רמז עבה אחד הספיק לרוני אינסאז, איש עסקים והמנצח של תוכנית הריאליטי "הבוגדים", בשביל לקחת מיד את משפחתו, אשתו אזיטה והבת איילין, תינוקת בת חצי שנה, ולברוח במהרה ממולדתם איראן.
"הייתה לי אז חנות לכלי נגינה, מכרתי בעיקר אורגנים שייבאתי מטורקיה. יום אחד כשהשותף שלי היה בחנות, הגיעו לחפש אותי. הוא הזהיר אותי שהאנשים שחיפשו אותי שאלו שאלות מוזרות שלא נהוג לשאול בדרך כלל", הוא נזכר באירועים שהתרחשו לפני כשלושה עשורים וכעת עם מבצע "עם כלביא" באיראן הדהדו אצלו בעוצמה, "באותו הרגע לקחתי את אשתי ואת הילדה שלי, הלכנו להורים של אשתי ואחרי חמישה ימים כבר ברחנו מאיראן לטורקיה ומשם לישראל".
חושיו החדים של אינסאז, אלו שסייעו לו בין השאר לנצח בתוכנית הריאליטי, לא טעו. מי שחיפשו אותו היו נציגי המשטר שהבינו כי מוכר כלי הנגינה הוא יהודי שהתחזה למוסלמי כששירת בצבא האיראני ובתפקיד בכיר בבית המשפט, וסיכן את חייו למען יהודים אחרים באיראן.
אינסאז נולד וגדל בטהרן. הוא למד בבית ספר מוסלמי בגלל שבית הספר היהודי היה רחוק ממקום מגוריו. "כשאתה לומד איתם, אתה מתחיל להכיר אותם, את האופי שלהם ואיך התרבות שלהם מתנהלת. זה עזר לי הרבה בחיים", הוא מספר.
כשהיה בן 14 הוא החל לעבוד בהשכרה של קלטות וידאו ובגיל 16, במקביל ללימודים בבית הספר, הוא למד אלקטרוניקה והוציא תעודת טכנאי. שנה לאחר מכן, הוא כבר עבד בחברת סוני. "כן, היה סוני באיראן", הוא מאשר את הנתון המפתיע, "עבדתי כטכנאי למכשירים מכל הסוגים. בנוסף החלטתי שאני רוצה ללמוד נגינה וקיבלתי תעודה מבית הספר למוזיקה".
החוק באיראן אוסר על יציאה מהמדינה לפני גיל 18 ומחייב לשרת בצבא. וכך בזמן שאחיו פרדי הספיק כבר לברוח לישראל, רוני מצא את עצמו מתגייס לצבא האיראני. "אחרי חודשיים של טירונות, הגיעו לבסיס אנשים שסימנו חיילים מובחרים שיילכו לשרת בבית המשפט בטהרן. לא גיליתי אז שאני יהודי, היה לי שם של משפחה של מוסלמי אדוק ולכן נבחרתי לתפקיד עם עוד 20 חיילים אחרים", הוא נזכר, "כשהגעתי לבית המשפט עשיתי את הכל כמו שצריך, התפללתי איתם בכאילו, הגעתי ראשון ויצאתי אחרון. הכול כדי שיראו שאני חרוץ. אהבו אותי מאוד. לאט לאט רכשתי את אמון הקודקודים והפכתי להיות עוזר חוקר בתיקי רצח בטהרן ולאחר מכן עוזר של חוקר ראשי ושופט שהוא כמו סגן שר המשפטים שלנו, רק בטהרן. קראו לחוקר/שופט הזה אחמד מוהגגי ובכל פעם שהוא היה מפענח רצח, הוא היה מוציא עליו ספר. בקהילה היהודית החלה להסתובב שמועה שיש יהודי בבית המשפט והגיעו אליי המונים כדי שאעזור להם. הרבה פעמים הייתי אומר להם 'בקשו ערבות' ואז הייתי לוקח את התיקים שלהם ומעלים אותם".
מדירת 15 מטרים באשדוד לוילה בסביון
אינסאז הגיע לישראל ב-1997 כשהוא מרושש לגמרי. בארץ הוא מצא דירת 15 מטר באשדוד והתחיל שם את חייו החדשים יחד עם אשתו ובתו.
"אם יתקשרו מחברה קדישא לבוא לקבורה, אני אגיע גם אם תהיה לי פגישה ששווה מיליונים. לא משנה לי כמה כסף אני אפסיד, אני אעזוב הכול ואלך לקבור את המת"
אחיו פרדי שהתגורר בתל אביב כבר התחיל לחשוב ביזנס ועניין אותו בפתיחת חנות נעליים שתמכור בזול. האחים פתחו את החנות ברחוב סוקולוב בחולון ונתנו לה את השם "סקופ", אותו בחר פרדי עוד לפני הגעתו של אחיו לארץ. החנות ההיא הפכה מאז לרשת מצליחה שכוללת כיום כ-70 סניפים. "שלוש שנים אחרי שעליתי לארץ היו לנו כבר עשר חנויות. בכל חודש פתחנו חנות. ביצענו גם מכירה סיטונאית של סחורה שהבאנו. אני זוכר שהייתה בהלה של ממש על נעליים מיוחדות לילדים עם אורות בסולייה. לא האמנו שזה יעשה באז כזה. זה היה מטורף".
הרשת איננה העסק היחיד של האחים אינסאז. השניים הם הזכיינים הישראלים של רשת האקססוריז היפנית, "מיניגוד" המחזיקה ב-30 סניפים בארץ ו-4,000 ברחבי העולם. בנוסף הם מתעסקים בנדל"ן, ביזמות ובנכסים מסחריים במלון איילנד בנתניה, בבית האופרה בתל אביב, נחלת יהודה בראשון לציון ועוד.
אינסאז חגג השנה 52. משפחתו שכללה עם עלייתו לארץ רק את אשתו ובתו הבכורה, גדלה מאז והיום מלבד איילין בת ה-27 הוא אבא גם של איתי (21), עילאי (16) ודניאל (10). את אשדוד הוא עזב מזמן, הספיק לעבור לראשון לציון ולפני 15 שנים השתקע בסביון, שם הוא גר בשכנות לאח-השותף פרדי.
לא מזמן הוא הגשים חלום כשהשלים קורס טייס עליו עמל שנה וחודשיים. מאז בכל סוף שבוע שני הוא טס עם משפחתו או עם חברים לחו"ל כשהוא בתא הטייס. "לא, אין לי מטוס פרטי עדיין", הוא אומר, "אני מאוד אוהב את השמיים, אנחנו אוהבים לטייל ויש כמובן גם טיסות עסקים. אנחנו בבית סוף שבוע כן - סוף שבוע לא. היעד המועדף עליי בתקופה הזו הוא דובאי".
בנוסף לחיבתו למטוסים, אינסאז אוהב לשחות ולא מוותר על אימוני כושר שלוש פעמים בשבוע. "אם הייתי יכול, הייתי מתאמן בכל יום, זה טוב לנפש", הוא אומר, "התחביב העיקרי שלי הוא לתת לאנשים כמה שרק אני יכול. אני לא חושב על פוליטיקה, אני נותן לכל אדם, בלי הבדל דת, מין וגזע. זה מה שמניע אותי בחיים. ה' נותן לי את הזכות לתת. לא לכל אחד יש את הזכות הזו".
מה התרומה הכי גדולה שלך?
"באופן מצחיק התרומה הכי גדולה שלי היא לא כלכלית. משנת 2021 אני מתנדב בחברה קדישא כקברן של היישוב שלי, סביון".
מה? איך הגעת להיות קברן?
"בהרגשה שלי זאת המצווה הכי גדולה שיש. אתה נותן למישהו אחר בידיעה ברורה שהוא לא יכול להחזיר לך. יש בזה הרבה ערך. אני לא איש דתי, אבל בכל שישי-שבת אני בבית כנסת. יום אחד שמעתי שם שהאיש בחברה קדישא צריך עזרה. מאז אני והוא יחד ועובדים בשיתוף פעולה".
זה נשמע קשוח ומפחיד מאוד.
"אני אגיד לך עכשיו משהו ממש מוזר. אם יתקשרו מחברה קדישא לבוא לקבורה, אני אגיע גם אם תהיה לי פגישה ששווה מיליונים. לא משנה לי כמה כסף אני אפסיד, אני אעזוב הכול ואלך לקבור את המת. היה לי קשה מאוד ב-7 באוקטובר, קברנו אז אנשים במצבים מאוד קשים. בחורה בת 21 ללא ידיים ועוד דברים נוראיים. זה השפיע עליי. זאת הסיבה שאני אומר היום שזו לא העת להאשים ולדבר על מה שקרה, אלא רק על איך אנחנו גורמים לכך שזה לא יקרה יותר. אנחנו צריכים להיות מאוחדים ולא להאשים, אלא להסתכל על העתיד. אם לא נהיה חזקים יחד, זה יוכל לקרות שוב".
"המשטר באיראן משדר לעם שהם ניצחו והם גם מאמינים בזה, ומעבירים הלאה. אין מנהיג שיבוא וייקח אחריות, או ייתן גיבוי מלא לצאת לרחובות להפגין. אני מאוד מתגעגע לאיראן. יש לי הכל בחיים... ביזנס, משפחה, חברים אבל החלום שלי הוא לחזור לטהרן"
אל תבנו עליו בפוליטיקה
לפני כחודש אינסאז התפרסם בפני הקהל הרחב עם זכייתו בתוכנית הריאליטי "הבוגדים". הוא כונה בתוכנית "האיראני" וכבר מהרגע הראשון ניצל את חושיו החדים והידע שצבר כחוקר מאיראן כדי לסלול את דרכו למקום הראשון. הוא זכה ב-260,000 שקלים אותם הודיע מראש שיתרום, ואכן תרם למחלקה האונקולוגית לילדים בבית החולים תל השומר. "ביקרתי שם, ראיתי את העבודה המטורפת שהם עושים וידעתי שכשאזכה בכסף, הוא יילך לשם. מבחינת הפרסום, זה נכון שעוצרים אותי ברחוב, אבל מבחינתי להיות סלב, זה לא מספיק. צריך להיות אהוב. התוכנית הזו היא ההצלחה שלי כי ראו אותי ואמרו לי שהייתי הבוגד הכי נאמן שיש", הוא אומר.
אתה אוהב את אור הזרקורים? אתה רואה את עצמך הולך לעוד תוכנית ריאליטי? האח הגדול?
"אני אשמח מאוד לקחת חלק בתוכנית 'הכרישים'. השנה כל המקומות שם כבר נתפסו, אבל יש סיכוי טוב מאוד שבשנה הבאה תראו אותי שם. לגבי 'האח הגדול', אני לא רואה את עצמי מבזבז זמן שבו אני יכול לתרום. אני בכל יום חושב שלא תרמתי מספיק מעצמי. וגם בלי שום קשר לכסף, לעזור זה לתת לאנשים מכל הלב, אם זאת עצה רפואית שאני יכול לתת, עצה כלכלית, הכול... כבר אמרתי, הנתינה היא ללא הבדל של דת, מין או צבע. העובדים שלי, 800 במספר היום, יודעים מהקטן ועד הגדול שלא משנה מתי ואיך, אם הם צריכים אותי, אני שם"
פוליטיקה מעניינת אותך? נתת פרשנות טובה בתקשורת בזמן המלחמה.
"פוליטיקה לא מעניינת אותי. יש לי דעה וניסיון - ואמרתי את דעתי על מה שהולך לקרות באיראן. האמריקאים רצו את המלחמה הזאת, היא הכניסה להם 3 טריליון שקל ממכירות נשק. בלי אישור של ארה"ב לא היינו תוקפים. למזלנו הייתה לנו יד חזקה, אבל המנצחים היחידים זה רק האמריקאים".
עד כמה אתה חושב שהעם האיראני יכול לשנות את המשטר? והאם אתה מתגעגע?
"לא תהיה מהפכה בשנים הקרובות. המשטר שם חזק ואחרי המלחמה הזאת הוא יהיה חזק יותר, הם משדרים לעם שהם ניצחו והם גם מאמינים בזה, ומעבירים הלאה. אין מנהיג שיבוא וייקח אחריות או ייתן גיבוי מלא לצאת לרחובות. אני מאוד מתגעגע לאיראן. יש לי הכל בחיים... ביזנס, משפחה, חברים אבל החלום שלי הוא לחזור לטהרן".
בקטנה
מהו המאכל שאתה הכי אוהב? "אישתי אזיטה היא בשלנית בחסד עליון. יש לה מנת גונדי שהיא פשוט הדבר הכי טעים בעולם".
עם מי היית שם 1,000 דולר בשביל לשבת לבירה? "עם אחי פרדי היקר. אני אומנם בפרונט של העסק אבל הוא איתי יד ביד. הכי מתאים לי לשבת איתו, אני והוא כמה שעות לבד. הוא חכם בטירוף".
מה אנשים לא יודעים עליך? "אני בקרוב חוזר ללמוד משפטים, משהו שהתחלתי כבר באיראן".
פורסם לראשונה: 06:00, 11.07.25
