"חוב ארנונה של חברה, כשלעצמו, אינו מצדיק הרמת מסך על פי דיני החברות": כך הבהירה לאחרונה שופטת השלום בתל אביב נאוה ברוורמן. היא דחתה תביעה שהגישה העירייה לחיוב אישי בסך כ-202 אלף שקל של בעל חברה בפירוק, שהחזיקה בנכס בעיר ולא שילמה ארנונה. במקום זאת נקבע שדווקא העירייה תשלם לו 30 אלף שקל הוצאות משפט.
הנתבע הוא בעל השליטה בחברת "שמחת חשמונאים בע"מ", שהחזיקה בעבר למשך כשנתיים בנכס בשטח 245 מ"ר ברחוב החשמונאים בתל אביב למטרת הפעלת מועדון. בפברואר 2017 עזבה החברה את הנכס, ובהמשך נכנסה להליכי פירוק מרצון.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט באוקטובר 2022 טענה העירייה שבכל תקופת החזקת החברה בנכס היא לא שילמה ארנונה, והחוב הצטבר ל-202,055 שקל. על רקע כניסת החברה לפירוק היא ביקשה להורות על הרמת מסך נגד בעל השליטה בחברה ולחייב אותו אישית בסכום.
מנגד טען הנתבע שבתקופת החזקת החברה בנכס לא ניתן היה לעשות בו שימוש עקב בעיית רטיבות קשה. הוא הוסיף שהנכס הוחזק בפועל על ידי מישהו אחר - "דמות מוכרת בחיי הלילה של תל אביב, אשר נהג לצוד עובדים צעירים במועדונים שניהל כדי לשדלם לרשום את העסק על שמם", במטרה לחמוק מתשלום ארנונה. לטענת הנתבע, הוא סבר שרק 10% ממניות החברה שייכות לו.
תחילה דחתה השופטת ברוורמן את טענתו בקשר לאחזקותיו בחברה. היא הבהירה שברשם החברות הוא רשום כבעלי 100% מהחברה, וכי לא זימן לעדות את אותה "דמות מוכרת" במטרה להפריך זאת, כך שיש לקבוע שהוא בעל השליטה.

עם זאת היא הוסיפה שרחוקה הדרך מכאן ועד חיוב הנתבע אישית בחוב הארנונה שצברה החברה: "חוב ארנונה של חברה, כשלעצמו, אינו מצדיק ולא מהווה עילה להרמת מסך על פי דיני החברות, אלא יש להוכיח תרמית, חוסר תום לב, ורשלנות".
מסקנתה הייתה שהעירייה לא הוכיחה שהנתבע עשה שימוש לרעה המצדיק את הרמת מסך ההתאגדות. כחלק מקו התביעה טענה העירייה שבעל השליטה "אינו אמין", אולם השופטת הבהירה כי חוסר אמינות לבדו אינו מספיק כדי להצדיק הרמת מסך.
טענה נוספת מטעם העירייה בהקשר הזה הייתה שכאשר חברה נמנעת מלשלם ארנונה באופן שיטתי ולאורך תקופה ארוכה, עליה להוכיח הצדקה למעשיה - ובהיעדרה יש להטיל אחריות אישית על נציג החברה, כלומר על הנתבע.
ואולם תגובת האיש לכך הייתה שמלבד התרעת תשלום אחת שאותה הפנה לטיפול, לא קיבל מהעירייה דרישות תשלום נוספות. השופטת התרשמה שאכן, הוא לא התעלם באופן חוזר ונשנה מבקשות תשלום שנשלחו אליו באופן המצדיק הרמת מסך.
שפן נוסף ששלפה העירייה מהכובע היה טענתה שלפיה הנתבע בחר לשכור מראש נכס בלתי שמיש במטרה לאפשר לבעליו ולחברה לחמוק מתשלום ארנונה. השופטת קבעה שגם בטעם זה אין כדי לקבוע שהייתה תרמית, חוסר תום לב או רשלנות מצדו, המצדיקים הרמת מסך - מה גם שהעירייה סותרת את עצמה כעת, שכן היא החליטה בעבר כי הנכס ראוי לשימוש. בנסיבות אלה הורתה השופטת על דחיית התביעה תוך חיוב העירייה לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 30 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד עו"ד דוד ששון ועוה"ד בת אל ויצמן
• ב"כ הנתבע: עו"ד תמיר מדר
• עו"ד איתי הכהן עוסק במיסים
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין