מ', אם לארבעה, נעדרה מעבודתה לעיתים תכופות בשל שירות המילואים הממושך של בן זוגה. במקום עבודתה החליטו להעביר אותה לתפקיד אחר ודרשו ממנה להחזיר את הרכב שברשותה. מעסיקיו של ד' הודיעו לו שלא יעלו את שכרו ונימקו זאת בשירות המילואים הארוך שממנו חזר. י' שירת מעל 260 ימים במלחמה, וכשחזר לעבודתו הודיע לו המנהל שהוא יחזור לתפקיד זוטר בהשוואה לתפקידו הקודם. ל', אשת מילואימניק, פנתה למעסיקיה כדי לממש את זכותה לימי היעדרות בשל שירות המילואים של בן זוגה, אך סורבה משום שאינה עובדת במשרה מלאה.
המקרים האלה הם דוגמאות בודדות מתוך 1,475 תלונות שהגיעו במהלך 2024 לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה במשרד הכלכלה. על פי הדוח שמתפרסם היום, יותר מ־600 אנשי מילואים, וכ־170 בני ובנות זוג של משרתי מילואים פנו לנציבות בתלונה על אפליה במקום העבודה עקב השירות.
הנציבות פועלת מכוח חוק מאז 2008, במטרה להתמודד עם אפליה ואי־שוויון שמתקיימים בשוק העבודה, מרכזת מדי שנה תלונות מצד מועסקים על אפליה במקום העבודה על רקע דת, לאום, מין, נטייה מינית, הורות ועילות נוספות הקבועות בחוק. לעובדי הנציבות נתונה הסמכות לפנות למעסיקים, לאכוף את חוקי העבודה וללוות משפטית את הפונים.
לאורך העשור האחרון, מרבית הפניות לנציבות הגיעו מנשים, בעיקר על רקע אפליה בשל היריון, טיפולי פוריות או טיפול בילדים. השנה, לראשונה, שיעור הגברים הפונים גבוה מזה של הנשים, והם מהווים 56 אחוז מהתלונות, כאשר 74 אחוז מהגברים שפנו לנציבות עשו זאת בשל אפליה שחוו בעקבות שירות המילואים שלהם. "הפניות מצד מילואימניקים רבות, רבות מדי", אמרה ל"ידיעות אחרונות" עו"ד אורית שרפי, מ"מ נציבת שוויון הזדמנויות בעבודה במשרד הכלכלה.
לדבריה, ריבוי התלונות מלמד על "הרבה בלגן בהבנת הזכויות של משרתי המילואים", הנובע בין היתר מריבוי העוסקים בנושא – ביטוח לאומי, משרד הביטחון וצה"ל. "הדבר החשוב ביותר הוא שתהיה כתובת אחת למשרתי המילואים, על מנת שיבינו מה הזכויות שלהם ומי מטפל בנושא", הסבירה שרפי.
פנייה נוספת שהגיעה לנציבות, היא זו של צ', תושב הצפון שעבד לפני שירות המילואים כטכנאי שטח, עבודה שתנאיה כללו רכב צמוד וטלפון. כשחזר משירות המילואים, גילה צ' כי המעסיק גייס עובד אחר במקומו. צ' אמנם לא פוטר, אך תנאי העסקתו הורעו באופן משמעותי: הטלפון והרכב לא הוחזרו לו, והוא נדרש להתנייד בתחבורה ציבורית. צ' פנה לנציבות, שפנתה מצידה למעסיק והבהירה לו כי מדובר בהרעת תנאים על רקע שירות מילואים – האסורה על פי חוק. המקרה של צ' הסתיים בפיצוי מצד המעסיק בגין הפגיעה בתנאי העסקתו.
אלא שלעיתים, פנייה בלבד אינה מספיקה כדי לפתור את העוול. ט' בשנות ה־30 לחייו, היה בעיצומו של תהליך קבלה לעבודה כשפרצה מלחמת חרבות ברזל. על אף שיש לו פטור משירות מילואים, ט' התנדב לשירות בגבול הצפון, ובמהלך תקופה זו זומן לראיון שני במקום העבודה שאליו ביקש להתקבל. את שעות ההתרעננות המעטות שקיבל במהלך המילואים, ניצל ט' לטובת הגעה לראיון העבודה הנוסף, שבמהלכו דובר כבר על עניינים טכניים הנוגעים לתחילת עבודתו: ימי העבודה, תנאים סוציאליים וכדומה. על פי כתב התביעה, שהוגש לבית הדין האזורי לעבודה בצפת, כל שנותר לט' היה לחתום באופן סופי על החוזה – מה שנבצר ממנו בשל שירות המילואים. כעבור שבועיים, קיבל ט' הודעה מהמעסיק: המשרה כבר תפוסה.
ט', שביקש שלא להיחשף בשמו המלא, החליט לתבוע את מקום העבודה, משום שלטענתו הסיבה הבלעדית לכך שלא התקבל לעבודה הייתה שירות המילואים הממושך שלו. בנציבות, שהגישה את התביעה בשמו של ט', הסבירו כי מטרת העתירה רחבה יותר מפיצוי אישי של ט', אלא גם "הפנמת נורמות וערכים ראויים בכל הנוגע לחיילינו המשרתים במילואים, זאת על מנת לחזק את הביטחון התעסוקתי והעצמאות של אוכלוסייה זו, המופלית לרעה בימים קשים אלו". מטעם המעסיק הוגש כתב הגנה לפיו הם דוחים את הטענות ואומרים שלא נחתם חוזה סופי, כי לא התכוונו לקבלו לעבודה ולא בגלל שירות המילואים. הדיון בנושא צפוי להיערך ביוני.
