בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה תביעת אלמנה לרשת את בעלה המנוח ולקבל חצי מדירתו, וזאת למרות הסכם ממון שקבע אחרת. השופט ארז שני ייחס לה חוסר תום לב והתנהלות אופורטוניסטית בשיטת "מצליח", וחייב אותה בהוצאות משפט גבוהות במיוחד.
בני הזוג נישאו ב-2014. מנישואיו הראשונים נולדו למנוח שלושה ילדים, שהם הנתבעים בהליך. במהלך הנישואים נרכשה דירה במרכז הארץ ונרשמה על שם הבעל בלבד. בין לבין חתמו בני הזוג על הסכם ממון שהחיל עליהם הפרדה רכושית. בנוסף הם ערכו צוואות הדדיות, שקבעו כי רכושם יועבר לאחר מותם לילדיהם מבני הזוג הקודמים שלהם. בצוואת הבעל נכללה "תניית סילוקין" שלפיה מי שיתנגד לצוואה אחרי מותו – יפסיד את חלקו בעיזבון.
בתביעה שהגישה אחרי מותו טענה האלמנה שיש להעביר אליה חצי מדירתו וכן תשלום כתובה ומזונות שלטענתה מגיעים לה חרף הסכם הממון. בנוגע לתניית הסילוקין טענה כי תביעתה בעלת "טעם הגיוני וסביר, ולכן היא גוברת על טענת הסילוקין", כך שמגיע לה נתח מהעיזבון.
מנגד טענו ילדי המנוח שיש לכבד את הסכם הממון ותניית הסילוקין שבצוואת אביהם, ולהורות שדירתו ויתר רכושו שייכים להם בלבד.
השופט שני קיבל את טענתם שלפיה תביעת האלמנה הלכה למעשה מנוגדת למסמכים מפורשים – הסכם הממון וצוואת המנוח – המנשלים אותה מדירתו ויתר רכושו לטובתם: "הפוך והפוך בסיכומי התובעת ולא תמצא שום התייחסות סבירה לטענת הנתבעים, לעניין קיום הסכם ממון וצוואות הצדדים. לשון אחרת, התובעת התעלמה בפועל מאותם מסמכים ובוודאי לא דנה במשמעותם".
הוא דחה את תביעתה לבעלות על חצי מהדירה מכוח הלכת השיתוף הספציפי, תוך שהביע דעתו כי התנהלותה "נוטה לכיוון האופורטוניזם". למעלה מן הצורך נקבע שגם בשל תניית הסילוקין שבצוואת המנוח (=תנאי הקובע שיורש שיתנגד לצוואה יפסיד את חלקו בעיזבון), יש לדחות את תביעות אלמנתו לחצי דירה, כתובה ומזונות.
בהקשר לכך העיד עורך דין שהכיר את המנוח, כי הוא היה "אחד האנשים הדייקנים שפגשתי מימיי", באופן שדאג להסדיר הרמטית את חלוקת ירושתו טרם לכתו. גם אחותו כינתה אותו "פריק קונטרול". ילדיו הוסיפו שהוא הקפיד לייצר ודאות מוחלטת בצוואתו ולמנוע היתכנות כלשהי לתביעות בעניין עיזבונו, באמצעות תניית הסילוקין.
ואכן, מסקנת השופט הייתה שיש לכבד את התניה: "אין לי שום ספק שהמנוח סבר שכל הרשום על שמו אינו מגיע לתובעת, והוא גם ביקש לוודא זאת. סבור אני כי התובעת במתכוון הסתירה מהמנוח שלאחר לכתו תנסה, אולי תצליח, לקבל ככל הניתן מעיזבונו, ואין לי ספק כי המנוח עשה ככל יכולתו למנוע זאת".
השופט הסכים אמנם שנתונה לאלמנה זכות חוקית לתבוע כתובה ומזונות, אלא שבמקרה זה היא פשוט מנוגדת לתניית הסילוקין, ואינה תמת לב. לפיכך הוא דחה את תביעתה ו"העניש" אותה על שיטת המצליח שנקטה בהוצאות משפט גבוהות במיוחד לטובת הילדים, בסך 120 אלף שקל.
