בית הדין לעבודה בתל אביב דחה לאחרונה תביעת ענק שהגיש עובד רשות המסים לשעבר ובמרכזה טענות להתעמרות כגון איומים על חייו מצד הממונה עליו ושלילת תוספות שכר. השופטת חופית גרשון-יזרעאלי הבהירה לו שלא כל אי-נוחות בעבודה מהווה התעמרות.
התובע החל לעבוד ברשות המיסים ב-1980. באפריל 2006 הוא מונה לתפקיד מנהל תחום (כינוסים) ביחידה הארצית (הוצאה לפועל אכיפת הגבייה). ב-2010 מונה מנהל חדש ליחידה, ומשנה זו ואילך טען התובע כי החל לחוות התעמרות ממנו.
1 צפייה בגלריה
רשות המסים בישראלרשות המסים בישראל
בניין רשות המסים
(צילום: יובל חן)
בשלהי 2016 הוא הועבר למשרד אחר - פקיד שומה תל אביב 3 - אך לטענת המדינה לא עמד בציפיות. על רקע כישלונות במציאת עבודה חלופית הוא זומן לשימוע ובהמשך פוטר. ביולי 2019 דחה נציב שירות המדינה את הערר שהוגש על הפיטורים, והם נכנסו לתוקפם. ביוני 2020 הוגשה התביעה לבית הדין.
הוא דרש 700 אלף שקל בגין "הפסדי שכר בשל התעמרות", "פיצוי בגין התעמרות, עוגמת נפש, התנכלות והתעמרות" ו"פיצוי בשל פיטורים שלא כדין". לטענתו מנהל היחידה הנכנס התנכל לו, נישל אותו מעבודתו, שלל ממנו שכר על שעות נוספות וכוננויות, ואף איים על חייו כשאמר לו "אני אמחק אותך".
התובע הוסיף שהתנאים הפיזיים במקום שאליו הועבר ב-2016 היו ירודים, מבזים ואינם הולמים את מעמדו: לדבריו הוא ישב על כיסא עקום ושבור בחדר נידח, מבלי שהוצב בכניסה שלט עם שמו.
המדינה טענה מנגד להתיישנות חלק מהתביעה, ולגופו של עניין התעקשה שלא הייתה כל התעמרות. לגרסתה, הרקע לסיום העסקת התובע לאחר 39 שנים היה שהתרשל בעבודתו.
השופטת גרשון-יזרעאלי קיבלה את טענת ההתיישנות בכל הנוגע לאירועים שקרו יותר משבע שנים טרם הגשת התביעה, כלומר לפני יוני 2013.
עו"ד אהרון הלויעו"ד אהרון הלויצילום: עודד רצאבי
לגופו של עניין נקבע שלא הוכחה התעמרות כלשהי. אשר לטענת התובע שהבוס שלו איים ב"מחיקתו", הוא הודה שבעצמו סינן לעברו "חתיכת חריאת". בפסק הדין נכתב: "אף ששני הצדדים חרגו מגדר ההתנהלות הראויה - בנסיבות אלה כשלעצמן אין משום התעמרות או התנכלות".
צוין שלפי הפסיקה "לא כל עוגמת נפש הנגרמת לעובד בגין יחסים עכורים עם חבריו לעבודה או התנהלות הממונה עליו תיחשב כהתעמרות בעבודה".
בפסק הדין נקבע שעצם אי-תשלום לתובע על כוננויות או שעות נוספות אינו מהווה התעמרות. השופטת הבהירה את המובן מאליו, שמדובר ברכיבי שכר המותנים בפעולות כלשהן מצד העובד - שהייה בכוננות או עבודה בשעות נוספות - ומשהתובע לא ביצע אותן, הרי שאינו זכאי להם.
לבסוף קבעה שגם בהעברת התובע למקום עבודה אחר עם תנאים ירודים לא הייתה משום התעמרות. היא שוכנעה שתנאי העבודה הלא פשוטים היו מנת חלקם של כלל העובדים שם, ולא של התובע בלבד, ואין הוכחה שאספקת הכיסא הלקוי ואי-הצבת השלט היו בכוונה. חוץ מזה, מתמונה שהציג התובע עלה שעמדת עבודתו הייתה מרווחת, מאובזרת ולא נחותה כלל וכלל.
בסיכום העניין דחתה השופטת את התביעה במלואה תוך חיוב העובד לשעבר ב-8,000 שקל הוצאות.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובע: עו"ד שגיב עזרא ועו"ד בר יפת • ב"כ הנתבעת: עו"ד יוסף מנצור (פרקליטות) • עו"ד אהרון הלוי עוסק בדיני עבודה • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין