הערת אזהרה שווה במעמדה לשעבוד שהוטל עקב חוב למדינה - כך נקבע לאחרונה באופן תקדימי בבית המשפט העליון. השופטות רות רונן ודפנה ברק-ארז פסקו כי הערת אזהרה שרשמה אישה על דירה שקיבלה במסגרת הסכם גירושים, תגבר על שעבודים מאוחרים שהוטלו על הנכס עקב חובות של הבעל למדינה. בדעת מיעוט נותר השופט נעם סולברג, שסבר כי ההערה אינה בתוקף שעה שנרשמה בניגוד לצו שיפוטי ומכאן ששעבודי המדינה גוברים.
ביוני 2016 חתמו בני הזוג לשעבר על הסכם גירושים שקבע שדירתם בקריית אתא תועבר במלואה על שם האישה. בינואר 2017 הגיש נושה של הבעל תביעה נגדו, ובמסגרתה הוחלט להטיל על הדירה צו איסור דיספוזיציה (העברת זכויות). יומיים בלבד לאחר מכן, חרף הצו, רשמה האישה הערת אזהרה על הנכס מכוח הסכם הגירושים.
במקביל התנהל נגד הבעל הליך פלילי שבמסגרתו הוטל עליו קנס בסך מאות אלפי שקלים. בנוסף רבצו כנגדו חובות מס גבוהים. מאחר שהוא לא פרע את מלוא חובותיו נרשמו על הדירה במהלך שנת 2020 שעבודים לטובת המרכז לגביית קנסות ומס הכנסה חיפה.
במצב שנוצר עלתה השאלה איזו מהזכויות בדירה גוברת: זו של האישה מכוח הערת האזהרה שנרשמה ב-2017, או שמא של המדינה, מכוח השעבודים שהטילה על הנכס במהלך 2020? את האישה ייצג בעליון עו"ד אלדד בן הרוש ובא כוח המדינה היה עו"ד רועי כהן.
שופטות הרוב, רונן וברק-ארז, קבעו באופן תקדימי שהערת אזהרה על נכס היא למעשה שוות מעמד לשעבוד המוטל מכוח סעיף 11א(2) לפקודת המסים (גבייה). נקבע שבשל מאפייניה הייחודיים של הערת האזהרה - ובפרט היותה חשופה לעיני כול וכפועל יוצא מכך יכולתה "לאותת" לנושים אחרים על התחייבויות קודמות בנוגע לנכס – מוצדק להכיר בה כשעבוד לצורך הסעיף האמור.
בהקשר לכך הדגישה השופטת רונן שההערה לטובת האישה אמנם מנוגדת לצו איסור הדיספוזיציה שהוטל על הדירה באותה נקודת זמן, אלא שמאוחר יותר, ובטרם הוטלו השעבודים מטעם המדינה, הצו בוטל באופן שמכשיר אותה בדיעבד. יוצא שבעת רישום השעבודים הערת האזהרה לטובת האישה כבר הייתה בתוקף, כך שהיא גוברת עליהם.
על זאת הוסיפה השופטת ברק-ארז כי לשיטתה רישום הערת אזהרה כלל אינו נחשב ל"דיספוזיציה", וממילא רישומה אינו מהווה הפרה של הצו. יתרה מכך, גם בהנחה שנפל פגם ברישום ההערה – לכל היותר יש לקבוע שהיא תהיה משוללת תוקף כלפי נושה הבעל, שלטובתו ניתן הצו, ולא בתחרות הזכויות שבין האישה והמדינה.
השופט סולברג, לעומתן, סבר שהערת האזהרה נעדרת תוקף שעה שנרשמה בזמן שעמד בתוקפו צו איסור דיספוזיציה, ומכאן ששעבודי המדינה על הדירה גוברים. "מתקשה אני לקבל את הגישה הסלחנית כלפי בחירתה המודעת של המערערת להפר ברגל גסה צו שיפוטי שניתן בנוכחותה, יומיים בלבד לאחר נתינתו", כתב. "מדובר בהערת אזהרה שהורתה בחטא".
אלא שכאמור דעתו לא התקבלה, ונפסק על פי שופטות הרוב כי בתחרות על הדירה שנוצרה בין המערערת למדינה, ידה של הראשונה על העליונה. בהתאם נקבע שעל המדינה לשלם לה הוצאות משפט בסך 30 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערערת: עו"ד אלדד בן הרוש ממשרד סרור בן הרוש
• ב"כ המשיבים 2-1: עו"ד רועי כהן
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
