בית המשפט ביטל צוואה של קשישה שהורישה את רכושה למנהל הדיור המוגן שבו התגוררה בתל אביב. המנוחה הייתה אלמנה וערירית והתגוררה בדיור מוגן בתל אביב במשך כ-21 שנה, עד לפטירתה בגיל 95.
בשנים 2000 ו-2011 ערכה המנוחה שתי צוואות, שבהן הורתה להוריש את רכושה לכמה עמותות ומכרים. ואולם, בצוואה חדשה שערכה באוגוסט 2015, היא הורישה את מלוא רכושה למי ששימש בתקופה זו מנהל הדיור המוגן שלה. במסגרת הצוואה החדשה היא הורתה שאם הוא לא יהיה בחיים בעת פטירתה, שניים משלושת בניו יזכו בכל עיזבונה. בדצמבר 2015 נפלה המנוחה בדירתה בדיור המוגן, ועם שחרורה מתקופת אשפוז מונה לה אפוטרופוס לגוף ולרכוש והיא עברה למחלקה הסיעודית במוסד הדיור המוגן, שבה גרה שם עד לפטירתה.
בינואר 2021 הגיש מי ששימש מנהל הדיור המוגן בשנים 2015-2011 בקשה לקיום הצוואה האחרונה של המנוחה. בית הדיור המוגן עצמו הגיש התנגדות לקיום הצוואה האחרונה, ובה טען בין היתר להשפעה בלתי הוגנת של המנהל לשעבר, למעורבות שלו בעריכת הצוואה וכן להפרת קודים אתיים ומוסריים שהיה עליו לקיים בתפקידו כמנהל המוסד שבו התגוררה המנוחה.
בית המשפט לענייני משפחה, שדן בבקשה, קבע אמנם שבית הדיור המוגן לא יהיה צד להליך - אולם באת כוח היועצת המשפטית לממשלה והאפוטרופוס הכללי ציינה שהיא מאמצת את התנגדותו לקיום הצוואה. התנגדות נוספת, שהתקבלה בסופו של דבר, הוגשה מטעם נהנים בצוואה קודמת של המנוחה (עמותות ומכרים).
מנהל הדיור המוגן לשעבר טען כי הצוואה האחרונה משקפת את רצונה החופשי של המנוחה והוסיף כי אין כל מניעה חוקית לכך שאדם יצווה את עיזבונו למנהל הדיור המוגן שהוא מתגורר בו. לדבריו, הוא היה האדם הקרוב ביותר למנוחה, והמנוחה הייתה אישה עקשנית ותובענית שידעה לעמוד על שלה, ולא ניתן היה לתמרן אותה ולהשפיע עליה. עוד טען כי נוצר בינה לבינו קשר חם, אמיץ ועמוק, "כמו בין אמא לבן".
עו"ד אייל בן יהודה באוםצילום: ניב קנטורמנגד טענו שניים מהמתנגדים, שיוצגו בבית משפט לענייני משפחה על ידי עו"ד אייל בן יהודה באום ממשרד אורון באום ושות', כי על פי נוהלי בית הדיור המוגן אסור לעובדיו לקבל טובת הנאה כלשהי מהדיירים. עוד טענו השניים כי בין המנוחה לבין המנהל לשעבר נוצרו יחסי תלות, וכי הוא היה מעורב בעריכת הצוואה. בנוסף נטען שהמנוחה סבלה מהידרדרות פיזית וקוגניטיבית, כך שמצבה בעת עריכת הצוואה האחרונה היה שברירי.
באפריל 2024 קיבל השופט ארז שני מבית המשפט לענייני משפחה את ההתנגדות לצוואה האחרונה והורה על ביטולה. מנהל בית הדיור המוגן לשעבר לא השלים עם פסק הדין והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אולם בשבוע שעבר נדחה הערעור, וביהמ"ש הטיל על המנהל לשעבר הוצאות משפט בסך 40 אלף שקל.
"מכלול הפעולות שביצע המערער (מנהל בית הדיור המוגן לשעבר; ל.ד) בכל הנוגע להכנת הצוואה מלמד שהוא זה שלמעשה 'הפיק' את הצוואה", קבעו שופטי המחוזי נפתלי שילה, עינת רביד ושאול שוחט. "אף אם כל אחת מהפעולות שהוא ביצע כשלעצמה לא מהווה נטילת חלק בעריכתה, צדק בית המשפט קמא (בית המשפט לענייני משפחה; ל.ד) כשקבע שמקבץ כל הפעולות שבוצעו על ידי המערער הם בגדר נטילת חלק בעריכת הצוואה". עוד נקבע כי המערער היה מעורב באופן משמעותי ביותר בעריכת הצוואה, וכי היא נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצדו כלפי המנוחה.
עו"ד אייל בן יהודה באום ממשרד באום-אורון ושות', שייצג שניים מהמערערים על הצוואה, מסר בתגובה: "בית המשפט עשה צדק בכך שנתן פסק דין נחרץ ופסק הוצאות בסכום גבוה. פסק דין זה פורט על אחד הפחדים הגדולים של משפחות רבות - הפחד מפני ניצול בני משפחה קשישים".
עו"ד שרון ליכט פטרן, באת כוח המנהל לשעבר בדיור המוגן, מסרה בתגובה: "לצערנו ביהמ״ש המחוזי לא התערב בפסק הדין של ביהמ״ש למשפחה חרף הטעויות שנפלו בו. לא מדובר במקרה של מנהל דיור מוגן שהשפיע שלא כדין על דיירת לעשות צוואה לטובתו, אלא על מי שהיה למעשה כמו בנה של הדיירת ואשר הינו האדם הקרוב ביותר אליה, הן לפני עריכת הצוואה והן עד ליום פטירתה. לצערנו, בתי המשפט נבהלו מהעובדה שהיה גם מנהל דיור מוגן והגיעו לתוצאה שלא רק מקפחת אותו – אלא אף חוטאת לרצונה המוכח של המנוחה עצמה״.
