קרן העושר הנורבגית, הקרן הגדולה ביותר מסוגה בעולם, המנהלת נכסים בשווי 1.94 טריליון דולר בכ-8,700 חברות בעולם (הקרן מחזיקה בממוצע ב-1.5% מהמניות של כל חברה בעולם), משכה בשבועות האחרונים השקעות בשווי של מאות מיליוני דולרים מ-17 חברות ישראליות שונות. לא מדובר במהלך מפתיע: הקרן הנורבגית אינה מחלקת את השקעותיה לפי בסיס כלכלי בלבד, אלא מכוונת גם על ידי ועדת אתיקה חיצונית הממליצה על הפסקת השקעות בגופים ועסקים שחשודים כי הם מפרים זכויות אדם, את החוק הבינלאומי ועסקיהם מסייעים ביצירה והגברת סכסוכים בעולם.
נורבגיה היא אחת המדינות העוינות ביותר לישראל ומהמבקרות הגדולות ביותר שלה בעולם. זו לא רק התמיכה בנושא הפלסטיני (נורבגיה הכירה במדינה פלסטינית כבר במאי 2024), אלא גם הכעס העצום שחשים תושבי המדינה כלפי ישראל על שהעזה לפרק את הפרויקט שהיה אמור לשים את המדינה המבודדת באמצע העולם: הסכם אוסלו. לקראת הבחירות שנערכו השבוע במדינה, הנושא הישראלי חזר לככב ביתר שאת: יותר ויותר מפלגות הקצינו את המצע שלהם כדי להגדיל את הפופולריות שלהן בעיני הציבור האנטי ישראלי, ויותר ויותר דרישות הוצבו להסרת ההשקעות בחברות ישראליות המסייעות לפרויקט ההתנחלויות (כולל חמישה בנקים) או למלחמה הישראלית ברצועת עזה.
רק שהפעם קרן העושר הנורבגית לקחה את העניין צעד אחד קדימה והחליטה להסיר את כל השקעותיה מתאגיד הענק קאטרפילר, יצרנית מנועים וציוד מכני הנדסי האמריקנית, לאחר בדיקה של ועדת האתיקה החיצונית שטענה כי דחפורים של החברה משמשים כדי "לבצע הפרות נרחבות וחוזרות של החוקים הבינלאומיים", בשל השימוש בהם להריסת נכסים בבעלות פלסטינים.
זאת הייתה הפעם הראשונה שבה קרן העושר הנורבגית מענישה חברה לא ישראלית על ידי הסרת כל השקעותיה בחברה בגלל שימוש במוצרי החברה בגדה המערבית וברצועת עזה. התגובה של ממשל טראמפ, נשיא שעסוק מאז בחירתו בהגנה כפייתית על מוצרים אמריקניים תוך שימוש במלחמת מכסים להשגת רצונו, לא איחרה להגיע. טראמפ עצמו העביר תלונה רשמית לממשלה באוסלו על ידי משרד החוץ שלו שמסר כי "אנחנו מאד מוטרדים מההחלטה של קרן העושר הנורבגית, שנראה שהיא מבוססת על האשמות חסרות בסיס נגד קטרפילר והממשלה הישראלית. אנחנו דנים ישירות מול הממשלה הנורבגית בנושא".
עד עכשיו רוב התלונות כלפי הקרן היו פנימיות. תושבי נורבגיה התלוננו כי ידה קפוצה (רק 4% מרווחיה מועברים לתקציב הממשלתי). כלכלנים טענו כי העושר הזה מביא לסטגנציה כלכלית, חברתית ומדעית, וכי הוא הפך את התושבים לחסרי מוטיבציה בגלל הביטחון הכלכלי שהוא מעניק להם
שליחיו היו קצת פחות דיפלומטיים. לינדסי גרהאם, הסנטור האמריקני הנחשב מקורב לנשיא טראמפ, מיהר לאיים בתגובה כי ארצות הברית תפסיק להנפיק ויזות לבכירים בקרן. "אם מנהלי קרן העושר הנורבגית לא יכולים לעשות עסקים עם קטרפילר כי ישראל משתמשת במוצרים שלהם, אז אולי הגיע הזמן שיגלו שלעשות עסקים עם ארה"ב או לבקר בה זו פריבילגיה, לא זכות", אמר גרהאם לאחר ההחלטה של קרן העושר הנורבגית להסיר את השקעותיה בקאטרפילר. ינס סטרויה, ראש הממשלה הנורבגי, הגיב כי קרן העושר של ארצו עצמאית ואינה כפופה לממשלה. תגובה מתחמקת לאור העובדה שההחלטה הפעם הייתה די פוליטית והונעה על ידי חקירה שדרש ינס סטולטנברג, לשעבר מזכ"ל נאט"ו ושר האוצר הנורבגי בהווה, שביקש לחקור השקעה של הקרן במפעל מנועי בית שמש המשפץ מנועים של מטוסים ישראלים, חקירה שהביאה להחלטה לגבי הסרת ההשקעות בחברות הישראליות ובקאטרפילר.
התגובה הנורבגית לא התקבלה בפרחים בוושינגטון. ארצות הברית משיתה כיום מכסים בשווי של 15% על סחורות המיובאות מנורבגיה. וושינגטון רמזה לאוסלו כי שיעור המכסים הנמוך לא יישאר על כנו אם נורבגיה תכריז מלחמה כל שהיא על מוצרים אמריקניים.
4 צפייה בגלריה
וושינגטון רמזה לאוסלו כי שיעור המכסים הנמוך לא יישאר על כנו אם נורבגיה תכריז מלחמה על מוצרים אמריקניים. טראמפ
(צילום: REUTERS/Carlos Barria)
השקעות ותלונות
בשנות ה-60 התגלו בים הצפוני ובשטחים הנמצאים תחת ריבונותה של נורבגיה מאגרי נפט וגז שהפכו אותה ליצואנית האנרגיה השלישית בעולם ולאחת מעשר המדינות העשירות בתבל לפי התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג). המדינה החליטה לפתוח את קרן העושר ב-1990 כדי להשקיע את העודפים הכספיים העצומים שהיו לה ממכירות הנפט גם כדי לבנות אפיק כלכלי שייצב את התנודות במחירי הנפט וגם כדי להתכונן לעתיד שבו ההכנסות מנפט יירדו. ההשקעות האלו הניבו רווחים בשווי 222.4 מיליארד דולר רק בשנה האחרונה, וגודל הנכסים מתורגם לסכום של 340 אלף דולר לכל תושב נורבגי.
העושר העצום הזה הפך את נורבגיה לאוטופיה רווחתית: שבוע עבודה של ארבעה ימים (לא פעם יום עבודה כולל רק ארבע שעות עבודה ביום), אפשרות לבלות יותר זמן עם המשפחה ובחופשות בבקתות סקי, חופשות לידה בנות 49 שבועות בתשלום, מענקי אבטלה נדיבים, שיעור אבטלה נמוך, תוכניות בריאות וחינוך מעולות, סיפורי הצלחה מסחררים בתחום הספורט על ידי השקעה בתשתיות, והפרשים נמוכים במשכורות בין אזרחי המדינה.
עד עכשיו רוב התלונות כלפי קרן העושר היו פנימיות. תושבי נורבגיה התלוננו כי ידה של הקרן קפוצה (רק 4% מרווחיה מועברים לתקציב הממשלתי השנתי). כלכלנים במגזר הציבורי והפרטי טענו כי העושר הזה מביא לסטגנציה כלכלית, חברתית ומדעית בנורבגיה וכי הוא הפך את התושבים לחסרי מוטיבציה בגלל הביטחון הכלכלי שהוא מעניק להם.
נורבגיה, לטענת כלכלנים במדינה, הפכה למדינה נחשלת בהשוואה להשקעה שלה באזרחים. לדוגמה: אזרחי נורבגיה לוקחים 27.5 ימי מחלה בשנה - השיעור הגבוה ביותר בין מדינות ה-OECD (פי ארבעה מהממוצע); ציוני התלמידים במבחנים בינלאומיים במדע, מתמטיקה וקריאה נמצאים בירידה כבר עשר שנים רצופות ומדורגים מתחת לממוצע ה-OECD (זאת על אף שנורבגיה משקיעה כמעט פי שניים מהממוצע לתלמיד); והיחס בין החוב של בתי אב בנורבגיה לבין ההכנסה שלהם הוא הגבוה ביותר ב-OECD. מדובר במציאות שבה יותר ויותר יזמים נורבגיים עוזבים את המדינה בגלל שיעורי מס גבוהים שנועדו לסבסד מקלט רווחתי לאנשים שיכולים לעבוד ואינם עושים זאת, וכך מדינה שהרוויחה הרבה מהונה העצום דרך השקעות נבונות בחברות הייטק ובינה מלאכותית פורצות דרך, והייתה אמורה להיות מגנט לחוקרים וחברות בתחום, נמצאת כיום בסטגנציה מוחלטת בכל הקשור למדעים, מחקר ופיתוח.
תירוץ אתי
אלא שכעת הביקורת כלפי כוחה של הקרן כבר יוצאת מגבולות המדינה. רבים התלונננו ב-2019 כי הקרן, שנולדה בגלל רווחי הנפט העצומים בנורבגיה, החליטה לאחר המלצה של ועדת האתיקה להסיר את כל השקעותיה בחברות נפט.
ההתנהלות של הקרן בשבועות האחרונים כבר זכתה לביקורות גדולות בעיקר בוושינגטון. החלטות של גופים ומדינות להעניש את ישראל (או כל מדינה אחרת) ולאיים עליה בחרמות והפסקת התקשרויות הן לא מהלך חדש. אבל נדמה שקרן העושר הנורבגית השתמשה במנוף הכלכלי העצום שלה כדי לפתור מחלוקות פוליטיות פנימיות ולהטות את תוצאות הבחירות המקומיות על חשבונה של ישראל, תוך שימוש בתירוץ אתי.
אפשר גם לתמוך במהלך מסיבות פוליטיות ולטעון שיש לעשות הכל כדי להפסיק את הלחימה הישראלית בעזה, ואת ההתיישבות הישראלית בשטחים, אבל צריך לזכור שלא לעולם חוסן. שמנופים כלכליים של מדינות זרות המשפיעים על פוליטיקה עולמית היא פתח מסוכן. כבר בבחירות השבוע המפלגה הימנית הפופוליסטית בנורבגיה יותר מהכפילה את כוחה כשהגיעה למקום השני עם כמעט עם רבע מהקולות, מה שהופך אותה למנהיגת האופוזיציה. יום אחד היא גם תוכל להגיע לשלטון ולגרום ולהשפיע על הקרן להתנהג ולהשקיע (או להפסיק להשקיע) משיקולים פוליטיים אחרים.
בינתיים נורבגים לא מעטים מודאגים משכרון הכוח של הקרן שהחליטה לפתוח חזית מול הממשל האמריקני. זה דבר אחד להעניש את הכלכלה הישראלית, אבל זה סיפור לגמרי אחר להתעמת עם טראמפ, בעיקר כשהמדינה שלך חולקת גבול ימי ויבשתי עם רוסיה וזקוקה לכל מילימטר של סיוע ועזרה צבאיים מארצות הברית.
