בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע לאחרונה שצוואת קשיש עיוור לטובת אחד בלבד מחמשת ילדיו, שנערכה ימים ספורים טרם מותו והתייחס לשלושה נכסי נדלן, תקוים ככתבה וכלשונה. השופטים אריאל ואגו, עמית כהן ופאני גילת כהן תמכו בפסיקה קודמת של בית המשפט למשפחה בעיר, שלפיה הצוואה אותנטית ונחתמה בזמן שהמנוח היה כשיר.
מדובר בבן 82, עיוור שהיה מרותק למיטתו. ביום שלישי במהלך בינואר 2017 הוא חתם על צוואה נוטריונית לטובת אחד מחמשת ילדיו. הייתה זו צוואתו השלישית במספר שערך למענו. הוא פירט בה את רכושו, שכלל בין היתר שתי דירות בבאר שבע וחנות בשוק העירוני. הוא ציווה שאם בנו ימכור את החנות, התמורה תוקדש לכתיבת ספר תורה לעילוי נשמתו ונשמת אשתו.
ארבעה ימים בלבד לאחר מכן, ביום שבת, הלך הקשיש לעולמו. בשלב זה נוצר סכסוך בין הבן הזוכה לבין ואחיו על גורל הצוואה. ביוני אשתקד קבע בית המשפט למשפחה שהצוואה תקוים, והשופט שי שמואל כתב: "הצוואה משקפת את הסיפור המשפחתי ואת סיפור חייו של המנוח". הוא ציין שהבן הזוכה, בניגוד לאחיו, הוא זה שסעד את האב והיה נוכח רוב הזמן לצדו, ומכאן ההיגיון שבצוואה.
אלא שהאחים שנושלו לא ויתרו, והגישו בספטמבר האחרון את הערעור למחוזי. הם תקפו כמעט כל תג ואות בפסק הדין, וטענו שהכוונה האמיתית של אביהם הייתה להוריש את רכושו לכל ילדיו שווה בשווה. לעמדתם, נסיבות עריכת הצוואה - כשאביהם חולה, אינו רואה, מרותק למיטה ונתון להשפעת בנו - מלמדות שהיא אינה משקפת את רצונו.
עו"ד אמיר קוזקובליטל קוזקובאבל שופטי המחוזי לא ראו לנכון להתערב בפסק הדין. השופט ואגו כתב שלכל אורכו שזורים בו ניסוחים שמהם עולה השתכנעות בית המשפט למשפחה והתרשמותו הברורה, על שאין מדובר בהשתלטות כוחנית של הזוכה על חיי אביו ורכושו, כי אם בסיפור משפחתי ובקורות חיים אשר שיקפו קרבה בין השניים, לצד ריחוק של המנוח מילדיו האחרים.
הוא סמך ידיו על המסקנה שכשירות האב מעולם לא נשללה: "המנוח היה אכן, בערוב ימיו, חולה, רתוק למיטתו, ובריאותו הפיזית רעועה מאד. הוא הלך לעולמו ימים ספורים לאחר עריכת הצוואה. אולם נסיבות מוכחות אלה אינן מעידות על מצב קוגניטיבי ותודעתי ירוד. גם חולה סופני יכול להיות צלול וער לסביבתו, ובעל יכולת לגבש ולהביע את רצונו ואת מבוקשו ביחס לרכושו לאחר פטירתו".
בשולי הדברים ציין השופט ואגו כי אמנם קיים פער של יום אחד בין התאריך הנקוב בצוואה לבין מועד האישור הנוטריוני, אולם על רקע הסבר הנוטריון כי זוהי "טעות קולמוס" שקרתה מאחר ששב למשרדו רק למחרת עריכת הצוואה, נקבע שלא מדובר בפגם המערער על תוקפה.
לפיכך קבע הרכב שופטי המחוזי שהערעור יידחה והצוואה תקוים כלשונה. האחים המערערים חויבו לשלם לאחיהם הוצאות משפט בסך 15 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערערים: עו"ד אור גל-און ועו"ד נטלי הירש אגמון
• ב"כ המשיב: עו"ד עדיאל מליץ ועו"ד אפרת מליץ
• עו"ד אמיר קוזקוב עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
