בפסק דין שפורסם לאחרונה דחה בית המשפט למשפחה בירושלים התנגדות גבר לצוואת דודתו. האיש, שחי במדינה אחרת והודה שנבצר ממנו לבקר את דודתו בישראל ב-14 השנים שקדמו למותה בשל אילוצי עבודה, טען כי יש לבטל את צוואתה שנחתמה ימים ספורים לפני מותה ולקבוע שהעיזבון שייך לו כיורש היחיד על-פי דין. השופטת הבכירה אורלי שמאי-כתב דחתה את טענותיו והורתה על קיום הצוואה.
חיי המנוחה ידעו תלאות רבות. אביה נרצח בברה"מ בתקופת שלטון סטאלין, וב-1972 היא עלתה עם בנה לישראל למרות התנגדות אימה. לימים נהרג הבן בתאונת דרכים, וגם אחיה היחיד הלך לעולמו. במצב שנוצר רק בן אחיה היה יורשה על פי דין. אלא שבערוב ימיה, כשהיא מאושפזת בגלל שבץ מוחי, בחרה האישה שלא להותיר לו את רכושה.
בפברואר 2021, בעודה בבית החולים, היא חתמה על צוואה לטובת מי שהייתה מזה שנים חברתה הקרובה על רקע עבודתן המשותפת ב"הדסה עין כרם". 22 ימים לאחר מכן היא הלכה לעולמה. האחיין, שסירב לוותר על העיזבון שכולל דירה בירושלים, הגיש התנגדות לצוואה והסכסוך התגלגל לבית המשפט.
האחיין טען שלו ולדודתו היה קשר חם ומשפחתי, כך שלא הייתה לה סיבה אמיתית לנשל אותו. לשיטתו הצוואה נגועה במעורבות והשפעה בלתי הוגנת מצד חברתה ומכאן שהיא בטלה, באופן המזכה אותו בעיזבון כיורש על פי דין. מנגד התעקשה החברה שהצוואה משקפת את רצון המנוחה ועל כן יש לקיימה.
ואכן, השופטת שמאי-כתב קיבלה את טענת החברה שלפיה רצון המנוחה היה להוריש את רכושה לה. היא התבססה על העובדה שהאחיין לא טרח להגיע לישראל כדי לבקר את דודתו מאז 2007 ועד מותה ב-2021.
עו"ד אהרון הלויעודד רצאבי"לטענת המתנגד, עקב עבודתו לא יכול היה לבקר בישראל. אולם ראו זה פלא – כאשר מדובר היה באינטרס כלכלי (קרי, לצורך נוכחותו בדיונים בבית המשפט) וסליחה על הציניות – השיג המתנגד אישור לבקר בישראל", כתבה.
מסקנתה הייתה שלא קשר חם ואוהב היה בין המתנגד לדודתו, אלא קשר דל, שטחי ולא משמעותי. כך, אפילו לאחר הגעת האחיין ארצה לצורך ההליך המשפטי סביב הצוואה, הוא לא טרח לעלות לקבר דודתו ולחלוק לה כבוד. בנוסף, הוא לא ידע דבר על המצבה שלה ועל מיקום קברה.
השופטת הדגישה שגם על דברים הקשורים לחיי דודתו הוא לא ידע דבר. למשל, במה היא עבדה או מיהם חבריה. "הלכה למעשה", נכתב בפסק הדין, "המתנגד לא הכיר לעומק את המנוחה, לא ידע בזמן אמת פרטים לגבי מצבה הרפואי, לא טיפל בה, לא סייע לה, לא שהה עימה, לא ניהל עימה שיחות עומק, לא אירח לה לחברה, לא חגג עימה חגים או חופשות ולא היה איש סודה".
השופטת הסיקה שהחברה הייתה אשת סודה של המנוחה. ממסכת הראיות עלה שהגם שהייתה חרדה מאוד לפרטיותה, היא מינתה את חברתה כמיופת כוח לענייניה הרפואיים. נקבע שהדבר מעיד על כך שהמנוחה סמכה על חברתה, שהייתה האדם הקרוב והחשוב ביותר עבורה. בנסיבות אלה הורתה השופטת על דחיית ההתנגדות והאחיין חויב ב-20 אף שקל הוצאות משפט.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד אברהים נסאר
• ב"כ המתנגד: עו"ד טל שפרנט
• עו"ד אהרון הלוי עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
