לאחר שתדלקה את רכבה החדש והרכב הושבת, בית משפט פסק כי הדלק לא עמד בדרישות התקן - ולכן מפעילת התחנה תפצה בכ-26 אלף שקל את בעלה של הנהגת, שהינו בעל הרכב, וכן את המבטחת של הרכב.
כאשר אשתו של צ', בעל הרכב, נכנסה ב-10 בדצמבר 2020 לתדלק בתחנת דלק פז ברחוב רזיאל 5 בבת ים, המנוהלת על ידי חברת רמטופ, היא בסך הכל רצתה למלא דלק ברכב הטויוטה ההיברידי של המשפחה. באותה עת, היה מדובר ברכב חדש לחלוטין שעלה על הכביש כארבעה עד חמישה חודשים קודם לכן. אלא שהתדלוק השגרתי הפך במהרה למפח נפש: כיומיים לאחר מכן, הרכב נתקע לחלוטין, נגרר למוסך, ושם התגלה למרבה ההפתעה נזק לרכב.
תחנת הדלק בבת ים שנגדה הוגשה התביעה
(צילום: דנה קופל)
התובעים טענו באמצעות עו"ד אורי בכר, כי אין חולק כי טרם התדלוק, הרכב נסע באופן תקין ללא בעיות - עד לצריכת הדלק שהיה במיכל כמעט באופן מלא, טרם התדלוק בתחנת הדלק. נטען כי הרכב ההיברידי יכול לנסוע בין 700-500 ק"מ עם מיכל דלק מלא. בפועל, הוכח לטענת התובעים, כי לאחר התדלוק בתחנת הדלק, הרכב נסע בין 60-3- ק"מ בלבד באופן הקושר אף הוא נסיבתית את היתקעות הרכב ונזקיו.
מנגד, מפעילת התחנה דחתה מכל וכל את הטענות וטענה כי לא הוכח פגם בדלק שהיה בתחנת הנתבעת במועד התדלוק. החברה הנתבעת טענה כי הליך הדיגום בוצע באופן "מחתרתי", ללא נוכחותה, תוך פגיעה אנושה ביכולתה לבדוק את הדלק בזמן אמת. עוד טענה כי בזמן שהתובעים טוענים ל"זיהום", מאות רכבים אחרים תדלקו באותן שעות, ובאותם מכלים, והמשיכו בדרכם ללא כל תקלה. הטענה שהדלק "בחר" לפגוע אך ורק ברכב התובעת היא מגוחכת על פניה.
בנוסף, טענה החברה הנתבעת כי משלא ניתן לבודד את "הדלק המהול הנטען" מהדלק הקודם שהיה במיכל, הרי שלא ניתן ליחס את האחריות לקיומו של דלק פגום לתחנת הנתבעת, וכי התובעים נמנעו מלהציג את פלט קודי התקלה של מחשב הרכב שהיה יכול להעיד על תקלות ייצור אחרות ברכב החדש. בנוסף, נטען כי מדובר בתחנת דלק ותיקה, משפחתית ובעלת מוניטין, אשר ההיגיון התפעולי והעסקי אינו מתיישב עם התרחיש הנטען של דלק פגום שיגרום לתקלה אחת חריגה.
כעת, פסק דין של בית משפט השלום בנתניה שם סוף לתיק שהתנהל כשש שנים, וקבע כי הגורם לתקלה היה דלק שאינו עומד בתקן. למעשה, השופטת מירב דניאל בונן, קיבלה את תביעתם בסך של כ-26 אלף שקל של בעל הרכב ושל חברת הביטוח AIG שביטחה אותו, נגד חברת רמטופ", המפעילה את תחנת הדלק.
השופטת מתחה ביקורת על מפעילת התחנה
"אין לתובעים כל מניע או אינטרס לטפול אשמה על הנתבעת בגין הנזקים לרכב, שעה שמדובר ברכב חדש המצוי בשנתו הראשונה באחריות יצרן", קבע בית המשפט בפסק דינו. "מנגד, היה בידי הנתבעת לבדוק את הרכב על ידי כל מומחה מטעמה מיד כשנודע לה על טענת התובע ביום 13.12.2020, קרי שלושה ימים לאחר התדלוק, ולתמוך טענתה בחוות דעת כי מדובר בכשל שעל יצרן הרכב לשאת בתיקונו ושאינו קשור לדלק שתודלק בתחנת הנתבעת ביום 10.12.2020, אלא שהנתבעת לא עשתה כן בשום שלב, אלא הסתפקה בהעלאת טענתה מבלי לתמוך זאת ראייתית", קבעה השופטת והוסיפה כי מקור התקלה ברכב של התובע הוא תדלוק בתחנת הדלק של הנתבעת בדלק שאינו עומד בדרישת התקן.
השופטת דחתה את טענות מפעילת התחנה ומתחה עליה ביקורת. מפסק הדין עולה כי הוכח כי התובע דיווח לשירות הלקוחות על התקלה שלושה ימים לאחר התדלוק, אך הנתבעת בחרה שלא לבדוק את הרכב או לדגום את הדלק במשך כשלושה חודשים. "לא רק שהתובעים לא גרמו לנתבעת 'נזק ראייתי', כי אם הנתבעת (מפעילת תחנת הדלק-ל.ד) בחרה במודע שלא לבדוק את הרכב ואף לא לדגום את הדלק שהיה במיכל הרכב במשך כשלושה חודשים, למרות שקיבלה הודעה על המקרה כבר בתאריך 13.12.2020 (כשלושה ימים לאחר התדלוק-ל.ד). התנהלות זו של הנתבעת תמוהה ויש בה כדי לחזק את טענות התובעים כנגד הנתבעת להיעדר תקינות הדלק שגרם לנזקי הרכב, שכן ככל שהנתבעת הייתה בודקת את הרכב ונוטלת דגימה ממיכל הדלק, הייתה מחויבת להגיש את ממצאי הבדיקה והדו"ח".
עו"ד אורי בכרצלם: דניאל בכרעוד נקבע בפסק הדין כי בעל הרכב וחברת הביטוח שלו עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי הגורם לנזקים שאותרו ברכב נובע "מהימצאות דלק שאינו עומד בדרישות התקן ותודלק בתחנת הנתבעת ביום 10.12.2020. גרסת התובעים הוכחה כסבירה וכהגיונית מזו של הנתבעת, אשר נטענה בעלמא ללא כל ראיה לתמיכת גרסתה של הנתבעת".
כמו כן, השופטת קבעה כי הימנעותה של הנתבעת מלהביא את יומן התלונות או דו"ח משירות הלקוחות של פז, שיוכיח כי לא היו רכבים נוספים שניזוקו באותו יום, פועלת לחובתה. "אין לתובעים כל אינטרס לטפול אשמה על הנתבעת (מפעילת תחנת הדלק-ל.ד). ככל שמדובר בכשל הנוגע ליצרן, הן התובע והן המבטחת היו ששים לחייב את יצרן הרכב בתיקונו והתובע כלל לא היה מפעיל את פוליסת הביטוח", קבעה.
השופטת אף קבעה כי מפעילת תחנת הדלק "לא הוכיחה טענתה כי הדלק היה תקין במועד התדלוק משלא לקחה דגימה ממכל הדלק ברכב, ואף משלא המציאה תרשומות אותנטיות של המערכת האוטומטית הקיימת בתחנה, ואשר מתריעה על קיומם של מים במערכת הדלק באמצעות הודעות סמס. הימנעות מהבאת ראיה המצויה בהישג יד ובשליטת הנתבעת ואשר בנקל ניתן היה להגישה, פועלת לחובת הנתבעת". לבסוף, כאמור, חויבה מפעילת התחנה בפיצויים בסך כולל של כ- 26 אלף שקלים לבעל הרכב וחברת הביטוח.
יש להדגיש כי תחנת הדלק אינה בבעלות פז, התביעה לא הוגשה נגדה ואין כל טענה נגדה. כמו כן, טרם חלף המועד להגשת ערעור על פסק הדין.
מפז נמסר: ״החברה אינה קשורה לתביעה ואינה מפעילה את התחנה. מדובר בתחנה המופעלת על ידי המחזיק בקרקע״.
