הוכר כנכה צה"ל בעשור השישי לחייו: לוחם שריון לשעבר ששירת בין היתר באינתיפאדה הראשונה, עם חשש תמידי לחייו, ואובחן בהמשך עם פוסט טראומה, רשם לאחרונה ניצחון על קצין התגמולים. השופט בדימוס ברוך אזולאי קבע שמחלתו הנפשית קשורה לשירותו הצבאי, ולא למותו הטראגי של אביו בתאונת מטוס.
המערער התגייס לצה"ל בשלהי שנות השמונים ושירת כלוחם בשריון. לטענתו הוא נכנס לעזה מספר פעמים באינתיפאדה הראשונה, והרגיש שם שחייו בסכנה תמידית. לדבריו נזרקו עליו ועל חבריו לפלוגה אבנים, היו סביבם התקהלויות אלימות ואף נזרק לעברם באחת הפעמים בקבוק תבערה, שרק במזל התפוצץ במרחק חצי מטר ממנו.
במסגרת הערעור שהגיש על החלטת קצין התגמולים ממאי 2021 שלא להכיר בו כנכה צה"ל, שיתף על אירוע מסוכן במיוחד שחקוק היטב בזכרונו: לדבריו במסגרת "מהומות הר הבית" במהלך האינתיפאדה הראשונה (אוקטובר 1990) הוא וחבריו הותקפו באבנים, כאשר אחד הסלעים שנזרק מגג בניין נפל צמוד אליו, והוא היה כפסע בין חיים ומוות.
לדברי המערער, זמן קצר לאחר שחרורו מצה"ל התחילו אצלו סיוטים ופלאשבקים, והוא חווה קשיים בשינה. בנוסף נהג לעשן מריחואנה, ואף התנסה בעבר באקסטזי וטריפים. לטענתו נדרש לו כמעט עשור להבין שהדבר לא תקין, עד שב-2009 הוא אובחן כפוסט טראומתי. לשיטתו מחלתו הנפשית קשורה לשירותו הצבאי ומכאן שיש להכיר בו כנכה צה"ל.
מנגד טען קצין התגמולים שהמערער אינו סובל מ-PTSD, ואף לא סבל ממנה מעולם. לעמדתו, הלכה למעשה האיש סובל מהפרעת אישיות ומהתמכרות לסמים. "המערער עבר אירועים קשים במהלך שירותו הצבאי", הודה מומחה ההגנה, אלא שלדבריו "אירועים כאלה שכיחים בקרב לוחמים". בנסיבות אלה נטען שיש לדחות את הערעור.
רעש קטן הקפיץ אותו
לעומת מומחי ההגנה, גרס מומחה התביעה שהמערער לוקה בפוסט טראומה הקשורה לצבא. הוא ציין שכמעט בכל סיור שביצע בעזה, הוא וחבריו הותקפו באבנים ובסלעים. "כל רגע היה יכול לצוץ מחבל", הדגיש המומחה והוסיף: "זאת הייתה שגרת יומו במשך כשנה וחצי, שהייתה מלווה בחרדה לחייו כמעט מדי יום".
המערער עצמו שיתף שכיום הוא מובטל, מתגורר לבד, עייף ומיואש, מלא במחשבות שרודפות אותו, בעיקר משירותו הצבאי, כאשר מגיל 42 חי על חשבון אימו. בנוסף, זוגתו ואם ילדיו נפרדה ממנו. לזאת הצטרפה פטירתו הטראגית של אביו בתאונת מטוס, לפני כחצי יובל, אותה לקח קשה מטבע הדברים.
במסגרת המשפט העידו מקורבים למערער, במטרה לשפוך אור על התנהגותו היומיומית. בין היתר סיפרה אחותו כי בניגוד לאופי הנעים והנוח שהיה לאחיה טרם גיוסו לצה"ל, אחרי שחרורו הוא נהיה כעסן, ביקורתי מאוד ושופט כל אחד לחומרה.
בתוך כך סיפרה העדה על אירוע ספציפי שבו בני נוער עשו רעש במקלט סמוך - עניין שגרתי לכל הדעות - שגרם לאחיה לזעזוע והציף אצלו זכרונות לא נעימים מתקופת השירות בעזה.
בסופו של יום קבע השופט אזולאי שיש להכיר במערער כנכה צה"ל. "נראה לנו כי הוכחה קיומה של הפרעת ה-PTSD בדרך של גרימה, ברמה מאוד מתקבלת על הדעת, בעוד שהאפשרות לקשר סיבתי עקב פטירת האב נראית לנו מרוחקת ובלתי מוכחת", כתב.
קצין התגמולים חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המשיב: עו"ד אמיר יחיא (פמ"ד אזרחי)
• שם ב"כ המערער לא צוין בפסק הדין
• עו"ד שרון מאירי עוסק בצבא ומשרד הבטחון
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
