בית המשפט למשפחה בטבריה דחה לאחרונה קשיש מצפון הארץ שביקש צו ירושה שיאפשר לו לרשת את רכושו של סבו, שהלך לעולמו לפני עשרות שנים. כדי לקבל צו ירושה יש להציג תעודת פטירה ממשרד הפנים, אולם המבקש טען שאין כזאת בנמצא משום שהוא מת לפני קום המדינה. בפסק דין שפורסם לאחרונה קבעה השופטת ורד ריקנטי-רוסהר שהוא לא עמד בנטל להוכיח זאת.
לא מדובר בניסיונו הראשון של המבקש (80) לזכות בירושת סבו. ב-2017 הוא פתח בהליך דומה, אך משום מה זנח אותו והתיק נסגר. בבקשתו השנייה, מינואר 2022, הוא עתר להוכיח שסבו מת, וכפועל יוצא לקבל צו ירושה אחר עיזבונו. טענתו הייתה שבשל מועד הפטירה - 1947, טרם קום המדינה – אין באפשרותו לצרף תעודת פטירה, ועל בית המשפט להכיר בו כיורש גם בהעדרה.
אחד המשיבים בהליך היה האפוטרופוס לנכסי נפקדים, שהתנגד לקבלת הבקשות בטענה שהן התיישנו. הוא טען שהמבקש לא צירף ראיה כלשהי להוכחת מועד ומקום פטירת סבו, וגם לא הראה שניסה לאתר זאת. לדבריו המידע שסיפק הקשיש דל ביותר, ואין בכוחו להראות שהמנוח אכן מת טרם קום המדינה.
השופטת ריקנטי-רוסהר הסבירה שלפי סעיף 68(א) לחוק הירושה, הוכחת מות אדם ומועדה מתבצעת באמצעות תעודת פטירה, ורק במקרים חריגים ניתן לעשות זאת "באופן אחר". מסקנתה הייתה שהמבקש לא עמד בנטל הכבד הרובץ עליו, להוכיח "באופן אחר" שסבו מת לפני קום המדינה, מה שמנע ממנו להנפיק תעודת פטירה.
"המבקש נחקר על גרסתו וכאשר נשאל מתי נפטר המנוח השיב שהוא אינו יודע. בהמשך טען כי הפטירה הייתה 'סמוך למועד שהגיעו היהודים'", כתבה השופטת. היא קבעה שעדות הקשיש – שלפיה היה כבן 4 במועד פטירת סבו, ושמע מאנשי הכפר שנכחו בהלווייתו כי הלך לעולמו לפני 1948 – הינה עדות מפי השמועה, שאין אפשרות להוכיח על בסיסה את מועד המוות המדויק.
עו"ד אתי סדיסקובי גוב רזמטעם התביעה העידו שתי נשים - אחותו של המבקש (84) ומכרה של המנוח (93), אך סיפוריהן לא רק שלא סייעו לקבלת הבקשות, אלא הרחיקו אותה. כך למשל, המכרה שרבבה לעדותה פיסות מידע חסרות היגיון, כמו למשל הגעתה להלוויית המנוח בכיסא גלגלים ועם בנה, אף שבמועד הנטען, 1947, היא הייתה נערה.
סתירה נוספת בעדויות התביעה נגעה למספר המשתתפים בהלוויית המנוח. בעוד אחת העדות סיפרה שכל אנשי הכפר השתתפו במאורע, השנייה העידה שרק האלמנה וילדיה חלקו כבוד אחרון למנוח – וזאת בניגוד לעדות אחת מהן שלפיה היא לא נכחה בהלוויה, מאחר ש"אסור לאישה להיכנס" לבית העלמין.
יתרה מכך, אפילו פרטים בסיסיים על אודות המנוח, כמו מספר הילדים שהיו לו, לא יכלו המבקש והעדות מטעמו לספק: בעוד הראשון טען שהיו לו שני ילדים בלבד, אחותו סיפרה שהיו לו שלושה או ארבעה ילדים.
"מכל האמור לעיל עולה כי העדויות שהובאו לפני אינן מספיקות ואינן משכנעות, ולא ניתן היה לקבוע מכוחן שהמנוח נפטר בשנת 1947, ובכלל שמועד פטירתו קדם לשנת 1948", סיכמה השופטת. בנסיבות אלה, כאמור, יש להציג תעודת פטירה על מנת להוכיח מוות ולקבל צו ירושה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד אסתר אתי סדיס עוסקת בירושות וצוואות
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
