אם בעבר אדם בגיל 70 הוגדר "זקן" שחייו כמעט מאחוריו, הרי שהיום, ההרגשה המשותפת למי שעבר את גיל 60 היא שהחיים רק מתחילים. בעקבות ההתפתחות הרפואית והטכנולוגית בשנים האחרונות, ההגדרה של המושג "מבוגר" עברה מהפכה.
ישראלים רבים בגיל הפנסיה בוחרים לקרוא תיגר על התפיסה לפיה צריך לוותר על עצמם לטובת סיוע לילדים ולנכדים. הם מעבירים זמן בטיולים ובבילויים, ולא מתעסקים בחישובים של "מה יישאר לילדים" (גישת פי"ל - פחות ירושה לילדים), גם אם הם יודעים, שזה לא בדיוק מקובל על הדור הצעיר במשפחה. הם לא רוצים לבזבז את הירושה מתוך אידאולוגיה אלא לנצל את השנים שנותרו להם.
לפי מחקר שנערך בארה"ב ובבריטניה, אחד הגורמים המובילים לאריכות ימים הוא הכסף. ממצאיו מראים שאנשים אמידים יותר נהנים מכמעט עשור נוסף של חיים בריאים ומהנים לעומת חסרי אמצעים.
גם לתוחלת החיים הגבוהה בישראל השפעה רבה. על פי נתוני הלמ"ס, תוחלת החיים עמדה ב-2024 על 85.5 לנשים ו-81 לגברים. ישראל נמצאת בין המדינות המובילות בממוצע תוחלת החיים, כשהממוצע עולה מדי עשור בכ-2.5 שנים. עד 2035 אוכלוסיית הגיל השלישי בישראל צפויה למנות כ-1.7 מיליון איש - 14.6% מהאוכלוסייה. ככל שאנשים חיים יותר שנים אחרי היציאה לפנסיה כך הם מוציאים יותר כספים מהחסכונות שצברו ומשאירים לדור הבא ירושה קטנה יותר.
"ראינו מה קורה לאנשים בפרישה. זו יכולה להיות נפילה"
חוה ואילן ליפשין מתגוררים בתל אביב. יש להם שלושה ילדים ו-9 נכדים. מאז שפרשו לגמלאות, הם לא נחים לרגע: "עבדתי במשך 30 שנה כיועצת במכון אדלר, ואילן היה שותף בחברה גדולה להנדסת כבישים", מספרת חוה, "ראיתי מה קורה לאנשים. היציאה לפנסיה יכולה להיות נפילה. אתה הופך ביום אחד מבוס גדול ללא כלום. כשנתיים לפני שאילן פרש, הוא התחיל ללמוד באוניברסיטה לתואר שני בקיימות. החלטנו להמשיך להקפיד על הדברים החשובים בחיים: משפחה, זוגיות, חברים, הרחבת הדעת, ולהוסיף להם תכנים שימלאו את חיינו לאחר הפרישה".
מאז שפרשו, הם טסו וביקרו בעשרות מקומות בעולם. רשימה חלקית: אירופה, יפן, דרום קוריאה, ניו זילנד, אוסטרליה. "אנחנו עושים את הטיול אחרי צבא בחלקים", היא מחייכת. "מאז שפרצה המלחמה אנחנו מרבים בנסיעות כדי לפרוק מתח ולמלא מצברים. אחד הנכדים שלנו בצבא. בכל פעם שהוא יצא מעזה, לקחנו מטוס למקום אחר".
חוה מספרת, שהם בעיקר אוהבים קרוזים. "זה טיול שמתאים לנו, הוא מכיל הכל ושומר על הזוגיות. לא מזמן חזרנו מקרוז, וביולי הקרוב נשוט שוב. לא מדובר רק בנסיעות. יש לנו מנויים בתיאטראות ובאופרה, וחיי חברה עשירים".
לא כועסים עליכם שאתם "מבזבזים" את כספי הירושה?
"לא. קודם כל הילדים שלנו מסודרים. אבל בלי קשר, לתפיסתנו, הכסף רק 'כאילו' מגיע על חשבון הירושה, כי כשאני נותנת לעצמי, אני בעצם נותנת לאחרים. כשהתחתנו, לא היה לנו כסף. את יום הנישואין ה-50 חגגנו בחתונה אמיתית. תפרתי לעצמי את שמלת הכלה שתמיד חלמתי עליה, אילן קנה לי טבעת אירוסין, שכרנו אולם חתונות גדול, עשינו טקס בנוכחות הרבה מוזמנים. זה עלה הרבה כסף, אבל העניק לנו אושר גדול.
"חשוב להבין, שהטיולים וההנאות שלנו לא מגיעים על חשבון המשפחה, שהיא הכי חשובה לנו. אנחנו מקפידים על ארוחות שישי, על חגים, 16 איש סביב השולחן. צריך להיות איזון בין מה שאנחנו נותנים לעצמנו לבין מה שנותנים לילדים. לא להגזים לשום כיוון".
"תפרתי לעצמי את שמלת הכלה שתמיד חלמתי עליה, אילן קנה לי טבעת אירוסין, שכרנו אולם חתונות גדול, עשינו טקס בנוכחות הרבה מוזמנים. זה עלה הרבה כסף, אבל העניק לנו אושר גדול"
אתם חיים היום ברווחה כלכלית. מה אם זה לא היה כך?
"זה היה מורכב יותר, אבל גם אז לא היינו מוותרים על עצמנו. אם ילדיי היו זקוקים לעזרה, הייתי עוזרת להם ולא מפליגה בסוויטה מפוארת. אבל כן היינו נוסעים לסוף שבוע בארץ. זה לא עניין של כסף - זו תפיסה. וכדי שהילדים יבינו את זה, צריך לפתוח את הנושא במשפחה. זה לא ממקום של 'מגיע לי' - אנחנו דואגים לעצמנו. הילדים שואלים אותנו לא אחת: 'אמא, אבא, לאן הפעם'"? זו איכות חיים, שמובילה לאריכות ימים".
"אם ברור שלילדים נשאר מספיק, אז מסתלקות נקיפות המצפון"
ד"ר דניאלה איזנברג - שפרן, ראש התוכנית לפסיכולוגיה קלינית של הבגרות והזקנה במרכז האקדמי רופין, אומרת ל-ynet כי בני ובנות הגיל השלישי נוטים כיום לאפשר לעצמם יותר ויותר לעשות עוד בשביל עצמם ומרשים לעצמם ליהנות מהחיים: "הנאה מהחיים בגיל המבוגר היא קודם כל דבר מבורך. היא טובה לאדם המבוגר ומשפיעה גם על בני הדור הבא, שרואה בה דוגמא עבורם. מודעות לזה היא הפחתה של הדיסוננס הקוגנטיבי של האדם בשכנוע העצמי שלו.
"כדי ליהנות בגיל מבוגר, צריכים להתקיים תנאים שלא היו בגיל צעיר - רווחה כלכלית, רמת פניות מסוימת לאחר ההישגים בקריירה, ופניות מדאגה לפרנסה ולגידול המשפחה. בגיל המבוגר יש גם שינוי קוגנטיבי. יש שחרור של הגנות וקצת רפיון של ה'סופר אגו' והמצפון הקשה. אדם בא ואומר לעצמו: 'כן, זה בסדר שאעשה בשביל עצמי, לאחר שכל החיים עשיתי בשביל אחרים'".
ד"ר דניאלה איזנברג-שפרןצילום: קרדיט: המרכז האקדמי רופיןמה גרם לשינוי בתפיסה הזו למול הדורות הקודמים?
"זה סוג של אינדיבידואליזם שהתפתח בחברות קפיטליסטיות. בסוף מדובר גם במאפיינים אישיותיים. לא כל המבוגרים נותנים לעצמם ליהנות, גם לא אלו שיש להם. יש סוג של אלגוריתם בראש, ששואל: 'האם אני משאיר משהו לילדים שלי, ששם אותם במקום בטוח'? ברגע שהתשובה חיובית, כשברור לאותו אדם שההנאות שלו לא יגרעו מהילדים שלו, מסתלקים ממנו נקיפות מצפון ורגשות אשם. אם הילדים נשארים עם מספיק, הוא יכול לספק לעצמו רווחה. הרבה פעמים התשובה היא גם ביחס למה שנתנו לו. החשוב הוא שבכל מקרה נשארת להם מציאות טובה יותר מאשר השאירו לו, במקרה זה בהיבט הכלכלי".
ככל שיעברו השנים, התופעה תלך ותגדל?
"כנראה שכן, אבל זה לא אירוע מנותק. זה תלוי גם ברמת הפירגון של הילדים להורים. ככל שהילדים יפרגנו להורים שלהם, התופעה תלך ותגדל. זה גם תוצאה של חינוך".
"הענקתי לילדים כל מה שיכולתי. לאחר שפרשתי החלטתי להפסיק לחסוך"
רחל שושן, אלמנה בת 71 מקרית מוצקין, אם לשניים וסבתא לשני נכדים מספרת כי מאז הפרישה החליטה ליהנות מהחיים: "גם בגילי אני תאבת חיים. עבדתי בבנק 40 שנה. כשהתאלמנתי לפני 20 שנה, הבנתי שהחיים יקרים. במהלך השנים הענקתי לילדיי את כל מה שיכולתי. אבל לאחר שפרשתי החלטתי לא לחסוך, אלא להרשות לעצמי לבזבז וליהנות. אני אוהבת קרוזים ויוצאת לחופשה כזו אחת לחודשיים. זו חופשה אולטימטיבית לגיל השלישי, בוודאי לאנשים בודדים, שמגיעים בכמויות לכל קרוז. אני טסה לבד, אבל כשאני נוחתת יש מי שמחכה לי".
היא מספרת על הקרוזים של MSC Cruises , שמשיטה ליעדים כמו דרום וצפון אמריקה, ולמזרח הרחוק. "כבר בערב הראשון את לא לבד", אומרת רחל. "החברה דואגת שבערב הראשון של ההפלגה כל הבודדים על הסיפון ייפגשו לכוס שמפניה ומושיבה אותם ביחד בארוחת הערב. תוך ערב אחד יש לי כבר חברים חדשים".
"עפים על החיים"
שייט קרוזים הוא אחד הבילויים המועדפים על בני הגיל השלישי. העלות הממוצעת של כל קרוז נאמדת בעשרות אלפי שקלים לאדם. אחד הטרנדים הדומים הוא חופשות של שייט נהרות או תעלות. שירי גורדון, מנכ"לית קבוצת גורדון תיירות, שמפעילה סוג כזה של חופשה מסבירה שהקהל כולו הוא בגילאי 60 ומעלה. "בכל שנה אנחנו רואים צמיחה של כ-25% בקהל הזה, שיוצאים לגלות עולם. יש אנשים בני 80 ויותר, שלא מוותרים על חופשה כזאת, כשמחיר התחלתי של שייט כזה הוא 3,000 יורו לאדם. בני הגילאים האלו מוכנים לשלם הרבה כסף על חוויות חדשות וחברותא מתאימה. הקורונה והמלחמה מהווים קטליזטור לזה".
"גם בגילי אני תאבת חיים. עבדתי בבנק 40 שנה. כשהתאלמנתי לפני 20 שנה, הבנתי שהחיים יקרים. במהלך השנים הענקתי לילדיי את כל מה שיכולתי. אבל לאחר שפרשתי החלטתי לא לחסוך, אלא להרשות לעצמי לבזבז ולהנות"
אסתי בר און נאומה ובעלה, מנשה נואמה, מקרית אתא. מסכימים עם זה לחלוטין. היא בת 69, הוא בן 72. היא אשתו השנייה, הוא בעלה השלישי, יש להם ביחד ארבעה ילדים ו-11 נכדים. היא היתה מורה במשך 32 שנה עד שפרשה לגמלאות. הוא פרש מחברת הייטק.
"אנחנו טסים לפחות ארבע פעמים בשנה, בכל פעם למקום אחר, לסוגי חופשות שונות", היא מספרת. "לא מזמן חזרנו מטיול של שישה שבועות בתאילנד, וייטנאם וסינגפור. היינו הרבה באסיה, ביקרנו בדרום אמריקה, בסין, ביפן, אנחנו רוצים להיות באוסטרליה וניו זילנד ובהודו. היינו בקרוזים, אבל התלהבנו משייט נהרות, חופשה עם קסם. זו ספינת בוטיק, שעוברת דרך נופים מדהימים. מגישים אוכל מעולה, החברותא של בני גילנו מתאימה לנו. כשאנחנו נוסעים, אנחנו לא פה, מתנתקים לגמרי. רק יורדים מהמטוס בארץ, וכבר מתכננים את היעד הבא. עכשיו אנחנו בונים את הטיול הבא שלנו, חופשת ספא בצפון איטליה".
הילדים לא מתלוננים שאתם לא חושבים עליהם?
"ממש לא. אנחנו לא 'מבזבזים לשם הבזבוז', אלא עפים על החיים. מגיע לנו, עבדנו קשה. כשהייתי מורה וגרושה, עבדתי בלי הפסקה בעוד עבודות, כדי שיהיה לי כסף לטיולים, הילדים שלי ידעו את זה. היום, בגיל שלנו, אנחנו מגשימים חלומות, שלא הגשמנו בעבר. זו דרך חיים, שמובילה לאריכות ימים. אנחנו חוזרים מכל יעד כזה מסופקים ומלאי אנרגיות, והחוויות מחברות בינינו.
"הילדים מעורים בכל טיול ונסיעה שלנו, ולא מרגישים מקופחים. כשאנחנו פה והם צריכים עזרה, הם מקבלים אותה. עבורם אנחנו השורשים, המקום אליו מגיעים בשבתות ובחגים, אנחנו קשורים לנכדים. אני לא יודעת כמה שנים טובות נשארו לנו לחיות, זה עכשיו או לעולם לא. יש שאיפה למצות את החיים שנותרו, וזה תלוי איך מציגים את נקודת המבט. הם מבינים שגם לנו מגיע".
"עבדתי קשה ועברתי טרגדיות. בחרתי בחיים"
דן טונה מהרצליה, אלמן בן 75 מהרצליה, אב לאחד וסב לאחד, בחר בתחביב אחר: מסעות ג'יפים בעולם ובארץ. "לאשתי ולי היה עסק לביו פידבק. כשסגרנו אותו ופרשנו, נהגנו לערוך מסעות ג'יפים בכל העולם, היא היתה נהגת מעולה. לאחר מותה, לפני כשנתיים, בחרתי להמשיך בתחביב לבד, בשינוי אחד. במקום הלנדקרוזר שהיה לנו, שעולה 300 אלף שקל, אני נהנה מרקסטון 2005, שעולה 36 אלף שקל. השנה, למשל, הייתי במונטנגרו ובאלבניה, באתונה ובספארי בדובאי. לאחרונה חזרתי מטיול ג'יפים של שלושה שבועות בניו זילנד. בנוסף, אני מטייל הרבה בארץ עם בת זוגי, ואנחנו צרכני תרבות. ביום ראשון הקרוב אני יוצא לטיול ג'יפים בצפון יוון".
ומה עם הבן והנכד?
"לבן שלי לא חסר כסף. אני גר בהרצליה פיתוח והוא בדירה בה גדל בהרצליה. אין שיח כזה אצלנו. עבדתי קשה, עברתי טרגדיות, בחרתי בחיים. המוטו שלי הוא לראות את הטבע ולא מהכביש השחור. בהליכה, ואם לא אז בג'יפ".
"יותר מ-60% מהלקוחות עברו את גיל 60"
הרצון לנצל כל רגע לאחר הפרישה להגשמת חלומות, שלא הוגשמו בצעירות, ולהנאה, לא מגיע רק באמצעות קרוזים וטיולים יקרים. לבנות ובני הגיל הזה חשוב המראה החיצוני. "הרווחתי כל קמט ביושר" כבר לא תופס. הם מעדיפים להקדיש עשרות אלפי שקלים בשנה בטיפוח הפנים, הגוף, והנפש. זה כולל הזרקות בוטוקס וחומצה הילארונית וטיפולים באמצעות טכנולוגיה מתקדמת ועד ניתוחים אסתטיים, שעלותם נעה בין 30 אלף שקל למאה אלף שקל, ובמקרים מסוימים אף יותר.
"לפחות 60% מהקהל שלי הם בני 60 ומעלה, והאחוז גדל משנה לשנה", אומרת ד"ר להבית אקרמן, מומחית לרפואת עור. "זה קהל שמודע לעצמו. רוב הקהל שלי נשי, אבל יש גם גברים. הם פרשו לגמלאות, יש להם משאבים, והם רוצים לראות את עצמם עם עור צעיר. לאחר השינוי הם מלאי מרץ ושמחת חיים, זו איכות חיים.
"הבקשות העיקריות הן לשדרג את מראה העיניים וקו הלסת. צריך לדעת שהזרקות לגילאים האלו שונות מהזרקות לגיל צעיר, כדי לא ליצור מראה פתטי. יש גם טכנולוגיות מתקדמות, שמשדרגות את הלוק, ומפחיתות לפחות עשור מהגיל הכרונולוגי. אכן, מדובר בסכום לא מבוטל, אבל אנשים שרגועים עם המראה שלהם, גם משפרים את ההרגשה הפנימית שלהם".
לאחרונה נפתחה במודיעין בהשקעה של 30 מיליון שקל, מרפאת SKIN, פרי שיתוף פעולה של ד"ר אמיר זרח, כירורג אסתטי, ומייסדות Sisters Beauty and Wellness, האחיות חני רמר ורייצ'ל אלבז. המרפאה הטכנולוגית, שהשיקה טיפולי יופי עם אג'נדה: "מסעות יופי בינלאומיים", שמה דגש על אסתטיקה לא ניתוחית, למניעת הזדקנות העור. חלק לא מבוטל מהטיפולים במקום מיועד לבנות ובני גילאי 60+.
"היום, לבני 60 ומעלה יש קריירה שניה, זוגיות חדשה, הם רוצים לטייל בעולם, מרגישים באמצע החיים. הדיסוננס בין ההרגשה הפנימית הזו למראה שלהם מפריעה", אומר ד"ר זרח. "הטיפולים האסתטיים, שהם אמנם יקרים, חשובים. פסיכולוגית הם עוזרים להרגיש טוב יותר. אני תמיד כנה עם הלקוחות. אומר להם שאמנם הם לא צעירים ואי אפשר להחזיר את הגיל אחורה, אבל אפשר לטפל וגם להגשים חלומות עבר. אני עובד בשיטה שפיתחתי, שמונעת או דוחה ניתוחים.
הרצון לנצל כל רגע לאחר הפרישה לא מגיע רק באמצעות קרוזים וטיולים יקרים. לבנות ובני הגיל הזה חשוב המראה החיצוני. "הרווחתי כל קמט ביושר" כבר לא תופס. הם מעדיפים להקדיש עשרות אלפי שקלים בשנה בטיפוח הפנים, הגוף, והנפש
"מגיעות אליי בנות 60 ומעלה, שמבקשות לעצב את האף ולא בניתוח. הן מגשימות לעצמן חלום ישן. יש שמבקשות ומבקשים לעצב את האחוריים, יש שמבקשים לעבות שיער. יש טיפולים רגנרטיבים חדשניים, שמלמדים את הגוף לייצר מחדש חומרים עבור עצמו, כמו הזרקות לייצור קולגן ע"י הגוף. לבני ה-60 ומעלה מסייעים הטיפולים לטיפול בפיגמנטציה, להחלקת עור הפנים. מראה כזה מפחית כעשור מהגיל".
לא רק בגוף עסקינן ולא רק לטיפולי גוף מקדישים בני ה-60 ומעלה סכומי כסף גדולים. הם מבינים שגוף בריא זה אומר נפש בריאה. על ריטריטים מיוחדים עבור בני הגיל הזה מספרת אבישג אמיר (בתו של הסופר אהרון אמיר). היא בת 63, מתגוררת בקרואטיה, נשואה בשלישית למי שהיא אשתו השלישית, הוא בן 72. ביחד יש להם 7 בנות ושמונה נכדים, ועוד אחד בדרך.
ממקום מושבה היא מעבירה קורסים אונליין, בתחום היוגה, מדיטציה ויוגה לפנים. קהל היעד הוא גילאי 60 ומעלה ויש בקבוצות, לדבריה, גם בני 80 ומעלה. "בגיל 50 עשיתי הסבה מקצועית. למדתי יוגה תראפיה כדי להתמקד בגילאים המבוגרים, כדי שאזדקן בחן והם יזדקנו כך איתי. לפני כשלוש שנים עשינו רילוקיישן לקרואטיה. מאז, מלבד הקורסים, אני מקיימת גם ריטריטים בנושא. אני מאמינה ביכולת של הנפש להחליק את עור הפנים. עד גיל 50 גם אני הזרקתי בוטוקס אבל אז החלטתי שזהו. באמצעות היוגה אפשר גם להחליק את העור ולהרים את העפעפיים. אני מטפלת בגוף ובנפש בדרכים טבעיות, שמתאימות לגילאי 60 ומעלה".
"מודים בחשש שלא ישאר מספיק לילדים"
כאמור, הטענה של רוב המרואיינים היא, שההשקעה בעצמם אינה באה על חשבון הירושה לילדים. אלא שיש כאלו, שמודים בטענות שיש לדור הצעיר כלפי ההורים: "כשיצאנו לפנסיה, החלטנו, בעלי ואני, שזה הזמן שלנו להוציא כסף על הנאות, עד כדי הוצאת כספים מהפנסיה לפעמים, וליהנות ממה שלא הספקנו", מספרת אילנה (שם מלא במערכת). "עבדנו קשה בשביל זה. זה לטייל, לטוס, לצרוך תרבות, אפילו מכרנו את הדירה ועברנו לדירה חדשה, ולקחנו משכנתא. גם רכשנו מכונית פאר. אני גם מקפידה על טיפולי גוף ופנים, מפנקת את עצמי במותגים.
"בכל פעם שאנחנו מספרים לילדים על נסיעה קרובה או על רכישה, הם משתתקים ומודים בחשש שלא יישאר להם מספיק כסף לירושה, ובאים בטענות שאנחנו לא מקדישים מספיק זמן לנכדים ולא מסייעים להם. הסברנו להם, שהבית יישאר להם לאחר שנפרוש מהעולם, ושאנחנו מסייעים בבייבי סיטר כשאפשר, וגם מוכנים לשלם עבורה. בהתחלה הטענות שלהם הכאיבו לנו, הסברנו ותירצנו. היום אנחנו מציגים את זה כעובדה מוגמרת, לא בשאלה. כך נוהגים לא מעט מבני גילנו, שנתקלים בטענות כאלו".
