תווי קנייה וגיפט קארד יהיו בעלי תוקף זהה של 5 שנים וניתן יהיה להאריך את תוקפם ל-5 שנים, או ל-10 שנים נוספות כששוויים גבוה מ-150 שקל, כך הוחלט היום (שלישי) בוועדת הכלכלה של הכנסת. תוקף שובר לארוחת בוקר או למוצר ספציפי אחר יהיה מעתה לשנתיים, עם אופציה להארכה לשנתיים נוספות. לקוחות יקבלו תזכורת שנתית על השובר וחודש לפני פקיעת תוקפו. התיקון ייכנס לתוקף בעוד כחצי שנה, ויחול גם על תווים קיימים.
הוועדה אישרה בכך את התיקון של משרד המשפטים לתקנות המסדירות את התנאים והסיבות להחריג גופים מסוימים המנפיקים תווי שי וכרטיסי מתנה דיגיטליים מחלק מהוראות חוק שירותי תשלום. שוברים, תווי קנייה וגיפט קארד שמשמשים ככרטיס נטען, קיבלו עד כה הקלות בתחום הגנת הצרכן מהמחוקק וכעת הוא מבקש להגביל את ההנחות האלה.
ההקלות שקיבלו מנפיקי תווי השי והקנייה, נכללו בתקנות שירותי תשלום (פטור מהוראות החוק), תשפ"ב – 2022, שהותקנו מתוקף חוק שירותי תשלום. הן ניתנו כהוראת שעה (מוגבלת בזמן לשם בחינה מחודשת) ונועדו לייצר איזון בין הגנה על הצרכנים לבין הימנעות מהכבדה על החברות שעלולה הייתה להביא לצמצום השימוש באמצעים הללו. הפטור מחלק מהוראות חוק אמצעי תשלום ניתן גם לכרטיסים נטענים שמחולקים על ידי גורמי רווחה ממשלתיים, ומהמגזר השלישי, שניתנים לטעינה חוזרת בסכום מוגבל שקבוע בתקנות.
אין סיבה להבחנה בין תו קנייה וכרטיס מתנה
בעצם, אישור התיקון לתקנות הפטור - הוגברו ההגנות הצרכניות שחלות על אמצעי תשלום שהסכום הצבור בהן הוא עד 1,500 שקלים ונקבע, בין היתר, כי ניתן יהיה להאריך תוקפם של שוברים בשווי של מעל 150 שקל לתקופה של עד 15 שנה.
נטען כי ההבחנה בין שוברי מתנה לתווי קנייה לא הייתה ברורה מספיק לכן בוטלה, למעט שובר למוצר ספציפי. עד כה תוקף של גיפט קארד היה עד שנתיים, ומעתה: עד 5 שנים. הרשות להגנת הצרכן קבעה כי שוברי מתנה נרכשים בערך מופחת מהערך הצבור בהם ואילו תווי קנייה נרכשים בערך הצבור, אך לפי משרד המשפטים - ההבדל הזה לא היה ברור והעלה שאלות יישומיות ומשפטיות ולכן בוטל.
בנוסף, נקבע כי החברות יחויבו לשלוח לצרכנים מחזיקי הכרטיסים הודעה פעם בשנה על תוקף השובר והסכום הצבור בו, ובלבד שהסכום הצבור בו עולה על 20 שקל. ההודעה שיקבל הלקוח תכלול תיעוד מידע על הסכום הצבור בשובר ותוקפו, והיא תישלח גם חודש לפני תום תוקף השובר וחודש לפני תום התקופה שניתן לבקש להאריך את תוקף אמצעי התשלום.
כל מה שאתם צריכים לדעת על הזכויות שלכם כמחזיקי תווי קנייה
בתקנות הפטור תו קניה הוגדר ככזה שהחיוב באמצעי התשלום הוא מיידי כנגד היתרה הצבורה, ולא ניתן לבצע בו תשלומים נדחים; ניתן לתת הוראות תשלום באמצעות הצגתו באופן פיזי אצל הספק בלבד והוא מאפשר רכישה של נכס או שירות ממספר מצומצם של ספקים.
לפי התקנות, זהות המנפיק של התו צריכה להיות ידועה וכן עליו לפרט את אופן מימוש הסכום הצבור באמצעי התשלום; רשימת הספקים שמהם ניתן לרכוש נכס או שירות באמצעות אמצעי התשלום ותוקף אמצעי התשלום.
אם הגיפט קארד או תו השי נגנב, המנפיק אמור כיום לפעול כדי לשחזר את היתרה הצבורה באמצעי התשלום שאבד או שנגנב לבקשת מי שנחזה בעיניו כמי שהחזיק כדין באמצעי התשלום, למעט במקרים שבהם אין ביכולתו, במאמצים סבירים, לזהות את אמצעי התשלום של אותו מבקש לצורך שחזור היתרה, ובלבד שקיימת יתרה צבורה באמצעי התשלום במועד שבו פנה המבקש כאמור; ההוראה לא תחול על אמצעי תשלום מבוסס נייר;
תוקף התקנות נקבע כאמור מלכתחילה לתקופה של 18 חודשים. תיקון מס' 1 לתקנות האריך את תוקף ההוראות לתקופה של 18 חודשים נוספים ביחס לתווי קנייה ומתנה, כלומר עד מאי 2025, ובשלוש שנים לגבי כרטיסי תשלום נטענים שניתנים על ידי גורמי רווחה.
במסגרת ההגנות הצרכניות שאושרו היום: אם הודיע צרכן לנותן שירותי תשלום על ביטול עסקה בהתאם לחוק הגנת הצרכן, יאפשר נותן שירותי התשלום את השבת התשלום למשלם עקב ביטול העסקה בהתאם להודעת המוטב כיתרה לאמצעי התשלום; ההוראה לא תחול על אמצעי תשלום מבוסס נייר.
יוחל מעתה על תווי קנייה וגיפט קארד גם סעיף 17 לחוק התשלומים, לפיו גם בשוברים אפשר יהיה להפסיק תשלומים במקרה של אי אספקת מוצר או שירות במועד (כשל תמורה). הסעיף הזה רלוונטי כשלקוח קונה דרך האינטרנט באמצעות תווי קנייה ומתנה. במצב זה, לקוח יכול להיקלע למצב שבו המוצר לא הגיע במועד ולכן הוא מבקש להפסיק את התשלום. כיוון שלפי המאפיינים שבתקנות מדובר באמצעי תשלום שלא מאפשרים תשלומים נדחים אלא רק תשלומים מיידיים, הפסקת התשלום תהיה רלוונטית רק אם נותן שירותי התשלום לא העביר עדיין התשלום אל המוטב.
כן יחול על כרטיסי מתנה ותווי קנייה גם סעיף 18א לחוק, שקובע כי אם הרשות להגנת הצרכן הכריזה על עוסק מפר בנסיבות מחמירות, הרשות להגנת הצרכן תודיע על כך לנותני שירותי תשלום שהוא גוף פיננסי מפוקח, שיהיה מחויב להפסיק את כל העברת התשלומים לאותו עוסק ולפעול בהתאם להוראות החוק בעניין. מדובר בסעיף חוק חדש שנחקק לאחר התקנת התקנות.
יחול עליהם גם סעיף 28 לחוק, שעוסק בשינוי חיוב ללא הרשאה במצב שבו המשלם ביקש לחייב את אמצעי התשלום בסכום מסוים והסכום שחויב גבוה יותר ללא הרשאה מהמשלם. למשל, לקוח ביקש לקנות מוצר בסכום של 100 ש"ח וגילה שהוא חויב בסכום של 1,000 ש"ח. נראה שאין הצדקה לפטור את נותן שירותי התשלום מקיום חובה זו, גם ביחס לתווי קנייה ומתנה וכרטיסי רווחה נטענים.
כן נקבע כי החובה לאתר את הצרכן במקרה של כשל תמורה למשל, תחול רק אם יש אפשרות לנותן שירותי התשלום לזהות במאמצים סבירים את המשלם ואת אמצעי התשלום. עוד מוצע לקבוע כי השבת התשלום תיעשה בדרך של הוספה כיתרה לאמצעי התשלום על אף שמדובר באמצעי תשלום אנונימי, זאת מתוך הנחה שרוב הסיכויים שמחזיק אמצעי התשלום הוא גם זה שהתחייב בעסקה, למעט לגבי אמצעי תשלום מבוססי נייר שאז אפשרות זו אינה ישימה. כן מוצע שבמקרה של חדלות פירעון של מוטב, המנפיק ישיב את הכסף למחזיק הכרטיס.
חשוב לזכור כי חלה חובה על נותן שירותי תשלום לשחזר את היתרה הצבורה באמצעי תשלום שנגנב או שאבד לבקשת מי שנחזה להיות המחזיק כדין באותו אמצעי תשלום ומוצע להוסיף גם אפשרות למחזיק כאמור לבקש להקפיא את השימוש באמצעי תשלום כאמור שנגנב או שאבד. מדובר באפשרות שקיימת לגבי אמצעי תשלום אחרים ונועדה למנוע שימוש בכרטיס שאבד או שנגנב בתקופת הביניים עד להנפקת אמצעי תשלום חדש. אם יימצא אמצעי התשלום שהוקפא השימוש בו, המחזיק כדין יוכל יהיה לבקש גם את ביטול ההקפאה.
כמו כן, אושר כי תנאי לפטור הניתן בתקנות (פטור מלהיחשב אמצעי תשלום רגיל), הוא שכל תו קנייה כזה יוצג באופן נפרד והתשלום בכל אמצעי תשלום נעשה בנפרד, זאת כדי למנוע מצב שבו מספר אמצעי תשלום מוצגים יחד באופן שיש בה כדי לעקוף את התנאי של מגבלת הסכום לכל אמצעי תשלום וכדי לא להטעות את המשלם.
מוצע בשלב זה שלא להפוך את התקנות להוראת קבע, אבל לאפשר תקופה נוספת ארוכה יחסית לבחון את יישום והפעלת התקנות החדשות לאורך זמן. לפיכך, מוצע לקבוע להאריך את תוקף התקנות בשלוש שנים לעניין תווי קנייה ומתנה, ולהתאים גם את התוקף לעניין כרטיסי רווחה למועד זה כלומר עד יולי 2028.
