ועידת העתיד - גם בגלל הרוח
(צילום: סנטרל הפקות)
חוקר ההשכלה הגבוהה והחינוך והמדען הראשי לשעבר, פרופ' עמי וולנסקי, הסופר וד"ר לפילוסופיה, יניב איצקוביץ' ורקטורית האוניברסיטה הפתוחה איריס שגריר השתתפו בצהריים (יום שני) בפאנל שעסק בלימודי מדעי הרוח בוועידת "העתיד של המדינה" של ynet, "ידיעות אחרונות" האוניברסיטה הפתוחה.
בשיחתם עסקו אנשי האקדמיה בלקחים החשובים שאפשר להפיק מחקר ההיסטוריה ועל הרחבת האופקים שמביאים איתם לימודי ספרות, אמנות ועוד – החשובים לא פחות מפיתוחים טכנולוגיים לבניית חברה משגשגת ובריאה.
פרופ’ (בדימוס) עמי וולנסקי, חוקר השכלה גבוהה ומדען ראשי לשעבר, הציג בפתיחה נתונים עגומים: "במהלך 17 שנים התחום התכווץ בשישית. זה לא רק פילוסופיה – גם מדעי היהדות, היסטוריה ותחומים נוספים. הצעירים נמשכים ל'מדעי הכסף', ומערכת החינוך מתגמלת בתי ספר על שיעור הזכאות לבגרות ולא על טיפוח חשיבה ביקורתית".
המגמה הזו, לדבריו, שוחקת את הבסיס התרבותי של החברה: "מעולם לא קם בית ספר למדעי הרוח. יש בתי ספר להנדסה, לטכנולוגיה, אבל לא לרוח. זה עניין של תודעה ציבורית. וכששר החינוך מודיע על השקעות עתק במתמטיקה, אף אחד לא שומע קול דומה על ההיסטוריה או הפילוסופיה".
מנגד, יניב איצקוביץ – סופר וד"ר לפילוסופיה – סירב להצדיק את קיומם של מדעי הרוח דרך קשר עקיף להייטק או לעולם העבודה. "הפילוסופיה היא מלכת המדעים, ויש לה ערך בפני עצמו", אמר. "לספרות יש ערך בפני עצמו. היא לא צריכה להתנצל בפני תחומים אחרים. בלי מדעי הרוח, השפה שלנו ענייה יותר – והגבולות של השפה הם הגבולות של העולם שלנו".
איצקוביץ הזהיר מפני דמוקרטיה "שטחית" הנובעת מבורות: "עבור רבים, דמוקרטיה היא רק הכרעת רוב. בלי ללמוד את הובס, לוק או מונטסקייה – אי אפשר להבין שזו תפיסה מסוכנת. כך החברה מאבדת את עצמה".
פרופ’ איריס שגריר, רקטורית האוניברסיטה, הדגישה שהמטרה איננה להפוך כל ישראלי לבוגר מדעי הרוח, אלא לשלב את הערכים ההומניסטיים בתוך כל תחום לימודים: "אנחנו לא רוצים טכנוקרטים. גם מהנדסים, רופאים ומשפטנים צריכים בסיס הומניסטי שיטפח חשיבה ספקנית, מוסר ושוויון. בלי מדעי הרוח – אין חדשנות". היא הזכירה כי כבר בימי הביניים הוגדרו מדעי הרוח כ'"אמנויות החופשיות", משום שהם פותחים בפני האדם אפשרויות חדשות לחשוב וליצור.
עם זאת, שגריר הדגישה שהשינוי חייב להתחיל כבר בבתי הספר: "היסטוריה של עם ישראל, למשל, לא יכולה להילמד רק מטקסטים יהודיים. כדי להבין זהות צריך להיחשף גם למבט של תרבויות אחרות. כאן, במזרח התיכון, יש לנו סביבה עשירה ומורכבת שמאפשרת בדיוק את זה. תלמידים שנפתחים לטקסטים זרים מתמודדים עם שאלות זהותיות עמוקות הרבה יותר".
וולנסקי הציע פתרון מעשי: הקמת בתי ספר ייעודיים למדעי הרוח, בדומה למגמות הטכנולוגיות. "זה אולי מנוגד לרוח התקופה, אבל צריך לייצר את זה. בני נוער כן מתעניינים, רק צריך לתת להם מסגרת".
איצקוביץ סיים באופטימיות: "מוקדם להספיד את הספרות. בכל הארץ אני רואה סדנאות והרצאות מלאות על ניטשה או ויטגנשטיין. אנשים צמאים לעומק. העולם אולי נע בין גלילה אינסופית בטלפון לבין הרצאות עומק, אבל המדע הזה תמיד יפגוש אותנו, גם אם לא נרצה".
