על רקע דבריו של הנשיא דונלד טראמפ לפיהם "אנחנו צריכים את גרינלנד ואנחנו נקבל אותה", הגיעו היום (שישי) סגן נשיא ארצות הברית ג'יי די ואנס ואשתו אושה לביקור באי, במה שיכול להיחשב כאחד מהביקורים הכי פחות דיפלומטיים בעולם הדיפלומטי מאז ומתמיד. הביקור שאליו נלווים עוד חברי קבינט כמו היועץ לבטחון לאומי מייק וולץ ושר האנרגיה כריס רייט, צומצם ליום אחד ומתקיים בבסיסים אמריקניים הרחק ממקומות מיושבים בגרינלנד ולבטח ללא שום אירוח ממלכתי מטעם האי.
התכנון הראשוני היה ביקור בגרינלנד, שיחות עם תושבים והזמנה לאירועי תרבות בעיר הבירה ואפילו למירוץ כלבים ומזחלות מסורתי. אבל גם הרשויות הדניות וגם רשויות גרינלנד ביטלו את כל ההזמנות לאירועים משותפים בגלל ההתבטאויות של טראמפ לגבי תוכניותיו לאי, וההרגשה כי הביקור רק נועד להתערב בענייניהן הפנימיים, כשראש ממשלת גרינלנד אף קרא לביקור "פרובוקציה".
יש לציין, שאם הנשיא טראמפ יצליח בעסקת הנדל"ן שהוא עובד עליה מהרגע שנבחר, קנייה של גרינלנד, זו לא תהיה הפעם הראשונה ארצות הברית קונה מדנמרק נדל"ן: ב-1917 היא קנתה את איי הודו המערביים (היום איי הבתולה) תמורת 25 מיליון דולר. סכום מגוחך במושגים של היום גם אם לוקחים בחשבון את קצב האינפלציה במאה השנים האחרונות. כמו אז, גם כעת הממשל האמריקני מתרץ את הרצון לרכישה בעניינים של הגנה לאומית.
יש בתירוץ הזה מן האמת, אבל מי שבאמת מעוניין לדעת מה האובססיה של טראמפ לגבי גרינלנד צריך, כמו תמיד, לעקוב אחר הכסף. גרינלנד מלאה במרבצי נחושת ולית'יום, מינרליים קריטיים לבטריות, מכוניות חשמליות וטכנולוגיות אחרות. השליטה בגרינלנד ובאוצרות הטבע שלה, מבחינתו של טראמפ, היא לא אמצעי הגנה, אלא נכס ראשי במלחמה הכלכלית של ארצות הברית נגד רוסיה. מבחינות רבות, גרינלנד, כמו אוקראינה, היא אחד משדות הקרב העיקריים של המלחמה הכלכלית הבאה.
4 צפייה בגלריה
מפגינה בנווק בגרינלנד לקראת הביקור של המשלחת האמריקנית
(צילום: Leon Neal/Getty Images)
4 צפייה בגלריה
ביקור סגן נשיא ארה"ב ג'יי די ואנס ואשתו בבסיס החלל Pituffik של צבא ארה"ב בגרינלנד
(צילום: Jim WATSON / POOL / AFP)
4 צפייה בגלריה
ביקור סגן נשיא ארה"ב ג'יי די ואנס ואשתו בבסיס החלל Pituffik של צבא ארה"ב בגרינלנד
(צילום: Jim WATSON / POOL / AFP)
המלחמה על השליטה במינרלים
שטחו של האי גרינלנד עצום — 2.2 מיליון קמ"ר. הוא גדול יותר מכל אחת מ-50 המדינות של ארה"ב ונחשב לאי השני בגודלו בעולם אחרי אוסטרליה. לצורך ההמחשה השטח של גרינלנד גדול פי 10 בקירוב מזה של האי הבריטי. מנגד, אוכלוסיית האי דלילה במיוחד ומונה כ-57 אלף תושבים בלבד. כמה שווה גרינלנד? התמ"ג השנתי שלה מוערך בכ-3 מיליארד דולר - סכום מזערי גם בהשוואה לכלכלה הישראלית. האקונומיסט העריך עסקה אפשרית בכ-50 מיליארד דולר אם כי תרחיש שבו דנמרק תסכים למכור את גרינלנד לארה"ב אינו סביר. ספק גם אם לדנמרק יש זכות חוקית לעשות זאת ללא הסכמת תושבי האי.
אחד התרחישים ממנו חוששים בדנמרק הוא שהממשל האמריקאי באמצעות סוכנויות הביון שלו יעודד תנועות בדלניות בגרינלנד לפתוח במאבק למען עצמאות ואז יאיים וגם ישחד את תושבי האי להצביע בעד סיפוח לארה"ב. איך נולד הרעיון להשתלט על גרינלנד במוחו של טראמפ? "הסתכלתי במפה ואמרתי: למה האי הזה לא שלנו?", מצוטט הנשיא ברב המכר "The Divider" של העיתונאים סוזן גלאסר ופיטר בייקר.
כמובן שלמיקום של גרינלנד, בין אירופה לארצות הברית ובקירוב לקוטב ולצפון האוקיינוס האטלנטי יש חשיבות אסטרטגית עצומה עבור ארצות הברית, הן מבחינת ההשפעה שלה על פעילויות אוויריות וימיות באיזור ובעיקר ביכולת שלה להשגיח על פעילויות ותזוזות של הצבא הסיני או הצבא הרוסי. אבל תירוץ הביטחון לרצונו של טראמפ באי הגדול בעולם קצת מתערער לאור העובדה שלארצות הברית כבר יש בסיס צבאי ענק על האי ולאור העובדה שארצות הברית ודנמרק הן חברות-שותפות בברית נאט"ו וחולקות ביניהם תמרונים צבאיים משותפים, כולל פטרולים בגרינלנד.
ארה"ב קונה את רוב החומרים שלהם היא זקוקה עבור טכנולוגיה עתידית וירוקה מסין, יריבתה העיקרית במלחמה הגאו-פוליטית-כלכלית. השתלטות על גרינלנד תאפשר לאמריקה גישה למינרלים הללו, ותחליש את כלכלת סין ואת התלות של אמריקה בסין. לדוגמא, קנייה של גרינלנד תאפשר לארצות הברית גישה לגרפיט, מינרל חשוב בייצור בטריות למכוניות חשמליות. כיום 65% מייצור הגרפיט העולמי מתרחש בסין. באופן כללי, יש היום דרישה הרבה יותר גדולה למינרלים ההכרחיים הללו מאשר היצע, מה שמקפיץ את המחירים וגורם להיסמכות גדולה מדי על סין. שליטה אמריקנית בגרינלנד תפתור את שתי הבעיות הללו.
למרות שגרינלנד עצרה את כל הקידוחים בשטחה ב-2021 בגלל סיבות של איכות הסביבה, ההשערה היא שהיא גן עדן למרבצי נפט וגז. בונוס כלכלי נוסף הוא התחממות כדור הארץ והקרחונים שנמסים, עובדה שיכולה להפוך את הדרכים הימיות המסחריות בין ארצות הברית, אסיה ואירופה לקצרות ומהירות יותר, ולפיכך את גרינלנד לעורק תחבורה ימי ראשי.
שיגעון הגדלות של טראמפ עשוי להחריב את מאגר הקרח
אבל לדעת מומחים רבים, טראמפ, אם אכן יצליח להשתלט על גרינלנד, יצטרך ליהנות תחילה מהבונוסים הביטחוניים שהיא תעניק לארצות הברית, ואולי תוך חמש שנים גם מהיותה טבור תחבורתי ימי חשוב וראשי, בעוד שהמינרלים הם נושא הרבה יותר בעייתי ומיתולוגי בכל הקשור לגרינלנד.
כדי להגיע למינרלים הללו ולהפיק אותם יש לקדוח דרך כמות שכבות הרבה יותר גדולה של חומרים אחרים. מדובר בקידוחים מסובכים שלוקחים הרבה זמן ועולים המון כסף. יש להביא מספר רב של עובדים מיומנים שיצטרכו לעבוד חודשים בחורף בלי אור יום ובטמפרטורות שיכולות להגיע למינוס ארבעים מעלות עם סופות שלג, אדמה קפואה וערפל כבד. ומכיוון שהמינרלים לא נמצאים על האי, ארצות הברית תצטרך לבנות תשתית שלמה של קווי לוגיסטיקה ואספקה.
הקושי הזה לגבי גרינלנד והעובדה שההטבות הכלכליות מכריית המינרלים יכולה לקחת שנים ואפילו עשורים, מסבירים גם את הרצון של הנשיא טראמפ לחתום על הסכם עם אוקראינה, עוד מדינה עשירה במינרלים ועם מערכת תשתיות הרבה יותר מתקדמת מגרינלנד, שיכלול גישה אמריקנית למינרלים הללו.
מומחים רבים גם מזהירים מפני שגעון הגדלות של טראמפ בכל מה שקשור לגרינלנד. רבים מהם מפחדים כי במקום לנצל את המרבצים הטבעיים שמציעה גרינלנד, יש להגן בעיקר על הערך האמיתי הכי גדול שלה כמאגר קרח עצום. אם יתחילו קידוחים באי וסביבתו קיים סיכון גדול לשריון הקרח של האי שמגיע לעובי משמעותי. אם קרחונים גדולים יתחילו להינמס, גובה פני הים יכול לעלות וערים על החוף יסבלו משטפונות עצומים שיעקרו אנשים מבתיהם ויגרמו לנזקים במיליארדי דולרים.
"כלכלה ירוקה לא מעניינת את טראמפ", אמר גיאולוג דני בראיון לבי.בי.סי, "הוא מעוניין בכוח וכסף, ובאזור רגיש כמו גרינלנד זה יכול להיות אסון. יש סיבה שקברניטי המקום אסרו על כל קידוח באי. אנשים נוטים לשכוח את זה, אבל אסון הטיטאניק התרחש לאחר שהספינה התנגשה בקרחון עצום שמקורו בגרינלנד".
