במשך כמה עשורים נורבגיה נחשבה לסיפור הצלחה כלכלי נדיר: מדינה קטנה ומרוחקת שהפכה למעצמה פיננסית בזכות משאבי טבע שהתגלו בשטחה, ובזכות ניהול שמרני וזהיר של אותם משאבים. אך כעת, כשקרן העושר הריבונית שלה שווה יותר משני טריליון דולר (340 אלף דולר לתושב), יותר ויותר טוענים כי ייתכן שההצלחה הכלכלית הזו מתחילה דווקא לעכב את המדינה הסקנדינבית מבחינה חברתית, כלכלית ואפילו מדעית.
בשנות ה-60 התגלו בים הצפוני ובשטחים הנמצאים תחת ריבונותה של נורבגיה מאגרי נפט וגז שהפכו אותה ליצואנית האנרגיה השלישית בעולם ולאחת מעשר המדינות העשירות בתבל לפי התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג). קרן העושר שלה מחזיקה ב-1.5% מכלל המניות בעולם, שהניבו רווחים בשווי 222.4 מיליארד דולר מהשקעותיה בשנה האחרונה. כמו כן, נורבגיה הראתה חוסן מירידות חדות במחירי האנרגיה וכי שווי המטבע שלה יציב יחסית נוכח אירועים עולמיים גיאופוליטיים.
עד עכשיו, התלונות העיקריות של התושבים היו על היד הקפוצה של קברניטי המדינה (רק 4% מהעושר הזה מושקע בתקציב המדינה), ועל מדיניות השקעות שמרנית — תלונות שנבלעו על רקע החוסן הכלכלי של המדינה, אבטלה נמוכה, תוכניות הבריאות והחינוך, וסל רווחה עצום עם מענקי אבטלה נדיבים, חופשות לידה בתשלום של 49 שבועות, ומיקום גבוה במדד של הפרשים נמוכים בין המשכורות של תושבי המדינה.
אבל כעת עולות באוסלו שאלות מסוג אחר: האם העושר העצום הזה הפך את המדינה לכזו שמפזרת את השקעותיה בפרויקטים רשלניים לאור גדר הביטחון הזו? חלק אף סבורים כי קרן העושר הפכה את תושבי נורבגיה לעצלנים חסרי מוטיבציה, שיכולים להרשות לעצמם להיכנס לגירעונות מתוך ידיעה שקרן הפנסיה שלהם מובטחת.
ירידה מתמדת בהישגי התלמידים
השילוב בין רווחים עצומים מנפט וגז לבין מדיניות רווחה ששואפת לשוויון בין תושבים מהווה בעיה גדולה לכלכלה הנורבגית. לתושבים רבים יש תחושה שהם זכו בלוטו, ולכן יכולים להרשות לעצמם שבוע עבודה של ארבעה ימים, ויום עבודה בן ארבע שעות, ולנהל אורח חיים שכולל יותר חופשות סקי בבקתה בהרים, רכיבה על אופניים ובילוי זמן איכות עם הילדים. למרות מדיניות הגירה נדיבה, נורבגיה לא מצליחה למלא את שורות שוק העבודה שלה, בעיקר בכל מה שקשור לעובדים בעלי כישורים, כמו מהנדסים. ועדיין, בגלל מדיניות השכר הנורבגית, גם עובדים "רגילים" זוכים להכנסה גבוהה יחסית — דבר שגורם לעלייה במחירים של מוצרים המיועדים לייצוא מנורבגיה.
בספר "המדינה שהפכה לעשירה מדי" מאת מרטין בק הולטה, שראה אור בינואר, מושמעים טיעונים שלפיהם נורבגיה הפכה למדינה לא יצרנית שמסתפקת בעושר הקיים שלה. בנוסף לצמיחה היצרנית האיטית שלה, הולטה מביא דוגמאות שמדגישות את העובדה שנורבגיה הפכה למדינה נחשלת בהשוואה להשקעה שלה באזרחים. לדוגמה, אזרחי נורבגיה לוקחים 27.5 ימי מחלה בשנה — השיעור הגבוה ביותר בין מדינות ה-OECD (פי ארבעה מהממוצע); ציוני התלמידים במבחנים בינלאומיים במדע, מתמטיקה וקריאה נמצאים בירידה כבר עשר שנים רצופות ומדורגים מתחת לממוצע ה-OECD (זאת על אף שנורבגיה משקיעה כמעט פי שניים מהממוצע לתלמיד); והיחס בין החוב של בתי אב בנורבגיה לבין ההכנסה שלהם הוא הגבוה ביותר ב-OECD.
"במקום להיות מגנט לאנשים - נורבגיה הפכה להיות בדיוק ההפך"
"נורבגיה אמורה להיות מגנט לאנשים ולאפשרויות", אמר השבוע הולטה, כלכלן נורבגי וראש המשרד של מקינזי באוסלו בראיון לבלומברג. "היא בדיוק ההפך מכך, וזה הכול בגלל קרן העושר והנפט". הספר הפך לרב-מכר במדינה, נעלם תוך שעות מהמדפים בחנויות הספרים, הודפס במהדורות נוספות (בסך הכול נמכרו 56 אלף ספרים — מספר עצום למדינה כמו נורבגיה, במיוחד לספר עיון), והפך לנושא לדיונים חמי מזג ולא אופייניים למדינה. סוחר המניות המולטי מיליונר יאן פטר סיסנר השקיע עשרות אלפי קרונה כדי להעניק את הספר במתנה לכל חברי הפרלמנט והשרים בנורבגיה, תוך שהוא מכנה אותו "ספר הבזבוז".
הולטה, בן 46 ובוגר בית הספר לכלכלה באוסלו, מביא דוגמאות רבות לבזבוז כספי ציבור עבור פרויקטים שנופחו כלכלית הרבה מעבר למה שהיו אמורים לעלות וארכו זמן רב יותר מהמשוער, או עבור פרויקטים שמלכתחילה לא היה להם שום היגיון כלכלי. כלכלנים רבים אמנם הביעו תרעומת על אי דיוקים רבים, בעיקר מספריים, בספרו של הולטה, אבל אנשי ציבור וכלכלנים רבים התייצבו לצדו, כשעיקר טענתם היא כי נורבגיה הייתה אמורה להיות עשירה הרבה יותר מאשר מצבה הנוכחי.
קרן העושר הנורבגית חייבת הרבה מהונה להשקעות נבונות במניות ובחברות הייטק ובינה מלאכותית, אבל הסקטור הזה, והסקטורים של מחקר ופיתוח — סקטורים שאמורים למשוך את הכלכלה המקומית קדימה — נמצאים בסטגנציה מוחלטת, והולטה מאשים את המוסדות הנורבגיים בשאננות שהביאה את ארצם לכדי קטסטרופה מדעית לאומית. בנוסף לכך, במקום שנורבגיה תפתה יזמים שיובילו את המדינה לפריצות דרך חדשניות, יזמים רבים עוזבים את המדינה בגלל שיעורי המס שלה, שבעיניהם מענישים אנשי עסקים כדי לתת מקלט רווחתי גם לאנשים שיכולים לעבוד ובוחרים שלא לעשות זאת.
"כתבתי את הספר כדי להרגיז את הנורבגים", אמר הולטה, שמציע בספרו הורדות מסים דרסטיות והגבלה על הוצאות הממשלה כדי שנורבגיה תחזור להיות מדינה יצרנית יותר, "אנחנו חייבים להתעורר. אם זה לא יקרה — אנחנו נבזבז את ההזדמנות הגדולה ביותר שהייתה למדינה מערבית בזמנים המודרניים".
פורסם לראשונה: 08:07, 01.08.25
