הפינוי, והליך השיקום הארוך שבדרך: 5,000 איש שפונו לאחר שבתיהם נפגעו שוהים כעת בבתי מלון, אך נותרה שורת סוגיות בכל הקשור לטיפול בהם, והמרכזית שבהן — היכן יגורו בפרק הזמן הארוך שייקח לשקם את בתיהם.
כרגע המפונים מגיעים מכמה ערים מרכזיות: בפתח תקווה מעל 400 דירות ניזוקו, וכ-400 משפחות פונו לתשעה בתי מלון. בראשל"צ יש כ-300 תושבות ותושבים שפונו מבתיהם לבתי מלון בשל נזק משמעותי לבתיהם. ב-150 בתים בעיר נרשם נזק קל, ב-40 כבד וב-10 כבד מאוד, מתוכם 6-4 בניינים מיועדים להריסה. בנוסף, למעלה מ-200 בתים ברדיוס של עד 500 מטר ממקום הנפילה יצטרכו להשתקם, רובם מפגיעות קלות של הדף ורסיסים. בעירייה ציינו כי מתוך כ-300 אלף תושבים, לכ-25 אלף אין פתרון מיגון כלל. זאת כאשר כשני שלישים מהדירות בערים הגדולות כלל לא ממוגנות.
בבת ים יש כ-1,000 מפונים שכולם שוהים בבתי מלון. כ-150 מבנים נפגעו ברמות שונות. העירייה פתחה לדבריה מספר מקסימלי של מקלטים, כולל אלה שבמוסדות ציבור וחינוך. בבני ברק פונו 200 משפחות, המונות יחד כ-1,140 נפשות, לשמונה מלונות שונים. ישנם שני מבני שיכון ישנים שהוגדרו כבלתי ראויים למגורים ואינם ניתנים לשיקום. המבנים ייכללו בתוכניות של התחדשות עירונית (הריסה ובנייה מחדש). מבנה בית ספר נוסף קרס באופן מלא ומיועד להריסה.
בחיפה 28 משפחות פונו למלונות, ו-40 משפחות התפנו בסידור עצמאי, בעקבות הנפילות בעיר. בתים עוד לא נהרסו, אבל יש לפי העירייה אחד או שניים שמועמדים להריסה. מפונים נוספים קיימים גם ברמת גן, תל אביב וטמרה.
אמנם הרשויות המקומיות הן אלה שמטפלות במפונים ומוצאות להם פתרונות דיור זמניים כמו בתי מלון, אולם ההחלטה מי זכאי לפינוי היא של מס רכוש. הנוהל שהתקבע בימים האחרונים הוא כי השמאים של מס רכוש מגיעים לשטח וקובעים במקום מי זכאי להתפנות. ברוב המקרים בשלב הראשון העירייה היא גם זו שמשלמת לבתי המלון עבור השהות של תושביה, ובעתיד היא אמורה לערוך התחשבנות עם מס רכוש. במקביל תושבים שביתם נפגע אמורים לפנות למס רכוש באופן פרטי ולהסדיר את הפיצוי על הנזקים.
יו"ר מרכז השלטון המקומי חיים ביבס פנה למשרד האוצר בבקשה להרחיב את הקריטריונים לפינוי דיירים לבתי המלון מכיוון שלדבריו תושבים נאלצים להישאר בתנאי מגורים לא ראויים ולא בטוחים. "במקרים רבים מבנים לא קרסו אך נפגעו באופן משמעותי - לרבות הרס החלונות, זכוכיות בכל מקום ונזקים חמורים לתכולת הבית – תושבי נכסים אלו אינם נחשבים כזכאים לפינוי לבתי מלון", כתב ביבס לאוצר. "התושבים נשלחים חזרה לביתם ונדרשים להישאר בתנאי מגורים בלתי ראויים ובטוחים".
על פי הצעתו גם מי שהמבנה שבו ביתו לא קרס אבל תכולת הבית שלו ניזוקה באופן משמעותי יוכל להתפנות ולשוב רק לאחר תיקון הנזקים והשבת הנכס למצב הראוי למגורים. בעיה נוספת שעליה מצביע ביבס היא קריטריונים נוקשים של מס רכוש שלפיהם נקבע כי מבנים שמצבם רעוע יעברו רק הליך של שיקום ולא הריסה ובנייה מחדש.
במכתבו הוא מבקש לשקול מחדש את הקריטריונים לשיקום מבנה, מכיוון שלדבריו הותרת בתים על תילם ושיקומם עלולה להוביל בעתיד לסיכון בטיחותי. "ישנם מבנים שנפגעו באופן חמור ומצבם המבני מעורר חשש רציני לבטיחות, אולם אנשי מס רכוש קובעים כי יעברו שיקום ולא הריסה", הוא מבהיר. סוגייה נוספת שעדיין אין לה מענה היא תשלומי הארנונה לדיירים שעזבו את ביתם ההרוס.
כאשר מדובר במבנה שישופץ יחסית מהר, הבעיה היא יחסית קצרת טווח. אלא שאם מדובר באדם שדירתו נהרסה כליל, יהיה צורך בעתיד למצוא פתרון ביניים – השתתפות בתשלום של דירה שכורה. זאת כמובן בהתאם לקביעה של מס רכוש לפי שמאות.
כיום קיים כבר עקרונית מתווה ביורוקרטי שמאפשר זאת. כך במשרד השיכון מפעילים ביחד עם מילגם מסלול למעוטי יכולות ונתמכי ביטוח לאומי שאין בבעלותם דירה והכנסתם עומדת בקריטריון, לקבל השתתפות בשכר דירה עד 90%. כך מי שזכאי שוכר דירה, חותם חוזה, פונה למילגם עם המידע, ואם זכאי פשוט מקבל ישירות כסף לחשבון כהשתתפות בשכר דירה.
ממשרד השיכון לא נמסר תגובה לשאלה האם גם במקרה שדירתו של אדם נהרסו לחלוטין יש כוונה להפעיל מנגנון דומה.
