אגף בכיר נכסים וחברות במשרד הבינוי והשיכון פרסם היום את דו"ח הדיור הציבורי לשנת 2024. לפי עורכי הדו"ח, המדינה פועלת בשנים האחרונות לקידום רכש דירות למלאי הדיור הציבורי. עם זאת, מסקנות הדו"ח העגומות הן כי מלאי הדירות בדיור הציבורי הולך ומצטמצם.
כך, לפי הדו"ח, כמות נכסי הדיור הציבורי המנוהלת ע"י עמידר, החברה המובילה בתחום, הצטמצמה בשנת 2024 ל-34,968. בשנת 2023, החברה ניהלה 35,181 דירות. מצד שני, יש עלייה קלה בכמות יחידות הדיור בבתי גיל הזהב שבבעלות משרד הבינוי והשיכון: 13,425 ב-2024, לעומת 13,335 ב-2023.
הדו"ח מפרט את כמות יחידות הדיור שנמכרו לדיירים מתוקף חוק הדיור הציבורי, שנכנס לתוקפו ב-1998. מדובר ב-15,582 דירות, שנמכרו בקצב של כ-1,418 דירות לשנה. עם זאת, פירוט רכש הדירות החדשות ע"י משרד הבינוי והשיכון מעיד על קצב לא אחיד של רכישת דירות, וכמות שאינה עומדת בהלימה לכמות אלה שנמכרו: ב-2022 נרכשו 236 דירות, ב-2023, 559 דירות, וב-2024, 257 דירות. לעומת זאת, בשנים אלה נמכרו לזכאים 4,280 דירות. עלות הדירה הממוצעת בתקופת מבצע רכש הדירות, בין השנים 2022-2024, היתה 1.94 מיליון שקל, הגיל הממוצע של הדירות היה 24 שנים, וב-69% מהן היה ממ"ד.
לפי הדו"ח, יש "פער מבני", המקשה על יצירת הון לרכישת דירות חדשות: מאחר שדירות הדיור הציבורי נמכרות לזכאים בהנחות משמעותיות, ומנגד, הרכישות החדשות מתבצעות באזורי ביקוש במחירים גבוהים יחסית, התקבולים ממכירת דירה אחת אינם מספיקים לרכישת דירה חדשה. באוגוסט 2021 נחתם סיכום תקציבי לשנים 2021-2022 בין משרד הבינוי והשיכון לאגף התקציבים במשרד האוצר, בו הוחלט להעמיד תקציב לרכישת 1,700 דירות למלאי הדיור הציבורי. ואולם, בין השנים 2022-2024 משרד האוצר העביר לקרן הדיור הציבורי תקציב תוספתי בגובה 100 מיליון שקל בלבד. כאמור, בשנים אלה נרכשו רק 1,052 דירות.
מחברי הדו"ח מודים בכך שהתקציב המיועד לרכישת דירות אך פחת בשנה האחרונה: "בשנת 2023 הוכנס עדכון בהסכם התקציבי בין המשרדים (משרד השיכון ומשרד האוצר), אשר קבע כי משרד האוצר יעמיד מקורות תקציביים נוספים לרכישת דירות רק לאחר מיצוי מלא של התקבולים הקיימים בקרן הדיור הציבורי. בהתאם למתווה זה, הירידה המשמעותית שנרשמה בהיקף רכישת הדירות בשנת 2024 לעומת שנת 2023 משקפת את מיצוי המשאבים התקציביים הזמינים לרכישת דירות בקרן".
דני גיגי, יו"ר פורום הדיור הציבורי: "הדו״ח שמפרסם משרד השיכון הוא העדות הכי טובה לכישלון ולמחדל הדיור הציבורי. בישראל יש אך ורק כ-47,000 דירות בעוד הוועדה למלחמה בעוני קבעה שהקו האדום התחתון למספר דירות אמור להיות 110,000 דירות. גם בהשוואה בינלאומית ישראל יורדת לפחות מ-2% דיור ציבור מסך כל המלאי בעוד באירופה הממוצע עומד על 12% דיור ציבורי". עוד הוא מוסיף: "במדינה מתוקנת היה משרד השיכון צריך לפרסם תוכנית שיקום לאומית לדיור הציבורי, שתייצר עשרות אלפי דירות חדשות. בעבר הייתה תוכנית כזאת, שנקראה "לגור בכבוד", שהיתה אמורה לייצר 7,500 דירות בשנה, אך היא בוטלה אחרי עזיבת יואב גלנט את תפקיד השר. מצב הדירות בשטח בכי רע - לא שיפצו את הדירות שנים רבות. בגדול, התמונה היא של חיסול הדיור הציבורי ופגיעה קשה בחסרי הדיור".
שרון קרני כהן, חוקרת ועו"ד מתוכנית קרסו הגר באוניברסיטת תל אביב: "מכירת הדירות לזכאים מאפשרת יצירת הון משפחתי ושיפור הבטחון הדיורי, אך היא חייבת להיות מלווה בשימור המלאי והגדלתו בהתאם לעלייה הדמוגרפית. למשל, בנייה בקרקע מדינה יכולה להיות הזדמנות טובה ליצירת דירות דיור ציבורי, כפי שנעשה בשנים עברו. לשם כך, התפיסה הרואה בדיור הציבורי נושא קנייני שאין לו ביטוי בתכנון צריכה להשתנות. דירה למגורים אינה רק מוצר נדל"ן – היא מענה לצורך הראשוני והבסיסי ביותר בחיים האנושיים, והתכנון הוא כלי מרכזי למתן מענה לצרכים אלה. לכן חייב להיות חיבור בין הדברים. גם בתוכניות ליצירת מלאי דיור ביישובים הערביים יש להביא בחשבון את הצורך בדיור ציבורי ביישובים הללו – מה שהיום לא קיים כלל".
