1. ההחלטה לדרוש מהזוכות במכרז של הקו הכחול של הרכבת הקלה בירושלים לוותר על הקרונות של CRRC התקבלה על ידי החשב הכללי במשרד האוצר, יהלי רוטנברג, בהנחיה מפורשת של דרג פוליטי בכיר יותר: שר האוצר, וייתכן כי גם ראש הממשלה. בניגוד להערכות המוקדמות, ועדת ההשקעות בראשות הכלכלן הראשי באוצר, שמואל אברמזון, לא קשורה לאירוע, שכן אין מדובר בהשקעה של חברה סינית בתשתית ישראלית (כמו בבניית הרכבת הקלה בתל אביב) אלא בשתי חברות ישראליות שרוכשות קרונות (יבוא) מחברה סינית שמאושרת על ידי הממשל האמריקאי ויש לה מפעל בארצות הברית. גם המל"ל ומשרד החוץ לא קשורים.
זה מביא למסקנה השנייה: "הפסילה" של CRRC איננה משיקולים ביטחוניים, בניגוד לרושם שכמה גורמים מנסים ליצור, אלא משיקולים של מדיניות חוץ. ראשית כל, לצה"ל טלפונים, מכוניות ואף רחפנים המיובאים מסין. שנית, שיקולים ביטחוניים לא הועלו באף אחד מהדיונים. למעשה, עד עצם היום הזה אין כל החלטה שפוסלת רכישת מוצרים מהחברה הסינית. ההערכה היא שאותם גורמים ממשלתיים בכירים הסבירו לראשי דן ודניה סיבוס שעליהם לעשות טובה לעצמם ולהחליף ספק. ככה מתנהלת ממשלת ישראל. כמובן שבדיעבד, ניתן לבקש מהשב"כ או מהמל"ל אישור לפסילה כזו.
שלישית, היתה לממשלת ישראל או לנציגיה הזדמנות פז "להזיז" את הסינים רק לאחרונה, כאשר נדון המפרט הטכני של הקרונות. הרי הכי קל היה לפסול מוצר שאינו עומד בתנאים הטכניים של המכרז ולחסוך את כל המבוכה. אפשרויות הפסילה על בסיס אי־עמידה בתנאים הטכניים הן אינסופיות שכן בקרון הפרטים הטכניים הם אינסופיים. אבל, כמה מפתיע, גם לאירוע הזה הממשלה הכושלת הזו לא נערכה בהתאם או בזמן. יתרה מזו, לא רק שהקרונות הסיניים לא נפסלו, אלא שהמפרט הטכני אושר באופן רשמי לפני שבועיים. יתרה מזו, גם הודיעו לחברה על האישור. לכן, המהלך הוא כל כך תמוה וחריג.
גורמים המעורים בפרטים מסרו לכלכליסט כי הם לא זוכרים שבעיצומו של הליך מכרזי, נפסל ספק משיקולים של מדיניות חוץ. יתרה מזו, הם מעלים גם אפשרות כי ייתכן שמדובר במהלך מנוגד לחוק, שכן לא ברור מה מקור הסמכות להתערבות בהליך כזה, ועוד משיקולים של מדינויות חוץ. אותם גורמים אף סבורים כי פסילה מטעמים אלו, הלכה למעשה, לא נעשתה מעולם. שוב: מדובר בספק, לא במשקיע – ובספק שכבר "אושר".
2. הרי אין זה סוד כי האמריקאים לוחצים זה תקופה לא לרכוש מ־CRRC, ספקית הקרונות הגדולה בעולם, את הקרונות לפרויקט הזה. זה התחיל מלארי ממוט (Larry Memmott), הציר הכלכלי בשגרירות ארצות הברית בירושלים, שהבהיר כי הממשל החדש רואה בעין מאוד לא יפה את העסקה מול CRRC. האמריקאים רואים בכל קונגלומרט סיני את הזרוע הארוכה של ממשלת סין. בימים האחרונים "מלחמת הסחר" בין ארצות הברית לסין, שתי הכלכלות הגדולות בעולם, הפכה לפתוחה ומאיימת להפוך למשהו הרבה יותר גדול, בסגנון "המלחמה הקרה 2.0". בתקופה האחרונה הלחץ גבר והצטרף אליו גם אריה לייטסטון, יועץ ותיק שהצטרף לאחרונה לצוותו של סטיב וויטקוף, השליח המיוחד למזרח התיכון בממשל טראמפ הנוכחי. לייטסטון כיהן בעבר כיועץ בכיר לשגריר בישראל דיוויד פרידמן וכמנכ"ל מכון אברהם להסכמי שלום. בתפקידו החדש הוא עוסק בנושאים כגון הסכמי אברהם, הסכסוך בין ישראל לחמאס ושיחות הגרעין עם איראן. הלחץ אינו נובע מהרצון ומהדרישה של הממשל החדש להקטין את הגירעון המסחרי של ארצות הברית מול ישראל (כ־5.3 מיליארד דולר נכון לסוף 2024), שכן אין חברה אמריקאית שיודעת לספק את הסחורה הזו, כלומר הקרונות. זה לא כסף שהיה יכול להגיע לארצות הברית ומגיע לסין. האירוע הוא אחר: הקטנת החשיפה של בעלות הברית האמריקאיות למעצמה הסינית.
3. בישראל הסבירו כי לא קל למצוא חלופה ל־CRRC. הרי מדובר ב־132 קרונות ולא כל חברה יודעת להרים קו ייצור בתוך ימים ספורים כדי לבנות את הכמות הזו. CRRC יודעת להתמודד עם כמויות כאלו. מה עוד שמדובר באספקה לירושלים על כל הרגישויות הפוליטיות שלה. לכן אין מדובר רק באירוע חריג ותמוה, אלא בעיקר באירוע יקר מאוד. הערכות של גורמים המעורים בפרטים מדברים על תוספת עלות שעלולה לטפס גם לעוד מיליארד שקל, סכום עתק, שמהווה תוספת של 50%-30%. אבל זה לא רק הכסף, זה גם פגיעה בלו"ז הפרויקט התשתיתי הענק. הזוכות קיבלו תקופה של שנה (זה בהחלט תחזית אופטימית) והמשמעות היא כי סיום הפרויקט כבר נדחה בשנה, כאשר עבודות התשתית (הקמה הראשונית, פינוי תשתיות, עבודות בכביש ואפילו עבודות מנהור ראשונות) כבר מוכנות וירושלים "הפוכה" בגלל הקו שחוצה בעצם את כל העיר. כלומר, המהלך של הממשלה הוא מגה־אירוע כלכלי־תחבורתי־פוליטי עם השלכות ארוכות טווח.
לא ברור בכלל מה תהיה התגובה הסינית לדבר הזה. הרי מדובר בסך הכל בלחץ של יועצים אמריקאים די זוטרים שמעכבים פרויקט תשתיתי ענק בהיקף עצום. אסור לשכוח כי היבוא הישראלי מסין עמד בסוף 2024 על יותר מ־13 מיליארד דולר, שעשירית ממנו הם "מוצרים תחבורתיים" (לרבות קרונות). איך זה משליך על מכרזים עתיידים? ואסור גם לשכוח כי בפרויקטים בהיקפים כאלו יש לא מעט "בוחשים" ("מתווכים" זה השם הרשמי). סביר להניח כי הם גם אלו שעדכנו את האמריקאים על העסקה בין היזמיות הישראליות ל־CRRC. מי שיצליח לנתב את המיליארדים האלו מחברה סינית לחברה, נניח, קוריאנית, יקבל עמלה שמנה של כמה עשרות מיליוני שקלים – הפרויקט הוא של כמה מיליארדים והעמלות הן סביב 3%-2%. כבר ראינו במדינת ישראל בחירת ספקים שזכייתם הוסברה משיקולים ביטחוניים והתברר בדיעבד כי השיקולים היו "זרים" (פרשת תיסנקרופ).
