אבל בדרך הוא משנה את אופיו. ככל שהשיקולים המסחריים ממשיכים להשתלט על המשחק, כך הולכת ונשחקת החוויה הספורטיבית – גם עבור השחקנים וגם עבור הצופים. המועדונים שמחים להגדיל הכנסות, אך מחיר ההתמכרות לכסף הטלוויזיוני עלול להיות אובדן הקסם שהפך את הכדורגל למשחק הפופולרי בעולם מלכתחילה.
