בית המשפט המחוזי בירושלים דחה לאחרונה ערעור שהגיש רוכש נכס על חיובו בדמי תיווך בשיעור 2% מהעסקה, בתוספת מע"מ. בין היתר טען האיש כי המתווכים עימם התקשר לא היו הגורמים היעילים בעסקה, וכי חיובו לשלם להם תיווך היה בתנאי של מחיר מקסימום, שלא התקיים במקרה זה. השופט דוד זילר אימץ את פסק הדין של השלום, אפילו מבלי לקבל את תגובת המתווכים.
לטענת המשיבים, מתווכים במקצועם, הם חתמו ביולי 2018 על הסכם תיווך מול המערער בקשר לנכס ברחוב הנטקה שבבירה, תוך מתן בלעדיות עד אפריל 2019. על-פי ההסכם, זכאים המתווכים לדמי תיווך בשיעור 2% ממחיר הרכישה, בתוספת מע"מ.
בתביעה שהגישו לבית משפט השלום סיפרו המתווכים שבשלב מסוים נודע להם באקראי כי במרץ 2019, עוד בטרם הסתיימה תקופת הבלעדיות, נרכש הנכס על-ידי המערער או הוריו תמורת 6.3 מיליון שקל. ההליך המשפטי הסתיים בניצחונם, עם קביעת השופטת מיכל הירשפלד בינואר האחרון שעל הרוכש לשלם דמי תיווך בסך 126 אלף שקל, בתוספת מע"מ והוצאות משפט.
עו"ד גיל זיסרצילום: צילום עצמיהרוכש סירב להשלים עם פסק הדין והגיש במהלך מרץ את ערעורו למחוזי. הוא העלה מספר טענות בניסיון לחמוק מדמי תיווך, כגון שהמתווכים לא היו הגורמים היעילים בעסקה, וכי חתימתו על הסכם התיווך זויפה. עוד טען המערער שהתחייבותו לתשלום תיווך כללה תנאי שלפיו מחיר העסקה הסופי יהיה 6 מיליון שקל, ומשהתנאי לא התקיים - הרי שאין לחייבו בתשלום.
גרם בעצמו להעלאת המחיר
השופט זילר דחה את כלל טענות הרוכש, אף ללא צורך בתגובת המתווכים, תוך שאימץ את פסק דינו של השלום במלואו.
אשר לסוגיית "הגורם היעיל בעסקה" ציין השופט שהיא נותחה בהרחבה במסגרת פסק הדין, כאשר שופטת השלום עמדה על פעולות התיווך השונות שבוצעו - כמו הצבת שלט גדול בנכס, בעקבותיו פנה המערער בבקשה לקבלת שירותי תיווך; וכן האקטיביות שגילה אחד המתווכים במשא ומתן עם המוכרת, שהוביל להורדת מחיר הנכס ל-6 מיליון שקל - ומכאן שהמשיבים, הלכה למעשה, היו גורמים יעילים בעסקה.
בהקשר לכך הדגיש השופט שהמערער הוא האחראי לכך שהמחיר הסופי היה גבוה מ-6 מיליון שקל, שכן הוא ניסה להוריד את המוכרת עוד יותר, ל-5.7 מיליון, ובינתיים הגיעה הצעה מרוכש אחר ל-6.3 מיליון, וכך הצעת 6 המיליון ירדה מהפרק. "אין למערער להלין אלא על עצמו על שההסכם לא נסגר במחיר 6 מיליון שקל", כתב.
מסיבה זו אף נדחתה טענת הרוכש לפיה התנאי שלטענתו נכלל בהסכם התיווך למחיר עסקה מקסימלי לא התקיים, שכן הוא הביא במו ידיו להעלאתו. מכל מקום, הבהיר השופט, אין זכר לתנאי כזה בהסכם.
לבסוף אימץ השופט את מסקנת קודמתו שהמערער בכבודו ובעצמו חתם על הסכם התיווך. חוץ מהעובדה שטענת הזיוף סותרת את גרסתו שהתחייב לשלם תיווך על מחיר סופי של 6 מיליון שקל, טענתו כי מילא רק את החלק העליון של ההסכם והותיר את המסמך לא חתום "אינה מתיישבת עם ההיגיון".
בסיכום העניין השופט דחה את הערעור, ובכך למעשה אישר את החלטת השלום לפיה על המערער לשלם למשיבים דמי תיווך בסך כ-150,000 שקל (כולל מע"מ).
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד גיל זיסר עוסק במקרקעין ונדל"ן
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
