בזמן שהתחבורה הציבורית בישראל ממשיכה לסבול מאיחורים, ביטולים וצפיפות, יותר ויותר נוסעים בוחרים לעלות לאוטובוס- אך לוותר על התיקוף. אם בעבר אנשים היו מפחדים שלא לשלם, וכמובן שגם מדובר בעבירה על החוק, היום זו הפכה לתופעה שהולכת ומתגברת - ונוסעים אף מתגאים ומפרסמים ברשתות החברתיות שהם עושים זאת כאקט מחאתי, על המחיר שעלה והשירות הירוד. אלא שלהתחמקות מתשלום יש השלכות על הכיס של כולנו וביכולת של המדינה לשפר את המערכת.
השיטה פשוטה: סורקים את הברקוד באפליקציה בעלייה לאוטובוס, אבל לא מאשרים את החיוב. אם פקח עולה - משלימים את הפעולה בזמן אמת וניצלים מקנס של 100 עד 180 שקל בלבד. אם לא נתקלת בפקח, נסעת חינם. חשוב לציין, הנוסע מחויב על פי חוק לתקף את כרטיס הנסיעה בתחילת כל נסיעה, כך שגם תיקוף זמן מה אחרי שעלה הנוסע לאוטובוס הוא עבירה על החוק, ואם פקח זיהה את המעשה הוא יכול לתת לו קנס, גם אם הנוסע תיקף בסופו של דבר.
לפי משרד התחבורה, הערכת היקף התופעה מצביעה על שיעור אי תיקוף ממוצע של כ-15%, בעיקר בקווים עירוניים, קווי תלמידים וחיילים. העלות המשוערת למשק נאמדת בכ-400 מיליון שקל בשנה.
ת', נוסע קבוע בתחבורה ציבורית, מספר כי זה הפך עבורו לעיקרון: "אני לא זוכר מתי התחלתי לא לתקף אבל זה היה לפני כמה שנים. חיכיתי לאוטובוס והוא לא הגיע. גם זה שאחריו לא, ועד שכן הגיע - הוא היה מלא וצפוף כמו קופסת סרדינים. באותו רגע החלטתי: אין מצב שאני משלם על הנסיעה הזאת. מאז אני מסתכל על התחבורה הציבורית כשירות - ואם השירות לא טוב, אני לא משלם". עוד אומר ת': "זה גם לא באמת עניין של מחיר. הייתי מוכן לשלם כפול אם הנסיעה הייתה עולה כפול, אבל האוטובוסים היו מגיעים בזמן, הנסיעות היו נוחות והיה אפשר להסתמך על התחבורה הציבורית. עם זאת, אני חושב שרוב האנשים שלא מתקפים עושים את זה פשוט כי אפשר. אין פקחים אז מי יתפוס אותם?".
רפורמת צדק חברתי דווקא גרמה להחרפת התופעה
הכעס הזה משקף תחושה רחבה יותר בציבור. סיון שמואלוביץ׳, מנכ"לית ארגון "15 דקות", מסבירה כי "מרד התיקופים נובע בראש ובראשונה ממשבר אמון חריף מצד ציבור הנוסעים, שהולך ומתעצם בשנים האחרונות בעקבות מגמה של עליית מחירים, מבלי שאנחנו רואים שיפור אמיתי בשירות התחבורה הציבורית. הטריגר הנוכחי הוא עליית המחירים מאפריל, כשהחלה רפורמת 'צדק תחבורתי' ומחיר הנסיעה עלה לשמונה שקלים, אבל אנחנו מזהים משבר הרבה יותר עמוק שנבנה לאורך שנים". לדבריה, "כמובן שמדובר בעבירה על החוק, גם אם אפשר להבין את הכעס הציבורי האותנטי. אבל מלבד ההפסד הכלכלי, אי-תיקוף משפיע ישירות על ציבור הנוסעים: כשלא מתקפים, אין דרך לאמוד את כמות המשתמשים בקווים, מה שעלול להוביל לקיצוץ בתדירויות ושיבושים בתכנון עתידי".
ואכן, דוח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסם לפני כחודש מראה כי בשנים האחרונות ישנה ירידה במספר התיקופים. מהנתונים עולה כי בשנת 2024 בוצעו באוטובוסים בקווים קבועים 769.8 מיליון תיקופים, עלייה קלה לעומת 2023, אך עדיין פחות מאשר בשנת 2019, אז נרשמו 773 מיליון תיקופים. כלומר, חמש שנים אחרי, למרות גידול האוכלוסייה והרחבת הקווים, מספר התיקופים לא הצליח לחזור לרמות שלפני הקורונה. בפועל, הציבור נוסע יותר - אבל מתקף פחות. גם בלמ”ס מציינים כי "חלק מהנסיעות לא תוקפו ולכן אינן נכללות בנתונים", מה שמעיד על כך שהפער בין היקף הנסיעות האמיתי לבין מספר התיקופים רק הולך וגדל. הנתונים אף חושפים ירידה בולטת בקווים בין-עירוניים: בשנת 2024 נרשמו בהם 116 מיליון תיקופים, ירידה של כ-11% בהשוואה ל-2019. המשמעות היא שחלק מהנוסעים ממשיכים לנסוע, אך נמנעים מלשלם או לתקף את הנסיעה.
סיון שמואלוביץ'לפי משרד התחבורה, בעשור האחרון בוצעו שינויים משמעותיים בשירותי התחבורה הציבורית שנועדו בראש ובראשונה לשפר את השירות לציבור, לקצר זמני נסיעה, להנגיש את השירות ולחזק את הבטיחות. במקביל, חלק מהצעדים תרמו גם לעלייה בתופעת אי התיקוף. בנוסף, הרשות לתחבורה ציבורית והמפעילים פועלים בשילוב של הסברה, תימרוץ ותשתיות טכנולוגיות, כגון תזכורות לנוסעים או תיקוף אוטומטי, במטרה לצמצם את התופעה.
עו"ד אמיר שניידרצילום: איל יצהרעו"ד אמיר שניידר, מנכ”ל פורום חברות התחבורה הציבורית התחרותיות, מזהיר שהמגמה הזו פוגעת בכל המערכת: "אי-תיקוף היא תופעה שמלווה את התחבורה הציבורית כבר שנים, אבל בחודשים האחרונים נוספה לה משמעויות פוליטיות. בעיניי, זה מהלך שמפספס את מטרתו: הוא פוגע בכלל ציבור הנוסעים ובעשרות אלפי העובדים בענף". לדבריו, הנזק אינו רק תפעולי אלא גם כלכלי: "הנזק מאי תיקוף מוערך במאות מיליוני שקלים בשנה - כסף שאמור לחזור לציבור. זה לא כסף שנכנס לכיס של חברות האוטובוסים, אלא חוזר ישירות לשיפור השירות. כשלא מתקפים, אין מידע מדויק, קשה להחליט היכן לתגבר קווים, איך להשקיע בתשתיות ואיך להפוך את המערכת לאמינה יותר". כדי להתמודד עם המצב, הפורום יצא בקמפיין הסברה: "המאמץ המרכזי שלנו מתמקד בהסברה ובהנגשת מידע לציבור. אנחנו מדגישים שוב ושוב שהתיקוף אינו רק פעולה טכנית, אלא אמצעי קריטי לייעול ושיפור המערכת", אומר שניידר.
בינתיים נראה שהמסרים הללו אינם מחלחלים מספיק. המחאה על המחירים והשירות הירוד הופכת את אי התיקוף בעיני רבים לאקט מוצדק. אלא שבשורה התחתונה, זה מתגלגל חזרה אל הנוסעים. מי שבוחר לא לתקף אולי חוסך לעצמו כמה שקלים בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך כולנו עלולים לשלם על כך ביוקר.
