דור המייסדים הקים ובנה את העסק, אבל מה קורה כשהמושכות עוברות לדור הבא? ובהמשך לנכדים? מאחורי כל המיליארדים והמיליונרים בישראל עומדת משפחה. חלק שייכים לדור המייסד של המדינה, שבשל גילם המבוגר מעביר את השרביט לדור השני והשלישי, הבנים והנכדים. באופן טבעי, מספר הדמויות השולט על העסק הולך וגדל, מה שיוצר לא מעט סכסוכים פנים משפחתיים שהפכו לשדה קרב והובילו לאיבוד הון או לפירוק משפחות. בין הסיבות לסכסוכים אלו נמצאים אינטרסים מנוגדים של השולטים בחברה או העברה בין דורית לא נכונה.
באחד המחקרים בנושא, שנערך ע"י חברת lliams Group ועקב במשך 20 שנה אחר 3,200 משפחות עשירות, נמצא כי 70% איבדו את עושרן עד הדור השני, ו-90% עד הדור השלישי. הסבר החוקרים היה ש"הבעיות לא נבעו מכשלי מיסוי, ממשל או שימור, אלא מהתמוטטות האמון והתקשורת בתוך היחידה המשפחתית ומיורשים שלא הוכנו לאחריות פיננסית.
נאבקים על הירושה. 90% מאבדים את ההון בדור השלישי
(צילום אילוסטרציה באמצעות AI)
"עושר מורש הוא מכשול אמיתי לאושר", אמר ויליאם ק. ונדרבילט, נכדו של האיש שהיה העשיר בעולם. משפחת ונדרבילט, שבנתה אימפריית רכבות בשווי 100 מיליון דולר ב-1877 (שקול למיליארדים היום), איבדה את כל הונה תוך פחות מ-100 שנה. ב-1973, באיחוד משפחתי של 120 צאצאי המשפחה, דור שלישי ואילך, לא נשאר בהם אפילו מיליונר אחד.
ההבנה לגבי חשיבות העברה בין דורית נכונה במשפחות העושר מתקיים בכל העולם. בסקוטלנד, למשל, נהוג לאמר: "האב קונה, הבן בונה, הנכד מוכר, ובנו מקבץ נדבות". ביטוי זה כמו ביטויים נוספים מכוון לדפוס הבסיסי הזהה: הדור הראשון בונה את העושר מאפס דרך עבודה קשה וחיסכון. הדור השני, שצמח כעד למאמץ ההורים, עדיין מבין את ערך הכסף ולרוב שומר עליו או אף מגדיל אותו, אבל הדור השלישי, שגדל בשפע ומנותק מהמקורות, נוטה לבזבז את הירושה.
לכן, יותר ויותר מומחי ניהול ופיננסים ממליצים לתכנן תהליך פרישה מסודר של המייסד ולבצע את ההעברה הבין דורית עוד בחייו של המוריש, כהליך מסודר של תכנון ההון המשפחתי. המטרה היא להתייחס להעברת רכוש, נכסים, זכויות, עסקים והיבטים נוספים לצאצאים באופן מושכל ויעיל, כדי לקיים את מלוא מטרותיו של המתכנן באופן חוקי ותוך חיסכון מקסימלי במיסים ותשלומים, ובשאיפה למנוע סכסוכים משפטיים ומחלוקות.
בעלי ההון לא חשפו את הכספים לילדים
במחקרים שמצביעים על גורמים באיבוד העושר, נמצא כי משפחות משקיעות משאבים אדירים בתכנון מס והעברת נכסים, אבל מזניחות את הכנת היורשים לניהול העושר. חלק מהבעיה הזו נובע מהיעדר תקשורת ודיבור על ההון. רבים מבעלי ההון מודים שחשפו מעט עד כלום מעושרם לילדיהם, שמגיעים לשלב הירושה לא מוכנים, בלי ידע, בלי ערכים ובלי אחריות.
ד"ר נאוה מיכאל-צבריצילום: שירן כרמל"ללא ספק, צריך לתכנן את תהליך הפרישה והתכנון, וזה לוקח זמן. עם זאת, בעיניי זו טעות להגיד 'העברה בין-דורית', כאילו שמדובר בנקודה אחת בזמן", אומרת ד"ר נאוה מיכאל-צברי, מהפקולטה לניהול ע"ש קולר באוניברסיטת ת"א ומנהלת מרכז רעיה שטראוס לחקר עסקים משפחתיים. "במקרה של עסקים משפחתיים, זה אפילו מעליב את הדור המייסד, כי זה בעצם דוחף אותו לצאת או לפרוש, וזאת ממש לא הכוונה שלו. העסק הוא הבייבי של המייסד, יצירת חייו, ולרוב הוא לא מתכוון לפרוש במובן הרגיל של פרישה בעולם התעסוקה.
"מייסדים בדרך כלל עובדים עד יומם האחרון ומגיעים לעבודה גם בעשור התשיעי לחייהם. יש לא מעט דוגמאות לזה, גם בארץ. על התהליך להתחיל בשיתוף פעולה בין-דורי ארוך, כשהמייסד ודור הבנים עובדים יחד בשותפות במשך שנים ארוכות. כן צריך לתכנן מראש איך רוצים לראות את העתיד, במובן של ערכים שחשובים למשפחה, של הסכמות. לחשוב מי יוכל בעתיד להיכנס לעבוד בעסק, להסכים על כללי העברה לדורות הבאים. היום כבר יש הרבה בעלי מקצוע שעוזרים למשפחות לנסח אמנות ותובנות כאלה, וחשוב לעשות את זה תוך שיתוף כל בעלי העניין ולשמור על הוגנות. בין היתר להימנע מלעשות צעדים דרמטיים בצוואה שנפתחת רק אחרי מות המייסד, ולהימנע מלדחוף בעיות וחוסר הסכמות מתחת לשטיח, כי הן יחזרו בסופו של דבר כבעיות חמורות יותר".
חלוקה לא שוויונית בין הילדים
אין ספק שלדור המייסד חשוב לשמור על הונו ולהעביר אותו בצורה מסודרת הלאה לדור השני ומשם לדור השלישי. לפעמים זה מצליח, לפעמים פחות. אחת הדוגמאות להעברה שוויונית בין הילדים שצלחה את הדור השני, אבל בדור השלישי של הנכדים התגלו סכסוכים שהגיעו עד לבית המשפט, היא משפחת קרסו, אחת העשירות בישראל, בעלת השליטה בחברות רכבים ונדל"ן, ששוויה מוערך במיליארדי שקלים.
מכבי קרסו
את הקבוצה הקים משה קרסו, שנפטר בשנת 1962, ודאג לחלק את מניותיו בין ארבעת ילדיו בחלקים שווים. כ-40 שנה לאחר מותו שלט בעסק המשפחתי הבן הבכור, חיים, ללא עוררין. אלא שכשהדור השלישי החל להיכנס לתמונה הקולות המורדים החלו לצאת החוצה. בשנת 2000, לאחר מותו של הבן אריה, שני בניו, מכבי ויואל, התקוממו כנגד חיים ודרשו למנות מנכ"ל שכיר, בטענה שניהולו רודני ואינו מתאים למאה ה-21. לאחר שבע שנים של מחלוקות, הצליחו האחים בדרישתם, ולחברה מונה מנכ"ל חיצוני, איציק וייץ.
אלא שבזה לא הגיע לחברה גואל, שכן כמה שנים לאחר מכן הוביל מכבי קרסו, שמחזיק ב12.4% ממניות קרסו נדל"ן, וידוע במאבקיו לשקיפות וניהול תקין בחברות המשפחתיות, סכסוך משפחתי נוסף, שהגיע לבית המשפט. לטענתו אז, חלק מבני המשפחה שנושאים בתפקידים בחברה פוגעים בה במעשים לא תקינים. גם כאן, לאחר שנים של תביעות נגדיות, לפני כחמש שנים, הסתיים הסכסוך. המשפחה פרסמה הודעה: "בני משפחת קרסו, נכדיהם של משה וציפורה קרסו ז"ל, שהתחנכו על לכידות התא המשפחתי, שמחים להודיע כי הצליחו להתגבר על המחלוקות שנתגלעו ביניהם". נכון להיום, יש שקט בגזרה.
התעשיין סטף ורטהיימר, אחד מעשירי המדינה, שהלך לעולמו לפני כשנה, חילק את עושרו לדורות הבאים עוד בחייו. למרות שהמשפחה לא מספקת נתונים, ידוע כי כבר בעסקת מכירת ישקר ב-4 מיליארד דולר לוורן באפט, קיבל כל אחד משלושת ילדיו מאות מיליוני שקלים. היום, ילדיו, עשרת נכדיו ומעל עשרים ניניו, שווים מיליונים, וככל הידוע, חיים בשלום אחד עם השני.
סטף ורטהיימר ז"ל. חילק את הונו עוד בחייו
(צילום: אביהו שפירא)
למול זה, יש דוגמאות של העברת השרביט בצורה לא שוויונית, שיוצרת בעיות בקרב הדור השני ומכאן גם בשלישי. כדוגמא, ב-2011, נפטרו האחים יולי וסמי עופר, והותירו אחריהם אימפריה עסקית ענקית. בעוד שאת נכסיו של סמי ירשו שני ילדיו, עידן ואייל עופר, בחלקים שווים, את נכסיו של יולי ירשו שני ילדיו, ליאורה ודורון, ביחס לא שווה, מה שהוביל לסכסוכים קשים ותקשורתיים. כך גם במקרה של משפחת ורטהיים. אב המשפחה, מוזי ורטהיים, הבעלים של קבוצת ורטהיים, מהקבוצות העסקיות הגדולות בישראל, העביר ב-2012, בעודו בחייו, את נכסי המשפחה שמוערכים במיליארדים, לשני ילדיו, דודי ודרורית, בחלוקה לא שווה: כשני-שלישים לבן, כשליש לבת. לא מפליא שהחלוקה יצרה סכסוכים קשים בין האחים לאחר מותו.
"לא הבין למה צריך לתכנן"
הסיפור של משפחת שטראוס, ששוויה היום עומד על מעל 13 מיליארד שקלים החל ברפת קטנה שהקימו הילדה וריכרד שטראוס לאחר עלייתם מגרמניה, בחצר ביתם שבנהריה בדיוק לפני 90 שנה. ב-1975 עברה הבעלות על שטראוס לבן מיכאל (מיקי) שטראוס ז"ל, שכבר קודם לכן היה דמות דומיננטית בחברה. חלקה איתו בהנהלה גם אחותו, רעיה שטראוס בן-דרור, שפרשה מהחברה ומכרה את מניותיה בה ב-2005, בעקבות המיזוג של שטראוס עם עלית. מאז היא מקדישה את רוב זמנה לפעילות פילנתרופית ויזמות חברתית בישראל, במקביל להשקעות עסקיות, ובחקר עסקים משפחתיים.
עפרה שטראוס. לקחה את המושכות של החברה המשפחתית
(צילום: שאול גולן)
"כשאמא שלי נחשפה לפני שנים לנתון לפיו רק 6% מהדור השלישי לעסקים שורד, היא נחרדה והחליטה להתחיל לעסוק בנושא של העברה בין-דורית מסודרת. היא מיד הבינה את המשמעות ופנתה לאחיה, מיכאל", מספרת בתה ד"ר מיכאל-צברי. "באותה תקופה לא הבינו במדינה את חשיבות המחשבה על הדורות הבאים. גם מיכאל לא חשב על זה. הוא השיב לאמי, שהוא לא מבין למה צריך לתכנן, שהרי הם מסתדרים, אבל בהמשך השתכנע וטוב שכך".
ב-2001 התמנתה לעמוד בראש שטראוס בתו של מיכאל, עפרה שטראוס. מיכאל-צברי בחרה למכור את מניותיה בחברה ולהתמקד בעולם האקדמי של חקר עסקים משפחתיים, והיום מוכרת בארץ ובעולם כברת סמכא בתחום. "גם כשאני התחלתי לעסוק בתחום, לפני כעשרים שנה, אנשים הרימו גבה. היום התחום מוכר ובעל חשיבות רבה למדינה".
מה מאפיין התנהלות של חברות משפחתיות?
"בארץ ובעולם כ-90% מהעסקים הקטנים והבינוניים, וכ-40% מהעסקים הגדולים, הם משפחתיים. הבעיה בארץ היא שאנחנו חיים בתרבות שלא מתכננת, אלא הכל מעכשיו לעכשיו. כמו הציונות, האסטרטגיה היא 'להתחיל מהתחלה'. אין כלים בחשיבה של לתכנן הלאה לעוד 20 שנה. מה שנכון לעסקים משפחתיים זה תכנון לטווח הארוך, והם לרוב עושים זאת. בנוסף, יש לזכור שבישראל אין מס עיזבון, מס ירושה, שבוטל בשנת 1981. סבא שלי, שחי בזמן שהיה מס עיזבון, הבין שחייבים תכנון של חלוקת ההון, אחרת הוא ייפול לבעיית מיסוי כואבת. הוא חילק בחייו את המניות של הקבוצה חצי חצי בין מיקי לאמא שלי. היום הרבה צוואות נפתחות לאחר המוות, ופתאום מבינים איזו טעות זו הייתה לא לדבר ולחלק את ההון והמניות לפני המוות של המייסדים. כל הסכסוכים המשפחתיים בחברות המשפחתיות קורים בגלל הכסף והעברה בין-דורית לא מסודרת".
"מגיעים אלינו בעלי עסקים משפחתיים כשהם כבר בשלב של 'טיפול נמרץ'. האבא חולה או מותש, האחים לא מדברים אחד עם השני, והבנקים מתחילים להילחץ כי הכל היה מבוסס על ערבויות אישיות של המייסד. חלק שוקלים למכור את מפעל החיים שלהם לגורם חיצוני, מתוך פחד שהכל יקרוס כשיגיע לדור ההמשך"
מיכאל-צברי, שמלאה בסיפורים מהשטח, בארץ ובעולם, מדגישה ללא הרף את חשיבות השמירה על התא המשפחתי, שתתקיים אם תהיה העברה בין דורית מתוכננת ומסודרת, וכן, ויתור על אגו. "באחד הכנסים בהם השתתפתי, ראיינתי אישה, בעלים ומנכ"לית של עסק, שהולך אחורה עשרות רבות של שנים. הוריה התגרשו ואביה נישא בשנית לאישה צעירה ממנו בהרבה שילדה לו ילדים בגיל של ילדיה שלה. לאחרונה היא החליטה לפנות את המנכ"לות ולהעביר אותה הלאה, כדי לא ליצור סכסוך בין ילדיה שלה לילדיו של אביה מנישואיו השניים, ומתוך חשיבה גם על הדור השלישי. זו הסתכלות ארוכת טווח נכונה. אני יושבת עם יזמים ואנשי עסקים, שמספרים לי איך חיכוכים במשפחה הורסים את המשפחה. מדובר על 'קרבות' רגשיים. לפעמים רבים על סכומי כסף קטנים ועל תכשיטים חסרי ערך כמעט. יש דרכים לפתור מחלוקות. אני ממליצה לחלק מניות בצורה הוגנת. רוצים לפצות כאלו שאתם חושבים שעובדים יותר קשה ומביאים תוצאות? תעשו זאת דרך שכר ובונוסים. יש ציפייה להוגנות בתוך המשפחה. לכן אני אומרת לאנשים בעסקים משפחתיים, שגם אם לא תמיד קל, חייבים לדבר. מערכות יחסים נכונות מצילות את העסקים ואת המשפחה לדורות הבאים".
"להוציא את האמוציות מהחדר"
בצד דור המייסדים, יש לזכור שאנחנו חיים בדור של מתעשרים חדשים. ההייטק, האקזיטים, ההנפקות, או רווח בורסאי גדול, מייצרים מדי שנה מאות ולפעמים גם אלפי ישראלים שמוצאים את עצמם לפתע עם מיליונים בחשבון הבנק. עבור רבים מהם מדובר במפגש ראשון עם הון משמעותי שמשנה לא רק את מצב החשבון, אלא גם את האופן בו הם חושבים על כסף, משפחה ועתיד.
כדוגמא, משפחות ויזל (פוקס), רמי לוי, יוחננוף, גיל שוויד, איל ולדמן, אמנון שעשוע, אסף רפפורט ועוד. כל אלו יהיו, קרוב לוודאי, עסקים משפחתיים, ובצדם נמצאים וצומחים עסקים משפחתיים בינוניים וקטנים. מציאות זו הצמיחה בישראל תעשייה של משרדים לניהול הון משפחתי ("פמילי אופיס"), שמייעצים לדור ה'בייבי בומרס' איך להעביר נכון את העושר הגדול לילדים ולנכדים. לא עוד "ירושה לאחר מוות" אלא "ירושה בחיים". הם גם דואגים להזכיר שעושר משפחתי הוא מנוע כלכלי למדינה, והם יועילו לה אם לקראת פרישה יעבירו נכון את המושכות לדור הבא.
"בישראל יש סטטיסטיקה של שדה קרב כשזה מגיע לחלק מהעסקים המשפחתיים, וזה מפרק משפחות", אומר אופק לוגסי, מייסד ומנכ"ל משותף ומתכנן פיננסי בקבוצת הורייזן. "מתוך שורה ארוכה של חברות משפחתיות שליווינו בצמתים האלה, ראיתי איך חברות שמגלגלות עשרות מיליוני שקלים בשנה קורסות בגלל דבר אחד: הדור הראשון לא הכין את העסק ליום שאחריו, הדור השני קיבל לידיים פצצת זמן. כ-85% מכישלונות ההעברה הבין-דורית נובעים מסיבות של מלחמות ותקשורת לקויה בתוך המשפחה, וחוסר הכשרה של הילדים. רק 15% נסגרים בגלל בעיות אמיתיות בשוק או במוצר.
אופק לוגסי, מייסד ומנכ"ל משותף ומתכנן פיננסי בקבוצת הורייזןצילום: ברנדו פוטוגרפי"מגיעים אלינו בעלי עסקים משפחתיים כשהם כבר בשלב של 'טיפול נמרץ'. האבא חולה או מותש, האחים לא מדברים אחד עם השני, והבנקים מתחילים להילחץ כי הכל היה מבוסס על ערבויות אישיות של המייסד. חלק שוקלים למכור את מפעל החיים שלהם לגורם חיצוני, מתוך פחד שהכל יקרוס כשיגיע לדור ההמשך. העסקים שניצלו הצליחו בכך, לאחר שהסכימו להוציא את האמוציות מהחדר, וביצעו תהליך פרישה ותהליך העברה מסודר".
מה הרציונל של בעל עסק לא לבצע העברה בין-דורית מסודרת לפני הפרישה?
"החסם הכי עמוק שאני פוגש בשטח הוא הפחד משחרור ואובדן זהות. כשבעל העסק שואל את עצמו 'מי אני בכלל בלי העסק שהקמתי וניהלתי?'. הפחד הזה מאובדן שליטה גורם לבעלים להישאר צוואר הבקבוק הניהולי של החברה, גם כשהוא כבר עייף. הנטייה הטבעית היא להגיד 'יש לי זמן' ולדחות את הטיפול בנושא משנה לשנה, עד שקורה אירוע בריאותי פתאומי או משבר פיננסי חריף, שכופה את המעבר ברגע האחרון, בלחץ מקסימלי ותחת תנאים גרועים מאוד.
"לפעמים דור ההמשך מאוד רוצה אבל עוד לא בשל, או שיש כמה ילדים בתוך המערכת ואף אחד לא הגדיר מי באמת מוביל ומה גבולות הגזרה של כל אחד. חוסר הוודאות הזה מייצר מתח משפחתי סמוי שמשתק את החברה מבפנים. תכנון עסקי וכלכלי נכון הוא המפתח למעבר מניהול אינטואיטיבי למערכת יציבה. בנוסף, חשוב להתייחס פה למושג הנדסת רווח. זה אומר שעסק מפסיק להישען על תחושות בטן. ברגע שהמספרים הופכים מדפים סודיים למערכת פשוטה במחשב, העסק הופך יציב ומייצר רווח בצורה מתוכננת. לכן חשוב להוריד לפני הפרישה את העסק למערכות, לבנות שכבת ניהול ביניים ולהאציל סמכויות. יש מקרים בהם חייבים לבצע את שינוי הגדרת התפקיד של הבעלים. הוא לא נזרק מהעסק, אלא משנה פוזיציה".
אחת הדוגמאות שלוגסי מספר עליה מתחברת ליאיר דבוש, הבעלים והמייסד של "דבוש פתרונות טקסטיל". לאחר שהגיע לגיל פרישה הוא החליט להעביר את מפעל חייו לדור הבא. "כשהתחלנו לעבוד עם יאיר, כדי להעביר את שרביט ניהול העסק לדור הבא, מצאנו שהכל בחברה עבד מצוין, אבל לפי האינטואיציה, הידע והניסיון שלו. לא מצאנו שיטת תמחור מסודרת וכתובה. במצב כזה, כשהאבא קם ועוזב את העסק, לילדים אין שום סיכוי להבין איך לנהל את המכונה הזו, והסיכון לקריסה הוא עצום. בימים אלו אנחנו מלווים את יאיר וילדיו כדי לעשות העברה בין-דורית נכונה ומסודרת, כדי לבנות אצלם בשלות ומיומנות ניהולית, ו'תופרים' את המבנה הפיננסי שיבטיח את הצלחת העסק לאחר שיעבור אליהם. במקביל, ולא פחות חשוב, ההליך יבטיח את עתידו הכלכלי של יאיר כפנסיונר, שייהנה בראש שקט מפירות המפעל שהקים".
גלעד סלונים, מנהל שותף ב-Value Family Officeצילום: ואליו פמילי אופיסגלעד סלונים, מנהל שותף ב-Value Family Office, שמתמחה במתן פתרונות פיננסים לתא המשפחתי, מספר על שירותי תכנון פרישה והעברה בין-דורית שהחברה שלו מספקת. "מעל ל-20 שנים שאנו מלווים משפחות עתירות הון, בצמתים הפיננסים המשמעותיים בחייהם, מתכננים עבורם את יום הפרישה ואת תכנון הירושה, כדי שההון יעבור לדורות הבאים ולהם יהיה שקט נפשי. אני מייעץ לפונים להבין קודם כל מה הם רוצים. לשחרר מטענים אישיים, לחשוב ולהבין איך להעביר ומתי, האם לפני או אחרי המוות.
"כמובן שהבעיות יותר קלות לפיתרון כשהחברה היא ציבורית והכל שקוף. לפעמים, הבעיות מגיעות עד כדי שבעל העסק רוצה למכור את העסק לפני הפרישה, כי הוא מבין שהדור הבא לא יוכל להמשיך אותו בצורה נכונה, ולחלק את הכסף בעודו בחייו. לא מזמן ייעצנו לאיש עסקים עשיר שייסד את העסק במו ידיו והבין שילדיו לא ירצו להמשיך אותו, לחלק דיבינדנים משפחתיים (תשלום שמעבירה החברה לבעלי המניות מתוך הרווחים או מתוך כספים לחלוקה, לפי שיעור ההחזקה של כל אחת ואחד), על כל תשואה מעל סכום מסוים. זה נתן שקט לילדים לעסוק במה שהם רוצים, ולא בעסק. האב אמר לי שמאז ששיחרר את הילדים הוא ישן טוב בלילה. לכן, כשאני נדרש לשאלה מתי ואיך לפרוש? אני משיב שרצוי לתכנן את הפרישה בעודכם בחיים. כך גם שומרים על ההון, וגם על אחדות המשפחה".
