מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת שפר ממושב עידן.
בצילום: רועי (37), דניאלה (34), נעמי (11 חודשים), הכלבה פנדה.
הבית? דניאלה: "אנחנו פה חודש וחצי. עברנו מעמק האלה במרכז הארץ. אחרי התלבטויות ומחשבות החלטנו ללכת על זה ועדיין בהלם מהמעבר. כרגע גרים בשכירות בקרוואן של שני חדרים בשנת מועמדות למושב. משלמים 2,500 שקל".
איך הכרתם? דניאלה: "הוא היה מטופל שלי בדיקור". רועי: "לא קרה כלום בקליניקה. כשטסתי לחודש וחצי לארה"ב היא הייתה במעברי דירות והצעתי לה לגור בבית שלי. היא התאהבה קודם כל בבית שלי. במלחמה הבנו שצריך שינוי. ב-7 באוקטובר יצאתי למילואים ל-8 חודשים ודניאלה נשארה לבד". דניאלה: "לא יכולתי לעבוד בקליניקה אז החלטתי לפתוח משפחתון. בנינו יורט גדול והבאתי גננת ועשיתי גן יער בחצר. אני ניהלתי את זה".
גן? דניאלה: "בהתחלה רציתי לפתוח ביורט קליניקה אבל היה לי ויז'ן שכשאני אלד אני ארצה שהבת שלי תהיה איתי בשנה הראשונה והגן הזה הגשים לי את החלום. כתבתי גם ספר ילדים בשם 'אביגיל עושה חיל' אבל זה עוד לפני שהתחתנו בכלל. ואז אחרי שרועי חזר מהמילואים הוא הגיע עם הרעיון לעבור לערבה למושב עידן".
מושב עידן? רועי: "במלחמה דניאלה הייתה לבד ולא היה לה מרחב בטוח והבנתי שצריך קהילה וזה לא נתן לי שקט. אני מעביר חוגים בטבע וגם מורה לחקלאות וכלכלית זה היה בלתי אפשרי להקים בית במושב במרכז. חיפשתי מקום לתקוע בו יתד. לעידן הגעתי במקרה. ישבתי עם חברים לבירה והגיע חבר שסיפר שהוא קנה משק בערבה וזה הדליק אותי. גיליתי שאפשר בעידן לקנות משק עם שטח". דניאלה: "הרגשות צפו והתלבטנו המון. אחת הסיבות העיקריות למעבר הייתה הכלכלה".
כלכלה? דניאלה: "האפשרות לקנות משק של 3 דונם, ועוד שטח של 40 דונם לחקלאות ב-700 אלף שקל זה לא אפשרי בשום מקום אחר. על זה נצטרך כמובן להקים גם בית". רועי: "כשהגענו לפה בפעם הראשונה פתאום היא הבינה שזה רחוק ושזה מצריך ניתוק מהחיים הקודמים שלנו, מהחברים והמשפחה. הספונטניות נעלמת". דניאלה: "זו לא הייתה החלטה קלה. הייתי צריכה לוותר על קליניקה עם לקוחות, וגם רועי היה צריך לוותר על העסק שלו. אבל כמו רוב המשפחות במרכז חיינו עם האף מעל המים". רועי: "בסוף שכירות זה נחמד אבל זה לא המקום שלך ואתה נע ונד על פי גחמות של אנשים אחרים. אני חושב שמה שהטה את הכף היה כשהגענו לפה בשבועות, הייתה חגיגה של המושב וגילינו אנשים מקסימים שמתעניינים ומזמינים".
מה אתם עושים? רועי: "יש פה עמותה שנקראת 'רוח ערבה' שעובדת עם מכינות קדם צבאיות. יש להם פה חווה שנקראת בין השיטין שזו חווה חינוכית תיירותית שמגדלים בה הכל. אני רכז החקלאות ומתעסק גם בתוכניות החינוכיות. אנחנו כל הזמן מנסים למנף אותה עם עוד פרויקטים ותוכניות. למשל בשישי יש עגלת קפה ואנשים יושבים בחווה וזה פשוט כיף. מי שעובד בחווה הם חברי המכינות ואני אחראי עליהם. פותחים את היום בזריחה, עובדים ומגיעים אחרי שעתיים-שלוש לארוחת בוקר טובה. אוכלים, צוחקים ואז חוזרים לעבוד. אני משתדל בכל סוף יום לעצור ולהראות להם מה הם עשו, איך התקדמנו".
מה התכנון למשק שלכם? רועי: "אני נזהר מלחלום. מהניסיון שלי חלומות יכולים גם לעכב כי לפעמים צריך לשחרר את השאיפה למושלם ולהתחיל. אני לא רוצה להיתקע בחלומות. שנינו יצירתיים ואני חושב על גינון טיפולי עם ילדים באזור. אנחנו מאוד אוהבים לארח אז אולי משהו שקשור לתיירות, וגם חקלאות. מעניין אותי למצוא משהו נישתי שמתאים לגדל אותו בערבה".
דניאלה? "יש לי עסק שנקרא 'מאוזנת'. זה מרחב דיגיטלי לרפואה נשית. אני כמובן רוצה להמשיך גם עם הדיקור ולבנות את עצמי באזור. אני חושבת שיש פה צורך לזה. אולי עוד נפתח אוהל טיפולים כמו בעמק האלה. יש כל מיני תוכניות".
מצבכם הכלכלי? דניאלה: "אנחנו בדיוק בתהליך של ייעוץ והיועצת אמרה שאנחנו במצב טוב. אין לנו חובות ואין לנו מינוס ואנחנו מצליחים לחסוך מעט. אתה מבין - זה נחשב מצב טוב. כל החברים שלי חיים על חובות ובונים על ירושות שיגיעו בעתיד. זה לא שפוי. הערבה פתחה עבורנו המון אפשרויות שהכי חשובה בהן היא לבנות בית. זה גם חלוציות". רועי: "באנו לבנות משהו. ירדנו ברמת החיים אבל זו ירידה לצורך עלייה. רגע מצמצמים כדי שנוכל לצמוח".
חסרונות? דניאלה: "הזמנתי לנעמי מנשא וזה הגיע לדימונה. הייתי צריכה לנסוע שעה לדואר כדי להביא את זה. אני אוהבת כאן ועכשיו ופה צריך סבלנות. הקצב אחר".
הבילוי שלכם? דניאלה: "יש פה כל מיני שפים שפותחים את הבתים לארוחות. יש פה עגלת קפה במושב חצבה הסמוך. יש בצוקים כל מיני מקומות אבל זה לא תל אביב. לי חסרה מאפייה עם לחמים טובים. מי שיפתח פה ירוויח".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: [email protected]
